32 תשובות
מה?
שואל השאלה:
כשהייתי קטנה חשבתי שכולם חברים שלי ו הייתי יותר שמחה
כשהייתי קטנה חשבתי שכולם חברים שלי ו הייתי יותר שמחה
אנונימית
לגמריי! אני לפעמים שואלת את עצמי למה אי אפשר פשוט ליצור חברים כמו שהיינו בגן? למה אי אפשר לשאול ילדה נחמדה אם היא רוצה להיות חברה שלי ושנלך לשחק בצעצועים או משהו כזה. עכשיו זה הרבה יותר מסובך..
אנונימית
כי כשאנחנו קטנים אנחנו עדיין תמימים מדי לגבי המון דברים ולאט לאט כשגודלים מבינים הרבה יותר את המשמעות של המון דברים ומתחילים להתבהר דברים, בגלל זה כשהיית קטנה חשבת ככה ועכשיו כשאת מבינה הרבה יותר לעומק שבתכלס אי אפשר תמיד להסתדר עם כולם ולהיות חברים של כולם אז את כבר לא חושבת ככה
מה מסובך היום הכרתי 5 חברים חדשים בצו גיוס חחח
שואל השאלה:
חחח אני ביום המא"ה רבתי עם בנות שם
חחח אני ביום המא"ה רבתי עם בנות שם
אנונימית
שואל השאלה:
טוב לא משנה אמצא חדשים
טוב לא משנה אמצא חדשים
אנונימית
ככה החיים
זה לא כל כך מסובך להכיר חברים, פשוט צריך להיות אתם ולא להיות מובכים ופשוט לדבר בביטחון כאילו אתם יודעים מה אתם עושים ואם אתם טועים או עושים פאדיחה אז לצחוק מזה ביחד עם החברים ולא להיות מובכים ולהתרחק מאנשים בגלל זה.
אפשר
כי ילדים הם תמימים ועכשיו את בגיל ההתבגרות אז הורמונים וכל זה
אנונימי
כי את ילדת סנטר
אנחנו שונים
כולנו נולדנו במוקומות שונים
בתנאים שונים
בחינוך שונה
בעושר ובעוני
בדת וללא אמונה
את אולי יכולה להבין את כל האנשים אבל הם לא אותך
יש אנשים שלא מבינים במילים ובאלימות
מעדיפים להישאר עם הדעות שלהם
דעות על המראה ועל המחשבה שלך, או סתם כאלו ששונות ממך בכללי
כולנו נולדנו במוקומות שונים
בתנאים שונים
בחינוך שונה
בעושר ובעוני
בדת וללא אמונה
את אולי יכולה להבין את כל האנשים אבל הם לא אותך
יש אנשים שלא מבינים במילים ובאלימות
מעדיפים להישאר עם הדעות שלהם
דעות על המראה ועל המחשבה שלך, או סתם כאלו ששונות ממך בכללי
וואי כן
המצב החברתי שלי היה הרבה יותר טוב לפני שש שנים
המצב החברתי שלי היה הרבה יותר טוב לפני שש שנים
אפשר.
פשוט מעטים מהם יהיו באמת חברים.
פשוט מעטים מהם יהיו באמת חברים.
כי החיים הם לא משחק ילדים ולצערי הבנתי את זה בגיל מוקדם מדי :/
לא כל אדם יהיה נחמד אלייך, ירצה בטובך, ידאג לך או אפילו יהיה אכפת לו ממך. זה כל אחד לעצמו פה לצערי ואם לא נלחם על החיים שלנו לבד אף אחד לא ילחם. זה היה עמוק אבל כן.
לא כל אדם יהיה נחמד אלייך, ירצה בטובך, ידאג לך או אפילו יהיה אכפת לו ממך. זה כל אחד לעצמו פה לצערי ואם לא נלחם על החיים שלנו לבד אף אחד לא ילחם. זה היה עמוק אבל כן.
מפני שאחרים הפסיקו לחשוב כך כשהתבגרו.
כי אנשים זה חרא
כי יש ילדים שחושבים שהם מעל כולם
אנונימית
באמת למה
פעם הכל העה פשוט יותר
פעם הכל העה פשוט יותר
חחח האמת שזה ממש קל להיות חברים של כולם.
