12 תשובות
מבינה אותך
אנונימית
לול מזדהה
לגביי שיש לך 2 חברים בשכבה אני חושבת שכדאי שתנסי להיות איתם רוב הזמן ולנסות להכיר ילדים חדשים ( אם את רוצה אם לא חייבת)
לגביי ירידה במשקל, לפי מה שאת אומרת את אוכלת כשאת עצובה וזה נשמע שזה נהפך להרגל אז תחשבי למה את אוכלת מה האוכל נותן לך ואז תנסי לעשות משהו אחר שנותן לך את אותה התחושה (אני לא בטוחה אם הסברתי את זה נכון אל את רוצה להבין על זה קצת יותר אני ממליצה לך לקרוא את הספר כוחו של הרגל כי מסבירים שם ממש טוב) או שתבקשי מההואים שלך לא לקנות חטיפים כי אז את בסוף אוכלת אותם ואז במקום לאכול ממתקים תשתי מים/ תקראי ספר/ תלכי להתקלח/ תצאי לטייל/ תכתבי על זה או משהו כייפי שאת אוהבת
לגביי מוטיסציה באימונים תזכירי לעצמך למה את עושה את זה ואולי תנסי לשים מוזיקה שאת אוהבת ברקע או להחליף לאימון אחר שאת נהנת ממנו יותר
אם את רוצה לדבר בפרטי את מוזמנת3>
לגביי ירידה במשקל, לפי מה שאת אומרת את אוכלת כשאת עצובה וזה נשמע שזה נהפך להרגל אז תחשבי למה את אוכלת מה האוכל נותן לך ואז תנסי לעשות משהו אחר שנותן לך את אותה התחושה (אני לא בטוחה אם הסברתי את זה נכון אל את רוצה להבין על זה קצת יותר אני ממליצה לך לקרוא את הספר כוחו של הרגל כי מסבירים שם ממש טוב) או שתבקשי מההואים שלך לא לקנות חטיפים כי אז את בסוף אוכלת אותם ואז במקום לאכול ממתקים תשתי מים/ תקראי ספר/ תלכי להתקלח/ תצאי לטייל/ תכתבי על זה או משהו כייפי שאת אוהבת
לגביי מוטיסציה באימונים תזכירי לעצמך למה את עושה את זה ואולי תנסי לשים מוזיקה שאת אוהבת ברקע או להחליף לאימון אחר שאת נהנת ממנו יותר
אם את רוצה לדבר בפרטי את מוזמנת3>
בבקשה תשלחי לי הודעה 3>
יואו אני בדיוק במצב שלך
עם בלך תשלחי הודעה
עם בלך תשלחי הודעה
אני מזדהה איתך, הייתה לי גם תקופה כזו.
זללתי בלי הפסקה והייתה לי עלייה נוראית במשקל, ממתקים, חטיפים, הכל.
באותה התקופה גם לי לא היו חברים,
הכל היה מורט עצבים בצורה מזעזעת.
כעסתי על כל דבר שזז וישבתי בחדר 24/7,
אולי מהמצב החברתי שלי ואולי מהלימודים.
שום דבר מיזה לא היה קל בכלל,
בעיקר החלק עם הדיאטה.
כמוני כמוך כנראה שנינו אוכלות את הרגשות שלנו מידי פעם, אפילו בכמויות(לפי מה שהבנתי לפחות).
ואז שיניתי את ההיבט על החיים שלי,
הבנתי שאני סתם גוררת את עצמי לקשיים,
גורמת לעצמי עצב וכעס.
ואז התחלתי לעשות ספורט, זאת אחת מהעצות שלי. היא גרמה להתרוממות מצב רוח, עזרה לי הרבה למצב הנפשי שלי.
אחד הקשיים שהיו לי כמו אצלך, זה החלק עם האכילה. היה מאוד קשה, המינון בעיקר.
אנחנו בני אדם, כך שאנחנו לא יכולים לעסוק בספורט כל הזמן לשם הסחת הדעת.
אז העצה השנייה שלי היא: תחביבים,
תמצאי לך משהו מעניין.
סדרות, ספרים, משחקי וידיאו, ציור, תמונות יהלומים(כן ככה קוראים לזה^-^), תפירה.
העצה השלישית, לאזן את האוכל שלך.
בהדרגה תנסי להוריד דברים מתוקים(בהקשר להרזייה), פרוסות גבינה נגיד, לא לאכול תוספת כשאת מניחה אחת על הלחם.
