פריקה, מה לעשות? בבקשה תקראו..

אני בכיתה ט' המצב החברתי שלי נוראי. אני חדשה בבית ספר, מעבר עיר חדשה וכו'.
כל יום אני הולכת ללימודים באופטימיות, בידיעה שהכל יהיה טוב, אבל מה? קורה לי הפוך. מאז תחילת הלימודים בספטמבר לא כולל חגים לא. הולך. לי.
אף אחת מהבנות בכיתה לא פונות אליי, מתחילת הפאקינג שנה, קלטתי את הבעיה הזו כבר בהתחלה והתחלתי לגשת וליזום שיחות.. אני מנסה- לא הולך לי, דחייה ): יום לאחריו - מנסה שוב, עוד פעם. כל יום אני באה אופטימית ואז זה דופק אותי, הדחייה הזו, הלהרגיש לא שייכת כלל, כל הלבד הזה כבר מתיש אותי. למזלי הכרתי אחת בתחילת שנה ודיברנו קצת אבל היום.. אויש היום ואתמול, היא מתחמקת ממני. אני מנסה לקרוא לה, היא הולכת מהר, אני מנסה לדבר איתה, היא פשוט הולכת. אני לא יודעת מה השתנה, פשוט התעלמות.../: קיצר, היום היה נוראי. איחרתי לשיעור ראשון מתמטיקה, 20 דקות איחור, המורה הייתה מאוכזבת אבל היה טוב אח"כ, הייתי קצת בלחץ אבל הכל היה טוב/: בסוף השיעור כולן (מי שבהקבצה א' איתי במתמטיקה בכיתה שלי) פשוט הלכו, גם כמה פשוט הסתכלו לי בעיניים ויצאו, כן זה כבר לגיטימי, אבל עם זאת כשאני רואה אותן מחכות אחת לשנייה, עוד אחת ועוד אחת, נשארתי אחרונה, אף אחד. כולן כבר הלכו. אתם יודעים איזה הרגשה זה נתן לי!? היו לי דמעות בעיניים): , עוד שנייה התפרקתי, אני כותבת את זה עם דמעות בעיניים, זה ככ קשה להיות לבד, לא שייכת, לשם.
בהמשך המורה פנתה ואמרה לי שאני לא מרוכזת בכלל, בגלל האיחור, היא שמה לב שהיה לי דמעות בעיניים, התיק שלי היה מבולגן והייתי כבר על סף פריקה... ניסיתי כמה שיותר להחזיק את הדמעות. היא שאלה אותי אם אני בסדר ושמה לב לזה ישר, הסברתי לה שלא טוב לי בבית ואני חדשה שם, לא אמרתי לה שאין לי אף אחד, פשוט הסברתי לה את הסיטואציה שכביכול "קרה לי משהו" וזה כן, הייתי ככ חרדה ובלחץ היום שאני לא מבינה מה קורה לי. היא שחררה אותי לבסוף על סף איחור ולא חיסור למזלי, ועדיין ידעתי שהיא ידעה שאני לא בסדר. בקיצור, כשהיא עזבה קצת ירד לי דמעות אבל נשארתי חזקה וניגבתי ישר. לאחר כך בשיעור כימיה גם היה לי דמעות בעיניים והחזקתי אבל אף אחד לא שם לב.. הרגשה ככ נוראית. בשיעורים אח"כ היה בסדר ועדיין נשארתי לבד ופגועה אבל בסדר. אני מנסה ליזום שיחות, דחייה. מה הלאה? אי פעם הרגשתם דחויים? לא שייכים? כ"כ קשה מהלבד הזה.