ישלי הפרעות אכילה

את אוכלת לפי תפריט?

שואל השאלה:
לא אבל אני צריכה לאכול 3 ארוחות מסודרות ביום והיום אכלתי רק שיבולת שועל בבוקר וחתיכת עוגה קטנה כזו (קמתי באחד וחצי

שואל השאלה:
לא, אימא שלי לא יודעת על ההפרעות

לי יש 6 ארוחות סיוט!!!!!

אה היא לא יודעת? אז תאכלי.

ברור שכן, הכי חשוב זה להקשיב לתחושות רעב שלך ולמה שהגוף שלך צריך, תסמכי עליו וחוץ מזה הייתי ממליצה לך לשתף את אמא שלך במה שאת חווה, לי זה עזר ברמות.

שואל השאלה:
אני בתהליך החלמה משל עצמי חחח
הלוואי שהייתי אצל פסיכולוג וזה היה מסודר והכל

אימלה כנל זה כאילו כל היום אני אוכלת זה מטורף. אני לא יכולה להתעורר אחרי 8 בבוקר וגם כל פעם שאני ישנה צהריים מעירים אותי בשביל אוכל

שואל השאלה:
איך אני אמורה לספר

שואל השאלה:
אימא שלי חושבת שזה בסדר שאני רזה ככה כי גם היא הייתה רזה כשהיא הייתה בגיל שלי

שואל השאלה:
אני שוקלת 40 157

שואל השאלה:
אבל מה שכן אימא שלי לפעמים מנסה לדחוף לי אוכל

שואל השאלה:
אני אנסה להגיד להם מתישהו

תשמעי שואלת השאלה, ההפרעות אכילה שלי התחילו לפני שלוש שנים והיו לי התקפי אכילה וצומות וספורט אובססיבי אבל המשקל שלי נשאר יחסית יציב אז אף אחד לא גילה והחלטתי שאני "מחלימה" בעצמי ואת יודעת מה גיליתי? שהצלחתי להיות נורמלית למשך חודש (אחרי תהליך של חצי שנה שעברתי עם עצמי) ואז זה חזר שוב ובגדול הפעם באנורקסיה ואושפזתי ועכשיו אני בטיפול. קיצר כמעט בילתי אפשרי לצאת מזה לבד, וגם אם את חושבת שכן כנראה שזה יחזור בצורה כזאת או אחרת. ברור שמה שקרה לי לא אומר שיקרה לך אבל אני יודעת שמעטים האנשים שבאמת יכולים לצאת מזה לבד.

ההורים שלי גילו את זה בעצמם באיזשהו שלב אבל אם הייתי מספרת להם קודם זה היה חוסך ממני כל כך הרבה סבל, ממליצה לך מאוד לשתף

שואל השאלה:
לא מרשים לכן לעשןת ספורט?

שואל השאלה:
אני מפחדת שהצורת גוף שלי תשתנה בלי הספורט

זה שווה את זה, זה הכי שווה את זה בעולם

גם לי אסור לעשות ספורט אבל בקרוב כבר אני אוכל (לא אירובי)

תקשיבי זה מלחיץ אבל כמו שיש לי דודא לשווארמה אמרה, זה שווה את זה. כל כך הרבה חוויות ואנשים נכנסו לחיים שלי בתהליך ההחלמה ואני מאושרת שזה ככה. אני באמת לא מבינה איך חייתי פעם.

שואל השאלה:
האמת שאני כבר קיבלתי תכאפה שלי, אני כבר לא ככ מפחדת לאכול, כבר לא סופרת קלוריות ככ, העפתי את המשקל הזה מהחיים שלי, נשקלת פעם בחודש אם לא פחות. אבל העניין של לעלות במשקל, אני לא מצליחה לעלות וזה מטריף אותי. דיברתי עם מישהו שמבין בזה, הוא קצת עוזר לי (אבל ממש לא מספיק). אני רוצה לספר לאימא שלי רק כדי שתיקח אותי לפסיכולוג ותזונאית ושאני אצא מהמצב המזדיין הזה כבר. התחילו לי גם לא מזמן חרדות והתקפי חרדה, ונמאס לי.