פשוט לא לסכסך. זה הכל
פשוט לא לסכסך. זה הכל
^אני מקנא בך שאתה יכול להגיד דבר שכזה
אנונימי
זה לא עובד ככה^
אנונימי
האמת גם אותי זה עניין אז בדקתי את זה קצת
וכשקטנים, הבסיס של החברות הוא שונה מאשר שאת גדולה. כשאת קטנה זה יותר בקטע של לחלוק דברים ביחד ולשחק, כשאת גדלה זה יותר עניין של שיהיה מישהו שיבין אותך, ושתגלו על הזהות העצמית אחד של השני.
בגלל זה יותר קשה למצוא חברים כשאתה גדול ואפשר פחות להיות "חבר של כולם" כמו ביסודי. הרבה יותר קשה למצוא חברים לפי העקרונות הבוגרים יותר.
כשהיית קטנה לא באמת היה לך אכפת מהדעות, מהחשיבה, ושיהיה מישהו שממש יבין אותך ויזדהה איתך, זה היה יותר בקטע של לשחק ביחד ולצחוק, להינות וזה לא היה מתוחכם יותר מידי.
אני למשל זוכרת שהיינו כל הבנות חברות אחת של השנייה ביסודי, ואחר כך בחטיבה כולן שונאות אחת את השנייה. כמו כן יש מקרים אחרים של חרמות ביסודי, או יותר בכיוון של בדידות בגיל יותר מאוחר.
אבל שוב הסיבות לחרם בגיל צעיר הן שונות מחרם בגיל מאוחר
חוץ מזה שהמודעות העצמית משחקת תפקיד מאוד חשוב, כשאת קטנה גם לא משנה לך מה חברה שלך לובשת, או אומרת (כל עוד זה נחמד) או איפה היא אוהבת לבלות. וכמתבגרים מן הסתם זה חשוב יותר, בעיקר בגיל ההתבגרות שגם הרבה קשור למראה החיצוני, אני מכירה חבורה של בנות שהתחברו אחת לשנייה בגלל טעם בבגדים... אז לכי תדעי באמת. ( מהצד החברות שלהן לא נראית כל כך טובה)
בקיצור יש פשוט הרבה יותר דברים שמשפיעים על חברות בגיל מאוחר יותר וככה הסיכויים שתתבחרי עם כל אחד קלושים יותר.
מקווה שעזרתי :)
וכשקטנים, הבסיס של החברות הוא שונה מאשר שאת גדולה. כשאת קטנה זה יותר בקטע של לחלוק דברים ביחד ולשחק, כשאת גדלה זה יותר עניין של שיהיה מישהו שיבין אותך, ושתגלו על הזהות העצמית אחד של השני.
בגלל זה יותר קשה למצוא חברים כשאתה גדול ואפשר פחות להיות "חבר של כולם" כמו ביסודי. הרבה יותר קשה למצוא חברים לפי העקרונות הבוגרים יותר.
כשהיית קטנה לא באמת היה לך אכפת מהדעות, מהחשיבה, ושיהיה מישהו שממש יבין אותך ויזדהה איתך, זה היה יותר בקטע של לשחק ביחד ולצחוק, להינות וזה לא היה מתוחכם יותר מידי.
אני למשל זוכרת שהיינו כל הבנות חברות אחת של השנייה ביסודי, ואחר כך בחטיבה כולן שונאות אחת את השנייה. כמו כן יש מקרים אחרים של חרמות ביסודי, או יותר בכיוון של בדידות בגיל יותר מאוחר.
אבל שוב הסיבות לחרם בגיל צעיר הן שונות מחרם בגיל מאוחר
חוץ מזה שהמודעות העצמית משחקת תפקיד מאוד חשוב, כשאת קטנה גם לא משנה לך מה חברה שלך לובשת, או אומרת (כל עוד זה נחמד) או איפה היא אוהבת לבלות. וכמתבגרים מן הסתם זה חשוב יותר, בעיקר בגיל ההתבגרות שגם הרבה קשור למראה החיצוני, אני מכירה חבורה של בנות שהתחברו אחת לשנייה בגלל טעם בבגדים... אז לכי תדעי באמת. ( מהצד החברות שלהן לא נראית כל כך טובה)
בקיצור יש פשוט הרבה יותר דברים שמשפיעים על חברות בגיל מאוחר יותר וככה הסיכויים שתתבחרי עם כל אחד קלושים יותר.
מקווה שעזרתי :)
כי ככה העולם עובד. זה הגיוני.
אנונימי
כי כשאנחנו גדלים, החברויות נהיות עמוקות ומהותיות יותר.
החברים נהפכים לאנשי שיחה, לידידי נפש, לבני אדם שאנחנו סומכים עליהם מכל.