עצה רביעית, לא לעלות על המשקל.
זה עירער אותי בצורה לא נחמדה בכלל וגרם לבכי רב, תעלי אולי פעם בשבוע שבועיים,
אצלי זה היה קצת כפייתי.
לא ממש כמוך, לי לא היו בזמנו חברים בכלל.
אולי היו, כנראה היה עדיף בלעדיהם:/
יום אחד זה יגיע, אין צורך לחשוב שאת לא בסדר מדבר כזה במידה וזה קורה.
הם מפספסים חברה יקרה, לא את.
בסופו של דבר תמצאי, תנסי אם תרצי, להתחבר, להפתח. אצלי נגיד זה לא עזר, אז פשוט אמרתי
"לא צריך אתכם, לא צריכה חברים".
אני אישית תמיד אהבתי להיות לבד בחדר,
אז זה קצת הקל עליי.
אם הכל גרוע, תנסי לפנות אל האינטרנט,
אני בטוחה שיהיו שם אנשים שלא משפטו.
(תוכלי לפנות גם אליי אם תרצי:)
אבל בתכלס, אמא.
היא האחת שעזרה לי לאורך הדרך, תנסי לשתף אותה או כל אדם קרוב(או זר, איך שנוח) בהרגשות שלך, זה יקל עלייך כנראה אפילו במעט.
זהו חפרתי רצח אבל מקווה שתקראי ותעריכי את המגילה שלי, לילהטוב ומנצנץ לך((:
עריכה:
בשום אופן לא לדלג על ארוחות ולגרום לעצמך לגווע,
זה יותר מזעזע לדעתי מלאכול קצת יותר ממה שהיית צריכה. לא להגיד "לא" לממתקים תמיד,
תכניסי אותם לתפריט שלך ותאזני את המשך היום שלך.
לא להקיא, זה לא בריא, לא נפשית ולא פיזית.
עריכה שנייה אחרי 35 דקות:
לסדר שעות שינה, חשובחשוב.
גם למצב הנפשי לדעתי אבל גם להמשך ההרזייה שלך,
את צריכה במאגר שלך לפחות 7-8 שעות שינה.
זללתי בלי הפסקה והייתה לי עלייה נוראית במשקל, ממתקים, חטיפים, הכל.
באותה התקופה גם לי לא היו חברים,
הכל היה מורט עצבים בצורה מזעזעת.
כעסתי על כל דבר שזז וישבתי בחדר 24/7,
אולי מהמצב החברתי שלי ואולי מהלימודים.
שום דבר מיזה לא היה קל בכלל,
בעיקר החלק עם הדיאטה.
כמוני כמוך כנראה שנינו אוכלות את הרגשות שלנו מידי פעם, אפילו בכמויות(לפי מה שהבנתי לפחות).
ואז שיניתי את ההיבט על החיים שלי,
הבנתי שאני סתם גוררת את עצמי לקשיים,
גורמת לעצמי עצב וכעס.
ואז התחלתי לעשות ספורט, זאת אחת מהעצות שלי. היא גרמה להתרוממות מצב רוח, עזרה לי הרבה למצב הנפשי שלי.
אחד הקשיים שהיו לי כמו אצלך, זה החלק עם האכילה. היה מאוד קשה, המינון בעיקר.
אנחנו בני אדם, כך שאנחנו לא יכולים לעסוק בספורט כל הזמן לשם הסחת הדעת.
אז העצה השנייה שלי היא: תחביבים,
תמצאי לך משהו מעניין.
סדרות, ספרים, משחקי וידיאו, ציור, תמונות יהלומים(כן ככה קוראים לזה^-^), תפירה.
העצה השלישית, לאזן את האוכל שלך.
בהדרגה תנסי להוריד דברים מתוקים(בהקשר להרזייה), פרוסות גבינה נגיד, לא לאכול תוספת כשאת מניחה אחת על הלחם.
עצה רביעית, לא לעלות על המשקל.
זה עירער אותי בצורה לא נחמדה בכלל וגרם לבכי רב, תעלי אולי פעם בשבוע שבועיים,
אצלי זה היה קצת כפייתי.
לא ממש כמוך, לי לא היו בזמנו חברים בכלל.
אולי היו, כנראה היה עדיף בלעדיהם:/
יום אחד זה יגיע, אין צורך לחשוב שאת לא בסדר מדבר כזה במידה וזה קורה.
הם מפספסים חברה יקרה, לא את.
בסופו של דבר תמצאי, תנסי אם תרצי, להתחבר, להפתח. אצלי נגיד זה לא עזר, אז פשוט אמרתי
"לא צריך אתכם, לא צריכה חברים".
אני אישית תמיד אהבתי להיות לבד בחדר,
אז זה קצת הקל עליי.
אם הכל גרוע, תנסי לפנות אל האינטרנט,
אני בטוחה שיהיו שם אנשים שלא משפטו.
(תוכלי לפנות גם אליי אם תרצי:)
אבל בתכלס, אמא.
היא האחת שעזרה לי לאורך הדרך, תנסי לשתף אותה או כל אדם קרוב(או זר, איך שנוח) בהרגשות שלך, זה יקל עלייך כנראה אפילו במעט.
זהו חפרתי רצח אבל מקווה שתקראי ותעריכי את המגילה שלי, לילהטוב ומנצנץ לך((:
עריכה:
בשום אופן לא לדלג על ארוחות ולגרום לעצמך לגווע,
זה יותר מזעזע לדעתי מלאכול קצת יותר ממה שהיית צריכה. לא להגיד "לא" לממתקים תמיד,
תכניסי אותם לתפריט שלך ותאזני את המשך היום שלך.
לא להקיא, זה לא בריא, לא נפשית ולא פיזית.
עריכה שנייה אחרי 35 דקות:
לסדר שעות שינה, חשובחשוב.
גם למצב הנפשי לדעתי אבל גם להמשך ההרזייה שלך,
את צריכה במאגר שלך לפחות 7-8 שעות שינה.
תעשי מה שמתחשק לך
ותהני מהחיים, הם קצרים.
אל תבזבזי אותם.
החיים יפים יותר כשאת שמחה וטוב לך.
האינסטיקט של בני האדם זה לחשוב על עצמם קודם
אז תחשבי קודם על עצמך, כי אף אחד לא עומד
לשים אותך בראש הרשימה.
אל תבזבזי את הזמן שלך בניסיון לחיות חיים מושלמים, כי זה אף פעם לא יקרה, אין דבר כזה מושלם וטוב שכך, כי מושלם זה משעמם, אפילו החיים של קים קרדשיאן לא מושלמים.
הייתה ילדה בכיתה שלי שהייתה מאוד אנרגטית ושמחה
שמתי לב שהמצב רוח שלה ירד מיום ליום
ושהיא הפסיקה להביא אוכל לבית ספר
אחרי חודש כבר ראיתי שהיא מתנהגת ממש שונה
ועצובה רוב הזמן.
אז לקחתי אותה לצד ושאלתי אם הכל בסדר
היא ענתה כן והסתכלה על הקירות מסביב
(זה היה נראה כאילו היא חולמת עם עיניים פקוחות)
היא התנדנדה מצד לצד ואז סוף סוף ההיגיון הדבילי שלי הבין שהיא עומדת להתעלף
הבאתי אותה לספסל ליד הושבתי אותה שם הבאתי לה לשתות
והיא נראתה יותר בסדר אז אמרתי לה לחכות שם
וקניתי לה שוקולד מהמכונה הזו שישלנו בבית ספר ואמרתי לה שהיא צריכה להעלות את רמת הסוכר בשביל להפחית את הלחץ דם
היא אמרה לא תודה
אז שאלתי אותה אם היא רוצה לספר לי מה קורה
והיא אמרה יש לך כוח לשמוע הכל
ואמרתי כן אבל עד הצלצול
היא אמרה שבגלל שכל הבנות בשכבה רזות
אז היא רצתה לרדת במשקל
היא התחילה להתאמן ולאכול בריא
עד שהיא ראתה שזה לוקח מלא זמן
אז היא החליטה לאכול ממש קצת
ורק להתאמן כל הזמן
בשלב מסויים נמאס לה נפשית ופיזית להתאמן
אז היא החליטה להפסיק להתאמן ופשוט לא לאכול כמעט כלום.
היא ישר פיתחה הפרעות אכילה.
שאלתי אותה למה לא סיפרת לאף אחד
והיא אמרה שהרופא שלה יודע וגם ההורים שלה
ואז המשכנו לדבר טיפה והיה צלצול
היא ביקשה ממני לא לספר לאף אחד
אמרתי אבל את כמעט התעלפת
והיא ממש התחננה שאני לא אספר
אז אמרתי לה רק אם תאכלי משהו
היא אכלה תשוקולד וחזרנו לכיתה.