שתינו נגיע לזה בסוף אמן מחזיקה לך אצבעות

שואל השאלה:
תקופת "השיא" (נקרא לזה ככה) עברה די מזמן, כשהגעתי לזה ששקלתי 37 לקחתי את עצמי בידיים, קיבלתי תכאפה שלי ישר לפנים. לפני הצום בכיפור עליתי ל41 (והכל לגמרי לבד, אפילו חברות שלי לא יודעות, אז אני מה זה גאה בעצמי) ואחרי הצום ירדתי שוב ל40 שזה מבאס ממש.

שואל השאלה:
כן, אני רוצה לספר להורים. אני גם דיברתי עם אימא שלי על תזונאית (לא סיפרתי לה על ההפרעות אכילה) אבל היא אמרה שאני לא צריכה (זה היה כששקלתי 41) כי גם היא שקלה ככה בגיל שלי.

תספרי לה. זה קשה לפתוח את הלב במשהו כל כך אישי ששמרת לעצמך כל כך הרבה זמן אבל את חייבת אם את רוצה להרגיש טוב. הלוואי שמישהו היה אומר לי את זה פעם.

אימלה ה37 הזה עשה לי טריגר קצת, זה תמיד היה החלום שלי

בדיוק, תזונאית זה לא רק למשקל, זה גם להרגלים ותפיסות ולאיזון.

שואל השאלה:
חלום שלך? את יודעת איזה מגעיל זה? זה נוראי. אני מסתכלת על תמונות של עצמי באותה תקופה ואני מקבלת התקפי חרדה. 37, פאקינג 37. כמו אנורקסית.
ישלי שאלה אליכן, הצורת גוף שלכן השתנתה כשעליתן במשקל? פשוט ישלי שעון חול (ורק בגלל זה כל ההפרעות אכילה התחילו) וממש לא באלי שהצורה שלי תשתנה כי אז הכל יחזור:(

שואל השאלה:
מה? למה שיורידו לך את המראות בבית? איזו הגזמה..
וכן אני יודעת גם החלום שלי היה להגיע למשקל כזה, אבל שוב, כמו שאמרתי, לקחתי את עצמי בידיים.
ישלי דודא לשווארמה, את פעם אמרת בחברים לעט (לא בטןחה שזו את) שאת משמינה רק ביריכיים ובתחת, זה אומר שישלך שעון חול לא? תקני אותי אם אני טועה וזו לא הייתה את

תקשיבי עליתי כמה קילואים נכבדים (לא אגיד את המספר) והגוף שלי כן השתנה קצת, אבל הרבה פחות מאיך שחשבתי שהוא ייראה. הייתי בטוחה שאני לא אוכל להסתובב ברחוב מרוב שאני אהיה שמנה ושאני לא אלך לבית ספר ואני אצטרך להחליף את כל הבגדים בארון ובלה בלה בלה אבל מסתבר שלא. פתאום כל הבגדים שלי מתאימים עליי ואני הולכת עם טייצים וגינסים צמודים (פעם לא הייתי מעזה).

שואל השאלה:
חלום ללכת עם סקיני וטייצים:(
אבל הצורת גוף השתנתה? המותן גדלה? לא באלי שהמותן שלי תגדל

מבינה למה הורידה לך את המראות. אני כל הזמן מצלמת את עצמי בכל זווית אפשרית ועושה קולאזים של איך הייתי נראית אז ואיך היום.

אני מאמינה שזה אינדיבידואלי, לכל אחד יש גוף אחר ולכל אחת נאגר שומן במקום אחר.

שואל השאלה:
^^כן האמת שזה רעיון טוב לקחת את המראות, אני בוכה שעות מול המראה.. אבל זה עדיין מוגזם לדעתי.
בכל מקרה, הצורת גוף לא משתנה?