החברויות - עם הזמן, כוללות בתוכן הרבה פרמטרים.
הן מתסבססות על תחומי עיניין משותפים, על אמון וכבוד הדדי.
לכן, כשאנחנו גדלים ומרחיבים את האופקים שלנו מעבר לגן השעשועים - אנחנו צריכים חברים שנוכל להנות בחברתם ושנוכל לסמוך עליהם.
ולכן מס החברים מצטמצם משמעותית לקבוצה שאנו משתייכים אלייה, ולמספר עוד יותר מצומצם של החברים הכי טובים שלנו.
החברים נהפכים לאנשי שיחה, לידידי נפש, לבני אדם שאנחנו סומכים עליהם מכל.
החברויות - עם הזמן, כוללות בתוכן הרבה פרמטרים.
הן מתסבססות על תחומי עיניין משותפים, על אמון וכבוד הדדי.
לכן, כשאנחנו גדלים ומרחיבים את האופקים שלנו מעבר לגן השעשועים - אנחנו צריכים חברים שנוכל להנות בחברתם ושנוכל לסמוך עליהם.
ולכן מס החברים מצטמצם משמעותית לקבוצה שאנו משתייכים אלייה, ולמספר עוד יותר מצומצם של החברים הכי טובים שלנו.
כשהיינו קטנים היינו תמימים. עכשיו האופי משתנה, ואנחנו לא בהכרח מתחברים לאופי של בן אדם אחר אז אין טעם לסבול ולהיות בסביבתו. לעומת זאת יש אנשים שיש לנו איתם כימיה מדהימה וזאת חברות אמיתית.
אי אפשר להיות חברים עם כולם כי זה מה שזה אומר.
יש אנשים שלא תוכלי להתחבר אליהם וכמה שתרצי זה לא יקרה, הם לא כמוך או דומים לך בדברים שאת רוצה ואז לא נוצר קליק (חיבור רגשי). ואז, בא מצב שיש אנשים שכן יתנו לך הכל ואת תתני להם הכל, כי את יודעת שאת חברה שלהם והם באים לטובתך.
בקיצור, יש אנשים שלא תמיד יבואו לטובתך. אבל את לא צריכה להתייחס אליהם בכלל, תתייחסי לאנשים שיותר בחיים שלך. מי יודע אם הם צריכים את זה גם?
יש אנשים שלא תוכלי להתחבר אליהם וכמה שתרצי זה לא יקרה, הם לא כמוך או דומים לך בדברים שאת רוצה ואז לא נוצר קליק (חיבור רגשי). ואז, בא מצב שיש אנשים שכן יתנו לך הכל ואת תתני להם הכל, כי את יודעת שאת חברה שלהם והם באים לטובתך.
בקיצור, יש אנשים שלא תמיד יבואו לטובתך. אבל את לא צריכה להתייחס אליהם בכלל, תתייחסי לאנשים שיותר בחיים שלך. מי יודע אם הם צריכים את זה גם?
אני מרגיש בול ככה!! תשלחי לי בפרטי!
החיים אכזריים וזה מה יש.. תמודדי
בן דוד שלי חשב שהאלה מהפרסומת של הלוטו חברים שלו הכדורים האלה
כי כשקטנים, אין אינטרסים, אין אופי, אין קוד חברתי ואין דרישות.
הרבה יותר קל להתחבר למישהו בצורה הזאת, וילדים תמיד ידעו להתחבר אחד עם השני.
לאט לאט כשגדלים ומתחילים לפתח את האופי את מוצאת את האנשים שאליהם את תרצי להתחבר כי זה לטעמך.
וזה נהפך להיות יותר ויותר מורכב מהעובדה שהאופי נהפך להיות מקובע, והיכולת שלך להתחבר עם אנשים אחרים הולך ומצתמצם. לא בהכרח בגלל שהם דוחים אותך, לפעמים אין פשוט חיבור כלשהו.
הרבה יותר קל להתחבר למישהו בצורה הזאת, וילדים תמיד ידעו להתחבר אחד עם השני.
לאט לאט כשגדלים ומתחילים לפתח את האופי את מוצאת את האנשים שאליהם את תרצי להתחבר כי זה לטעמך.
וזה נהפך להיות יותר ויותר מורכב מהעובדה שהאופי נהפך להיות מקובע, והיכולת שלך להתחבר עם אנשים אחרים הולך ומצתמצם. לא בהכרח בגלל שהם דוחים אותך, לפעמים אין פשוט חיבור כלשהו.
באותו הנושא: