ראיתי עכשיו את כל הקליפים של ערוץ הילדים וכל הטקסים והתחלתי לבכות

אני כלכך מתגעגעת לזה, אני מתגעגעת לחוויות האלה, של לשלחק מיקמק ולשים את זה ברקע או לצפות שוב ושוב בטקסים ובפסטגילים ואשכרה להגיע הביתה מבית ספר ולהתרגש מפארינג סדרה, אני כלכך מתגעגעת לזה.
אני נשמעת דרמטית אבל אני מתגעגעת לזה ברמה שאני אשכרה לא מוכנה לקבל את זה שזאת כבר לא אותה התקופה, אני לא מצליחה חהתגבר על עצמי כאילו הדבר הזה כבר הפך לאובססיה, כאילו הגעגוע הזה הפך למעין תלות, אני באמת כלכך מתגעגעת, לסדרות של פעם, לכוכבים של פעם, לחוויות למשחקים ולכל הדברים הקטנים האלה.
הקטע המצחיק הוא שאני עדיין ילדה ואם כמה שאני מתעבת את סדרות הילדים של היום קרוב למדי שבגיל 16-17 אני אדבר ככה על הגיל שאני נמצאת בו אבל עדיין.
איך להתגבר כבר על הגעגוע?