23 תשובות
1. מבחינה חברתית - שמאל
מבחינה ביטחונית,כלכלית, מדינית - נטראלית
2. בדרך כלל, מהבחינה הזאת, ימניים חושבים שבשטחי יהודה ושומרון צריכים להיות רק יהודים. ושמאלנים חושבים שצריך למסור אותם לערבים בתמורה להסדר שלום.
מבחינה ביטחונית מדינית - שמאלנים שואפים לשלום בארץ, וימניים שואפים לשלמות הארץ.
3. מי צודק? אף אחד, ודי אירוני ולא אובייקטיבי להגיד שאחד הצדדים צודק או לא, כי אין פה עניין של צודק או טועה, אילו רק עמדות פוליטיות, שתי דרכים שבה חושבים לפתור את הסיכסוך (או לא לפתור)
4. אנחנו כבשנו את יהודה ושומרון מירדן נכון, אבל ממלחמה שהם התחילו.
יהודה ושומרון לא נכבשו מתוך התקפה, אלא מתוך הגנה.
ובנוסף, השטחים האלו לא נחשבו של ירדן, השטחים "נפלו" לידיים הירדניות מתוך התקפה של ירדן במלחמת העצמאות.
ובגלל זה איננו נחשבים צבא כיבוש.
5. בדרך כלל, השמאל מסתכל על האנשים הנמצאים בשטחים של יהודה ושומרון, והימניים מסתכלים על האדמה.
6. מי צודק? גם השמאלנים וגם הימניים - צודקים וטועים. כי ככה זה - האנשים שבשטחים יהודה ושומרון חיים תחת כיבוש, אבל האדמה שהם יושבים עליה אינה כבושה.

כל מה שכתבתי פה ממבט נטראלי לחלוטין, אין לי דעה לגבי המצב הביטחוני - מדיני.
ובעניין הביטחוני מדיני אין צודקים וטועים, ואין פיתרון אמיתי. כל אחד ועמדתו. (לדעתי)
1. ימני
2. הימין לרוב מאמין בסיפוח והשמאל לרוב בפתרון שתי המדינות.

הנימוקים בעד סיפוח הם האמונה בארץ ישראל השלמה ונימוקים ביטחוניים. לעם היהודי יש קשר לאומי, דתי ותרבותי לאדמות האלה ולכן לדעת הימין יש לספח. נוסף על זה הימין מאמין שאם תקום מדינה פלסטינית ביוש תהיה עלייה בטרור וירידה ביכולת של ישראל להגן על אזרחיה (בדומה להתנתקות מרצועת עזה). נוסף על זה לימין יש הצדקה משפטית והיא ששטחי יוש הובטחו ליהודים בכתב המנדט.

השמאל מאמין שאם הפלסטינים יקבלו את מה שהם טוענים שהם רוצים (מדינה פלסטינית) וכשאיכות החיים של הפלסטינים תעלה הם כבר לא ירצו לבצע פעולות טרור ולהילחם בנו. נוסף על זה השמאל לא מעוניין ב 2 מיליון פלסטינים שיחיו בישראל, יצביעו בבחירות, יהנו מתקציבים וכו'.

3. לדעתי הימין צודק ואת זה מראה לנו ההיסטוריה. לאחר הסכמי אוסלו חווינו עלייה בטרור וגם לאחר ההתנתקות. לא יהיה שלום בעזרת פתרון שתי המדינות.

4. אנחנו לא מדינת כיבוש. שטחי יוש מוגדרים כשטחים השינויים במחלוקת. השטחים הללו כבר בכמה אלפי שנים האחרונות לא היו מדינה, הצעת תוכנית החלוקה נדחתה על ידי הערבים, בין השנים 1948-1967 השטחים הללו היו תחת שליטת ירדן שהעולם לא הכיר בה והפעולות של ישראל במלחמת ששת הימים חוקיות כי זאת היתה מלחמת מגן (הירדנים תקפו ראשונים מתוך מטרה לכבוש). אלה הנימוקים למה זה לא כיבוש

5. אני מניח שדעת השמאל היא שזה לא משנה שלא היתה שם מדינה כי עדיין יש שם אוכלוסייה אזרחית.

6. אני מאמין שאני צודק מהסיבות שכתבתי כבר.
imagine
גם הימין שואף לשלום. מלחמה היא יקרה, לא נעימה ויש בה הרוגים. שלום עדיף בהרבה גם לדעת הימין. הימין פשוט לא מאמין שיש שותף לעשות איתו שלום ("אין פרטנר") ולמעשה פתרונות שלום כאלה ואחרים גרמו לנזקים אדירים. לדעת הימין פתרון שלום בר קיימא יהיה סיפוח. זה יקשה על הפלסטינים להתארגן לשם טרור ולבצע פעולות טרור.

זה נכון שמבחינת הימין זה האידיאל שישראל תהיה מדינת היהודים. אך הימין לא מציע גירוש של כל הפלסטינים מהגדה. גם לדעת הימין זו לא תוכנית שהיא נכונה או ברת ביצוע.
מבחינת ויתור, ומבחינת גבול מסויים, ימניים לוקחים בסדר עדיפות ראשון שהארץ תהיה שלמה (מסיבות כאלו ואחרות) ושמלאנים מאמינים שצריך לעשות ויתורים למען השלום.
וזה רק בדרך כלל ובכלליות, כמובן שלכל אחד יש עוד אלפי דעות לגבי זה.
אני בטוחה שהרבה שואפים לשלום, אבל יש הבדל בין לשאוף לשלום, לבין ליצור שלום.
ואני מאמינה שמבחינה ביטחונית - מדינית, שמאלנים חושבים על דרכים בכדי ליצור שלום.
גם אם זה יהיה קשור לויתור מסויים.
וימניים מאמינים בארץ כשלמה, בלא לתת שטחים לערבים, מסיבות ביטחוניות, ועוד הרבה, שכנראה גם מוצדקות.
אני לא אוהבת לדון דיונים פוליטים, אני מאמינה שגם השמאל הפוליטי וגם הימין הפוליטי שואפים לשלום, פשוט לכל אחד יש דעות שונות לגבי המצב.
לילה טוב.
אבל זה בדיוק כל העניין בנוגע להאם יש פרטנר לשלום. זה שהשמאל מחפש דרכים כדי ליצור שלום ומוכן לוותר על אדמה לא אומר שהוויתור והמאמץ בכלל עוזרים. לדעת הימין אותם וויתורים ומאמצים רק גורמים לנזק. הדבר דומה לאדם שמנסה לכבות שריפה בעזרת שמן. בניגוד לאנשים האחרים הוא מתאמץ ומוכן לתת מהשמן היקר שלו לטובת כיבוי השריפה. אבל בפועל הוא רק גורם לנזק.

אירועים מסוימים בעבר גם מבססים את עמדת הימין בנושא. לאחר ההתנתקות היה יותר טרור ורקטות לעבר ישראל. גם לאחר הסכמי אוסלו מספר ההרוגים הישראלים מטרור גדל. הוויתורים והמאמצים לא הביאו לשלום.

ראש הממשלה דאז מנחם בגין וויתר על חצי האי סיני לטובת השלום עם מצרים. גם הימין יודע לוותר. הוויתור הוא לא העניין פה. העניין הוא השלום שיהיה לאחר הוויתור
1. מרכז- שמאל
2. השמאל שואף להקים מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל. הימין תומך בארץ ישראל-השלמה.
3. השמאל
4. לא, הם מתכוונים שאנחנו מדינת אפרטהייד( זה שטויות)
^כפי שכתבתי, אין לי דעה פוליטית לגבי המצב הביטחוני.
אני חושבת שכל המטאפורות האלו על השמאל "לכבות שריפה בשמן" ועוד כל כך הרבה אחרות קצת מגוחכות.
אני מאמינה שבשתי העמדות הפולטיות יש יתרונות וחסרונות רבים.
אני בוחרת לא לקחת צד בזה, כי באמת אין לי דעה בנושא.
שני הצדדים חושבים שהם הכי צודקים, שזה מגיע למצב קצת פאתטי, ובגלל זה הפסקתי לדון על פוליטיקה (לפחות ניסיתי להפסיק).
עניתי על השאלה מתוך מבט נטראלי, ומתוך עזרה. אבל אין לי עניין לדון בזה, אני מכבדת כל דעה, אשמח לא להתעסק בזה.
איך אתה רוצה שמישהו יענה לך פה אתה כותב רק מי שמבין

אבל אם מישהו מבין הוא יודע שזה לא שחור ולבן ואין צודק וטועה הכל באמצע וכל אחד חושב משהו אחר