ראיתי שהיא מרגישה יותר טוב
בסוף היום כשחזרנו הביתה אמרתי לה ששכחתי את הטלפון שלי בבית ושאלתי אם אפשר שיחה
אז היא הביאה לי את שלה ובנתיים היא התקדמה לכיוון השער של הבית ספר
אז רשמתי בחיפוש באנשי קשר שלה: אמא
הוצאתי את הטלפון שלי
והעתקתי תמספר של אמא שלה
בבית התקשרתי לאמא שלה וסיפרתי לה שהיא כמעט התעלפה ואמא שלה אמרה תודה שאת דואגת לה הרופאה שלה אמרה שהיא עלולה לפתח אנורקסיה
אני לא אפרט על כל מה שקרה אבל בקיצור
היא אובחנה כאנורקסית, אישפזו אותה
נתנו לה להיות בטלפון רק בשבת.
היא התקשרה רק להורים שלה.
ובגלל שלא יכלתי לדבר איתה, אז הייתי בקשר עם אמא שלה.
אמא שלה סיפרה לי שמכריחים אותה לאכול
ומוודאים שהיא לא מקיאה
הייתה איזו פעם שהיא לא יכלה יותר וברחה
אז תפסו אותה קשרו אותה והכריחו אותה לאכול בכוח
כי היא הייתה גמורה פיזית ונפשית
הילדים בכיתה התחילו לשאול למה היא לא מגיעה
והמורה המציאה להם משהו
ובקיצור עכשיו השתחררה משם
היא עברה לבית ספר אחר כדי לא להתמודד עם השאלות של איפה היית וכל זה
אנחנו כבר לא בקשר כי הבנתי שהיא רוצה התחלה חדשה
אמא שלה סיפרה לי שהיא לוקחת כדורים שמייצבים אותה ושהיא נותנת לה לעשן וויפ בהגבלה כמובן
ושזה עוזר לה יש לה ידיד שהוא מתמודד עם בעיות כמו שלה והיא במצב יותר טוב עכשיו.
אני מספרת לך את זה כדי שתביני
שעדיף לך לצאת מזה כמה שיותר מהר,
מאשר להיכנס לזה עוד טיפה.
זה כל כך קשה, גם אני התמודדתי עם משהו כזה,
זה מה שבעיקר גרם לי לדאוג לה.
זה משאיר צלקות לנצח, חבל.
זה כל כך לא שווה את זה.
כל עוד את יכולה להפסיק את זה, אז תפסיקי!
אני יודעת שזה לא פשוט, אבל את יפה כמו שאת
ואני מקווה שהכל יסתדר❤
ותהני מהחיים, הם קצרים.
אל תבזבזי אותם.
החיים יפים יותר כשאת שמחה וטוב לך.
האינסטיקט של בני האדם זה לחשוב על עצמם קודם
אז תחשבי קודם על עצמך, כי אף אחד לא עומד
לשים אותך בראש הרשימה.
אל תבזבזי את הזמן שלך בניסיון לחיות חיים מושלמים, כי זה אף פעם לא יקרה, אין דבר כזה מושלם וטוב שכך, כי מושלם זה משעמם, אפילו החיים של קים קרדשיאן לא מושלמים.
הייתה ילדה בכיתה שלי שהייתה מאוד אנרגטית ושמחה
שמתי לב שהמצב רוח שלה ירד מיום ליום
ושהיא הפסיקה להביא אוכל לבית ספר
אחרי חודש כבר ראיתי שהיא מתנהגת ממש שונה
ועצובה רוב הזמן.
