יש לי פסיכולוג וכשאני לבד בבית אני חושבת על מיליון דברים וכשאני מגיעה אליו אין לי שום דבר בראש. מה לעשות?

לרשום אותםם

שואל השאלה:
אמרתי שאני לא רוצה לכתוב

קחי דף ותרשמי הכל

שואל השאלה:
אני לא רוצה לרשום תקראו את השאלה

^יש לי בעיה עם זה אני לא רוצה לכתוב

לכתוב.
חושבת?
תקחי דף ותכתבי...
רצוי שבכלל תקחי לעצמך מחברת או אפילו יומן אישי...
זה יכולה להרגיש מוזר בהתחלה... אבל זה יעזור...
את גם תביעי ככה את הרגשות שלך ואת מה שיש בראש

מסכנה הרגתם אותה לא בא לה לרשום מה עובר עליה זה יכול להחמיר את המצב שהיא עומדת מול הקשיים שלה במיוחד שזה כתובב

שואל השאלה:
תודה סוף סוף מישהו שחושב רגע ומבין ^

אם את כאילו לא רוצה שיקראו את זה את יכולה למצוא לך מקום בטלפון שנעול טו שצריך לעשות מלא קודים בשביל להכנס לשם או מלא דרכים כאלו כדי שלא יראו

^
היא בעצמה לא רוצה לקרוא את זה, לפעמים קשה להתמודד עם הקשיים שלך שמציבים לך אותם מול העיניים❤

שואל השאלה:
אין קשר לאנשים אין מי שיקרא אני גרה לבד
זה כמו שאנונימית תיארה
יש לי מלא מחשבות ורעש במוח ואני מנסה להתעלם מהם אם אני רושמת אותם זה אומר שאני צריכה לחוות אותם אחד אחד וזה רק הופך את המצב ליותר גרוע

לדעתי את צריכה להשתחרר מול הפסיכולוג/ית שלך כי את בראש שלך יודעת מה עובר עלייך ויודעת מה הפחדים והחששות שלך את רק צריכה לשתף, כי זה לא נכון שאת שוכחת מה עובר עלייך ביום יום את פשוט לא מצליחה להפתח

שואל השאלה:
אני שוכחת אני בראש הופכת הכל לגוש אחד ודוחקת אותו לפינה של המוח ושוכחת ממנו
אז אני לא יכולה לתאר לו כלום כי אני בעצמי לא יודעת כבר מה זה וזה הכל בלגן אחד גדול
אמרתי לו שישאל אותי שאלות ממוקדות כי זה מחזיר אותי לאותו רגע ואולי אני מצליחה להיזכר אבל אין לו איך לדעת מה לשאול ועל מתי לשאול וגם אני לא יודעת להגיד לו

תסבירי לו מה קורה מה את מרגישה כשהדברים האלה קוראים, גם אם זה לא קורה כשאת איתו

שואל השאלה:
אמרתי לו אבל זה לא עוזר
הוא מנסה להבין יותר ואין לי מה להגיד לו

אולי כשאת לידו אז תנסי "להתנתק", לשכוח שהוא שם ליידך ולחשוב שאת בבית שלך, לבד, במקום שנוח לך. אולי זה מה שיעזור לך להיפתח בפניו ולהיזכר.

מניסיון, אין לך סיכוי להרגיש יותר מידי מחוברת לפסיכולג כל כך מהר, תנסי בהתחלה לדבר איתו על סתם נושאים, כמו אין עובר עלייך היום וכזה, ואז לאט לאט תוכלי להיפתח ולשתף יותר

זה בסדר, ככה זה אמור להיות, יש התנגדות לא-מודעת (שמתבטאת בבלאק אאוט) לפני שאת נכנסת להעברה מול הפסיכולוג.

תיראי אם את מנסה להתעלם מהמחשבות ולהדחיק אותן אז ברור שתשכחי אותן כשאת מגיעה לפסיכולוג. אם את לא מצליחה להכיר במה שעובר עלייך לבד אז איך תביאי את זה לידי ביטוי מול מישהו אחר? ברור שזה קשה וברור שזה כואב לחשוב על הדברים האלה ולהכיר בהם, אבל להדחיק אותם לא יעזור לך להתגבר על זה, להיפך, להכיר במחשבות האלה ולהתבונן בהן ובמקרה הצורך להתעמת איתן זה מה שיביא אותך לשקט והאיזון שאת ככל הנראה מחפשת. זה יהיה תהליך ארוך יותר אבל זה שווה את זה בהרבה מהשקט הרגעי שבהדחקה. אם את מפחדת מלהתמודד לבד עם כל המחשבות שעולות לך אז הייתי מנסה לכתוב או להקליט ממש בסמוך למפגש עם הפסיכולוג, מן לקחת לך חצי שעה לפני שאתם נפגשים ואז לכתוב ואז אם זה יהיה לך קשה זה לא נורא כי עוד רגע את רואה אותו והוא יעזור לך להתמודד. אם קשה לך ישר ככה באופן מפורש את יכולה להיעזר בכל מיני דברים שעוזרים לנו לבטא את המחשבות באופן קצת פחות מפורש או מודע. אולי שירים שמישהו אחר כתב ואת מזדהה איתם או אם את יודעת להלחין אז להלחין, אולי ציורים, אולי צילומים, אולי תנועות או דימויים. וזה גם בסדר שתקחי זמן ותחליטי שכרגע עוד קשה לך להתמודד עם הדברים האלה ואת רוצה קודם קצת להתרגל לפסיכולוג ולדבר על כל מיני נושאים מסביב וכשתרגישי מוכנה תצללי גם עם עצמך וגם איתו לדברים העמוקים האלה. את גם לא חייבת לזכור את הכל בבת אחת ולדבר על הכל, את יכולה גם לזכור רק דבר אחד מתוך כל המחשבות שעלו לך ולהביא אותו למפגש ולדבר רק עליו וכל פעם להוסיף עוד משנו. זה כן חשוב שתהיי קשובה לעצמך ולקצב שלך ושלא תלחצי על עצמך, פשוט אני לא רוצה שתהיי בתפיסה שאם מחשבות מסויימות עושות לך רע אז אסור לך לחשוב אותם ולהיות מודעת אליהן כי זה לא נכון.

שואל השאלה:
cheesues christ זה לא מה שקורה אבל תודה