אם אנחנו רק אוסף של אטומים שסתם נעים במרחב, על איזה ערכים ומשמעות לחיים אפשר לדבר בכלל?

תחשוב במקום על איזה מדהים זה שחבורת האטומים הזו קיבלה חיים בדרך שעדיין לא נודעה למדע
ומהחיים האלו נולדים ערכים ומשמעות שאנחנו יוצרים לעצמינו

מה הקשר לזה שאנחנו מורכבים מאטומים? משל לשואב אבק שמטרתו היא לשאוב אבק, כשתגלה שהוא מורכב מאטומים בלבד, הוא יאבד את מטרתו?

שואל השאלה:
^כן.
אנשים ממציאים את המטרה.

ברור שאנשים ממציאים את המטרה מה קשור

^^ו? הוא נבנה לתכלית מסויימת, זה שאנחנו קבענו את התכלית הזו לא סותר שהשואב נוצר עבור שאיבת האבק. לא משנה כמה קטנים יהיו החלקיקים מהם השואב עשוי מטרתו תשאר זהה.

שואל השאלה:
מטרה זה אשליה שנובעת מפעילות של אטומים במוח. אלא אם כן אתה מכניס לתמונה מציאות סובייקטיבית-רוחנית עצמאית. אבל השאלה פנויה לאלה ששוללים מציאות כזאת.

טוב תרצה להיות מדוכא תהיה מדוכא
במקום לחשוב על זה שכל דבר בחיים האלה זו אשליה ואין לזה משמעות תתמסר לאשליה הזו
יהיה לך הרבה יותר טוב

שואל השאלה:
^אין קשר, אני דתי. אני מנסה להבין את ההשקפה המדענית, איך ניתן לדבר על משמעות מסוימת בכלל.

שמע זה משהו מאוד סובייקטיבי
בכללי, אני נגיד לא כזה חושבת על דברים כאלה, אני לא חיה לפי משמעות או מטרה מסויימת
אני פשוט חיה ומנסה למצות את החיים האלו כמה שיותר, להנות מהם כל עוד הם נמשכים

^^^^איך בדיוק מדובר באשליה? אם תכלית היא השימוש שיועד לכלי, והכלי נועד לשימוש מסויים, אז לכלי יש תכלית. אין פה שום אשליה כי זו ההגדרה. לא צריך לקבל קיום של נפש ואלוהים בכדי לטעון שלשואב אבק יש תכלית, אפילו אם אנחנו מחזיקים בהשקפה מטריאליסטית רדיקלית. אולי אתה מתכוון לתכלית אובייקטיבית לקיום האנושי?

^^המדע זנח הסברים תכליתיים כבר לפני 500 שנים.

שואל השאלה:
ברור שאני מתכוון לתכלית אובייקטיבית, או בכללי משמעות אובייקטיבית. אני יכול להמציא אין סוף תכליות סובייקטיביות, אבל אני לא מדבר על זה.

אין תכלית אובייקטיבית לדעתי

^^אז אדרבא, ודאי שיש. אם אתה רוצה להכיר את הסובייקט עליך לפנות אל האובייקט, שהרי הסובייקט מכונן ויוצר אותו. כך שכל משמעות סובייקטיבית שנוצרת עבורנו מכוננת עצמה בתוך המציאות האובייקטיבית וחוזרת עבורנו כתכלית אובייקטיבית לחלוטין. המיתוס, המשמעות, השפה, הם חלק מהעולם האובייקטיבי ועל כן הם כולם אובייקטיבים.

שואל השאלה:
^זה ממש לא המדענות (scientism) שרוב החילונים (לפחות בחול, לא יודע איך בארץ) דוגלים בה (אהבה זה רק הורמונים ולא יותר מזה וכד'). הסובייקט הוא רק אשליה מקרית שנגרמת מתנועה כאוטית של אטומים.

^אף אחד לא מאמין בזה, זה מטריאליזם קיצוני שפשוט עומד באבסורד למציאות. המדע מניח לצורך החקירה מטריאליזם, מטריאליזם מתודי, שברור לכולם שהוא לא נכון באופן אובייקטיבי, הוא נועד רק עבור הכימות. לצורך העניין נשתמש באהבה, אף אחד לא אומר שאהבה זה אוסף הורמונים, אלא שאהבה נובעת מאוסף הורמונים ולכן נכמת אותה להורמונים (בכדי שתהא מוכנה למדידה). על פי המדע אין שום משמעות, אבל לא מהסיבה שאי אפשר להוציא תכלית מהעולם, אלא מהסיבה שתכלית לא ניתנת לכימות ולא תורמת לתיאור מצבי העניינים. ואגב, זו כן תפיסה מדעית (תורת היחסות).

שואל השאלה:
יש הבדל גדול בין מדענות ומדע. אף אחד לא מאמין בזה? אתה רציני? ליטרלי כל החברים שלי מאמינים בזה, שאנחנו לא יותר מגרגירי אבק ביקום. יש כאלה שאומרים שתודעה לא קיימת, זה פשוט אשליה לא יציבה שנובעת מפעילות מוחית בלבד, כנ"ל לגבי כל משמעויות ורגשות שאנחנו ממציאים לעצמנו.

^כשאני אומר שאף אחד לא מאמין בזה כוונתי היא לשיח האינטלקטואלי המערבי, לא לכל אדם פרטי בהמון העם. שם יש אנשים שמאמינים בדברים הזויים ביותר.

שואל השאלה:
למי אכפת משיח של איטלקטואלים, אני מדבר על אנשים רגילים שפתאום מאמינים בדברים כאלה (רוב אנשים חילונים-אתאסטים שרחוקים מהשקפות אידאליסטיות או דתיות למיניהם), ועוד חושבים שהם הנאורים בנושא. יותר גרוע מאמונות תפלות בעיני

^אה, מסכים איתך לחלוטין. סתם מושפעים שחושבים שהם השתחררו מהדת אבל בעצם כלאו עצמם בדוגמטיות גרועה בהרבה.

מה אם דברים מורכבים שהם מעבר לחומר? רק תפשיתיים במובן מסויים? כמו חוויות, זכרונות, תהליכים, שינויים, טראומות?

שואל השאלה:
^זה לא עולם מקביל או משהו, ניתן לצמצם את זה לחומר ואז זה לא יותר שווה מהבל.

לא ניתן לצמצם את זה לחומר כי זה לא חומר.. אנחנו מורכבים מחומר אבל גם מדברים כמו שכתבתי שהם מעבר לחומר

שואל השאלה:
ברור שמותר. זה כמו תוכנה במחשב, למרות שהיא וירטואלית, זה לא יותר מתוצאה של פעילות חומרית.

על אוסף אטומים אחרים כמטבן