אז לקחתי אותה לצד ושאלתי אם הכל בסדר
היא ענתה כן והסתכלה על הקירות מסביב
(זה היה נראה כאילו היא חולמת עם עיניים פקוחות)
היא התנדנדה מצד לצד ואז סוף סוף ההיגיון הדבילי שלי הבין שהיא עומדת להתעלף
הבאתי אותה לספסל ליד הושבתי אותה שם הבאתי לה לשתות
והיא נראתה יותר בסדר אז אמרתי לה לחכות שם
וקניתי לה שוקולד מהמכונה הזו שישלנו בבית ספר ואמרתי לה שהיא צריכה להעלות את רמת הסוכר בשביל להפחית את הלחץ דם
היא אמרה לא תודה
אז שאלתי אותה אם היא רוצה לספר לי מה קורה
והיא אמרה יש לך כוח לשמוע הכל
ואמרתי כן אבל עד הצלצול
היא אמרה שבגלל שכל הבנות בשכבה רזות
אז היא רצתה לרדת במשקל
היא התחילה להתאמן ולאכול בריא
עד שהיא ראתה שזה לוקח מלא זמן
אז היא החליטה לאכול ממש קצת
ורק להתאמן כל הזמן
בשלב מסויים נמאס לה נפשית ופיזית להתאמן
אז היא החליטה להפסיק להתאמן ופשוט לא לאכול כמעט כלום.
היא ישר פיתחה הפרעות אכילה.
שאלתי אותה למה לא סיפרת לאף אחד
והיא אמרה שהרופא שלה יודע וגם ההורים שלה
ואז המשכנו לדבר טיפה והיה צלצול
היא ביקשה ממני לא לספר לאף אחד
אמרתי אבל את כמעט התעלפת
והיא ממש התחננה שאני לא אספר
אז אמרתי לה רק אם תאכלי משהו
היא אכלה תשוקולד וחזרנו לכיתה.
ראיתי שהיא מרגישה יותר טוב
בסוף היום כשחזרנו הביתה אמרתי לה ששכחתי את הטלפון שלי בבית ושאלתי אם אפשר שיחה
אז היא הביאה לי את שלה ובנתיים היא התקדמה לכיוון השער של הבית ספר
אז רשמתי בחיפוש באנשי קשר שלה: אמא
הוצאתי את הטלפון שלי
והעתקתי תמספר של אמא שלה
בבית התקשרתי לאמא שלה וסיפרתי לה שהיא כמעט התעלפה ואמא שלה אמרה תודה שאת דואגת לה הרופאה שלה אמרה שהיא עלולה לפתח אנורקסיה
אני לא אפרט על כל מה שקרה אבל בקיצור
היא אובחנה כאנורקסית, אישפזו אותה
נתנו לה להיות בטלפון רק בשבת.
היא התקשרה רק להורים שלה.
ובגלל שלא יכלתי לדבר איתה, אז הייתי בקשר עם אמא שלה.
אמא שלה סיפרה לי שמכריחים אותה לאכול
ומוודאים שהיא לא מקיאה
הייתה איזו פעם שהיא לא יכלה יותר וברחה
אז תפסו אותה קשרו אותה והכריחו אותה לאכול בכוח
כי היא הייתה גמורה פיזית ונפשית
הילדים בכיתה התחילו לשאול למה היא לא מגיעה
והמורה המציאה להם משהו
ובקיצור עכשיו השתחררה משם
היא עברה לבית ספר אחר כדי לא להתמודד עם השאלות של איפה היית וכל זה
אנחנו כבר לא בקשר כי הבנתי שהיא רוצה התחלה חדשה
אמא שלה סיפרה לי שהיא לוקחת כדורים שמייצבים אותה ושהיא נותנת לה לעשן וויפ בהגבלה כמובן
ושזה עוזר לה יש לה ידיד שהוא מתמודד עם בעיות כמו שלה והיא במצב יותר טוב עכשיו.
אני מספרת לך את זה כדי שתביני
שעדיף לך לצאת מזה כמה שיותר מהר,
מאשר להיכנס לזה עוד טיפה.
זה כל כך קשה, גם אני התמודדתי עם משהו כזה,
זה מה שבעיקר גרם לי לדאוג לה.
זה משאיר צלקות לנצח, חבל.
זה כל כך לא שווה את זה.
כל עוד את יכולה להפסיק את זה, אז תפסיקי!
אני יודעת שזה לא פשוט, אבל את יפה כמו שאת
ואני מקווה שהכל יסתדר❤
שואל השאלה:
וואו תודה לכולכם זה מה זה לא מובן מאליו
וואו תודה לכולכם זה מה זה לא מובן מאליו
אנונימית
תהיה שמח
אני יודעת שזה מביך והכל לפעמים אבל תדברי עם מישהו
אנונימית
אני גם ככה פשוט לא יודעים וזה ממש קשה להיות בתקופה כזאת מקווה ,שזה יעבוד מהר
בול אבל בול המצב שלי עכשיו
אנונימית