אם היה ברור כלכך מי צודק ומי טועה לא היו רבים על זה כלכך
לא הפריעה לי הדעה שלך בנוגע לפתרונות הסכסוך. בעיקר מה שהפריע לי פה היתה הקביעה שלך שהימין לא שואף לשלום, לא מתאמץ לטובת השלום ופחות מוכן להקריב בעבורו. זאת קביעה שהיא לדעתי שקרית ועיקר הסיבה לטעות פה (איך שאני הבנתי את זה לפחות) היא האמונה ששטחים תמורת שלום יכול לעבוד והימין פשוט עיקש מדי על מנת להביא שלום. בעיקר ניסיתי להבהיר את הטעות הזאת ולתקן אותה. המשך יום נעים.
^ הימין רוצה שלום מתוך זה שיפחדו מאיתנו אז ירצו שלום במקום מלחמה

בשמאל רוצים לתת דברים בתמורה לשלום ולא מתוך הרתעה של האוייב יותר מתוך חיבור אליו
אכן, שלום בנוי על הרתעה. שלום הוא גבול (גם מופשט וגם מוחשי - הגבול עצמו בין שתי המדינות) שמוחזק על ידי תמריצים. ישנם תמריצים חיוביים ותמריצים שליליים. תמריצים חיוביים לשלום יכולים להיות סחר, שיתופי פעולה וכדומה. תמריצים שליליים יכולים לנבוע מתרבות, חברה, יחסי ציבור וגם מפעולות צבאיות ומשטרתיות. השאיפה היא להשתמש בכוח כמה שפחות אבל כשצריך משתמשים.
^לא במובן ביקורתי, אבל הימין באמת לא מוכן להקריב למען השלום, בדיוק מהסיבה הזאת, הוא לא מאמין שיהיה שלום איתם.
לא מאמין בדיוק מהסיבה שכתבת, הוא מאמין שויתור רק יגרום לנזק.
אז אתה די כתבת את זה בעצמך..
ימניים שואפים לשלום, אבל לא מאמינים שיהיה (אולי מסיבה מוצדקת אולי לא) ובגלל הסיבה הזאת לא מנסים ליצור אותו.
(מבחינה ביטחונית.)
הניסיון לספח הוא מאמץ וגם וויתור מסוים. כי באמת יש חסרונות לסיפוח שגם הימין מודע להם. אני בטוח שישנם אנשים רבים שהיו בעד פתרון שתי המדינות אם לא היו מאמינים שיווצר נזק אדיר בגללו. תוספת של 2 מיליון פלסטינים לישראל זה בהחלט וויתור. מה שמשאיר את אותם אנשים רבים בימין זה האמונה שאין פרטנר. זו גם לדעתי הסיבה שכיום בניגוד לעבר יש רוב ימני בישראל. מאז הסכמי אוסלו רוב הממשלות היו ממשלות ימין כי אנשים איבדו אמון בפתרון שתי המדינות. לפני כן היו הרבה יותר ממשלות שמאל לאורך השנים.
^^^
למה שלום צריך להיות בנוי על הרתעה ופחד של שני הצדדים

צריך להיות בדיוק הפוך שיהיה בנוי על דברים טובים כמו שיתופי פעולה


אם יש שלום בגלל שצד אחד מפחד מהשני זה לא בהכרח דבר טוב
^נו אז, כפי שכתבתי, ימניים לא מוכנים לעשות ויתור, ולא שופטת ולא מבקרת, זה באמת נכון, אתה כותב את זה בעצמך.
הם לא מוכנים מתוך אמונה שזה לא יקרה.
ויהיה רק נזק.
אז באיזשהו מקום, מה שכתבתי נכון.
כבר הגבתי לזה. השאיפה היא ליצור שלום תוך כמה שפחות להשתמש בכוח. אך כשצריך משתמשים. לפעמים התמריצים החיוביים לבד לא מספיקים וכדי שמאזן השיקולים אצל הצד השני ייטה לטובת השלום ולכן אנחנו מוסיפים עוד כמה תמריצים.

אתן דוגמה לא מושלמת אבל את הרעיון הכללי היא מעבירה. במדינת ישראל יש שוטרים ובתי משפט שמטרתם לאכוף את החוק. במידה ואדם עבר על החוק תפקידם הוא לתת את הדין ולהעניש את העבריין. המצב האידיאלי הוא המצב בו אדם מקיים את החוק מתוך כבוד לעצמו, לחוק ולכלל. אך תמריצי הכבוד לא מספיקים על מנת להטות את הכף לטובת שמירה על החוק ולכן נוספים תמריצים שליליים בצורת עונש - הרתעה.
זה לא שהם לא עושים את זה מאמונה שזה לא יקרה

הם לא עושים את זה כי התנאים שלהם לשלום זה שהפלסטינים יקבלו את כל התנאים שלנו לשלום איתם, ואנחנו לא נביא להם כלום כי הם צריכים להסכים איתנו מתוך פחד והרתעה שלנו שאם לא יהיה להם שלום איתנו הם רק יסבלו
קבלה של 2 מיליון פלסטינים לתוך מדינת ישראל היא הוויתור. כתבתי את זה במפורש. הימנים מוכנים לעשות את הוויתור הזה לטובת השלום שיתממש בגלל הסיפוח. וויתור למען שלום.
^ הוויתור הזה אומר להפוך את מדינת ישראל למדינה עם רוב פלסטיני ולאבד את המדינה היהודית

באמת וויתור גדול
1. הדעה הפוליטית שלי:
מינארכיסט "אין ממליכין מלך תחילה אלא לעשות משפט ומלחמות" (משנה תורה
לרמבם הלכות מלכים ומלחמות ד,י)
אני בנוסף גם ימין מדיני "וְאִם-לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, מִפְּנֵיכֶם--וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם, לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם; וְצָרְרוּ אֶתְכֶם--עַל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ" (במדבר לג , נה)
חברתית אני בעד הפרדת הרבנות מהמדינה והפרטת הרבנות על הדרך.

2.
חשוב לציין שגם הימין וגם השמאל תומכים בשלום.
השמאל דוגל בגישה יונית וימנים תומכים בגישה נצית (לא נאצית אלא נצית כמו הציפור נץ).
הגישה הימנית תומכת בשלום מתוך עוצמה - אם נהיה חזקים לא ירצו להלחם בנו כי הם לא יוכלו נגדנו.
השמאל מאמין בשלום מתוך הסכמים ופשרות למשל, 2 מדינות ל - 2 עמים.

3.
הימין עד עכשיו הוכיח את עצמו הכי טוב.
ירדן לא תקפה אותנו מאז מלחמת שש הימים , סוריה לא תקפה אותנו מאז מלחמת יום הכיפורים.
כל פעם שאנו מוותרים קצת ועושים הסכמים - זה נותן לאויב שלנו הוכחה שהמאבקים האלימים שלו והדיפלומטיים שלו במקביל מצליחים ועליו להמשיך.
מיד לאחר הסכמי עזה - יריחו ב- 1994 הקימו ארגוני טרור בעזה מפעלים להכנת טילים
6 שנים לאחר מכן - טיל ראשון נפל על שדרות.
כל פעם שאנו מוסרים שטחים או עושים הסכמים - אויבנו מתחזקים על חשבוננו.
מתי ששלטנו על עזה יהודים היו יכולים להכנס חופשי לעזה ולקנות שם רהיטים ולא היה שום סיכון
אז היה שלום.
זו הייתה תקופה השיא של תושבי עזה.

4. אומרים שאנו מדינת כיבוש כי כל שטח כאן כבשנו כמעט
אבל זה נכון לכל מדינה בעולם אז זה לא רלוונטי.

5. השמאל המתון לא חושב שזה רלוונטי וכך גם הימין.
השמאל הקיצוני דווקא כן אומר שצריך לעצור את הכיבוש וכאלה..

6. כמובן שזה לא נכון לומר שכבשנו את יהודה ושומרון משום שאלו שטחים שהיו שלנו מלפני אלפי שנים עוד
והערבים היושבים שם גם כבשו אותם במאה ה- 7 לספירה.
^זזיבזזי
שמאלנים לא בהכרח רוצים שלום מתוך חיבור, יותר מתוך רצון לשקט, לחיים שקטים בלי כל המלחמות האלו.
וכנראה שרוב השמאלנים מאמינים ששלום זה דבר שיכול לקרות, ובגלל זה מנסים ליצור אותו.
כן imagine צודקת.
גם צ'מברליין חשב ככה "peace in our time".
^^ לא רצון לחיבור אבל שהשלום עצמו לא יגיע מתוך הפחדה של הצד השני שאם לא יהיה שלום חבל עליו