שואל השאלה:
אוף אני מקנאה בכן שאת בטיפול אני גם רוצה

יש לי דודא, אני מאמינה שגם זה יגיע באיזשהו שלב, אני כרגע יחסית בסדר עם הגוף שלי, ברור שהייתי רוצה להיות רזה יותר אבל לא בכל מחיר. אין חיים מלאים על בטן ריקה, זה מה שלמדתי על בשרי

שואל השאלה:
לי יש מראה אחת של פנים ומראה אחת של גוף אבל אני תמיד מכוונת את המראה של הפנים לגוף כי היא עושה לי גוף יפה יותר מאשר המראה של הגוף שמשמינה כזה

שואל השאלה:
^^אבל לפני ההפרעות אכילה הצורת גוף שלי הייתה מרובעת, כי היה לי הרבה יותר שומן..
עכשיו היא שעון חול

פעם אבא שלי חשב ששמתי מים בקוטג', הזוי

ממש מבינה אותך יש לי דודא

שואל השאלה:
הכי הורג אותי זה ההערות שזורקים לי על הגוף בין אם זה "איזה מקל" "מה לא מאכילים אותך בבית?" ובין אם זה "הלוואי עליי גוף כמו שלך"

את לא יודעת איך תראי אחרי שתעלי, זה מה שכל כך מפחיד.

שואל השאלה:
אוף באלי ללכת לטיפול אבל אני אחת כזו שלא מסוגלת להיפתח לאנשים, לא משנה אם זו אימא שלי או אם זו החברה הכי טובה שלי. אני פשוט לא מסוגלת, לא מסוגלת לדעת שאנשים יודעים שקשה לי, לא מסוגלת לבכות ליד אנשים. לא יכולה. אז נורא קשה לי עם העובדה שאני צריכה לספר את זה לאימא שלי ופאק אני מרגישה שאני עומדת לקבל התקף

שואל השאלה:
אותי זה מכעיס ההערות האלה האמת, זה גם עושה לי קצת טריגר. לפני כמה חודשים איזשהי מורה שאלה אותי "מה לא אכלת כלום בקורונה?" וזה רצח אותי עוד שנייה קיבלתי התקף חרדה בכיתה

וואו יש לי דודא זה בול מה שאני מרגישה, בול. אני שונאת ששמים לב לגוף שלי, זה עושה לי הרגשה של חדירה לפרטיות שמבקרים אותי וסוקרים אותי וישימו לב לכל 100 גרם שאני עולה וזאת אחת הסיבות העיקריות ללמה כל כך פחדתי לעלות במשקל. כי אם אני אעלה מה זה אומר עליי? שאני חלשה, שאני חסרת שליטה, שאני מכוערת...

שואל השאלה:
אני לא רוצה לספר לה, ממש לא. שלא תעשה אותו דבר לעצמה, לא רוצה שתסבול כמוני.

אני עברתי שתי פסיכולוגיות עד שהגעתי לפסיכולוגית הנוכחית שלי והיא מדהימה, זה אחד הדברים הכי טובים שקרו לי ואני הרבה יותר פתוחה בפניה מאשר עם ההורים. אחרי כל פגישה אני יוצאת עם הקלה כל פעם מחדש

שואל השאלה:
אני מקנאה בכן

יש לי דודא איך ההורים שלך גילו על זה?

אצלי זה היה כשהלכתי לעשות ספורט עם טייץ (פעם ראשונה צמוד) ואז הם ראו איך אני נראית כי תמיד הייתי הולכת עם פוטרים ופיגמות גדולות. ללכת עם טייץ הייתה הטעות הכי נוראית בעולם, אין לך מושג כמה הצטערתי על זה.

שואל השאלה:
אימא שלי כבר שאלה אותי האמת לא פעם ולא פעמיים, אפילו סבתא שלי שאלה אותי וראיתי את המבט המודאג שלהן, אבל זה היה בתקופת "השיא" שממש הייתי שוקלת 37-8 כזה וכל מה שהיה לי אכפת זה לרדת במשקל, ואני מצטערת על זה שלא סיפרתי לאימא שלי. אני מתה לקבל טיפול, אני מתה לעבור את זה כבר, אני מתה לשקול נורמלי ולא לדאוג על כל פאקינג קלוריה שנכנסת לגוף שלי, אני מתה לא להיות אובססיבית למשקל שלי, לגוף שלי, לאוכל שאני אוכלת, אני מתה לדימוי גוף נורמלי, אני מתה לספר כבר לא למישהו ולא לעבור את כל החרא הזה לבד. אני מתה לנפש בריאה ולגוף בריא.

שואל השאלה:
ונמאס לי כבר לא ללכת לים רק כי המחשבה של לשים בגד ים מעבירה בי צמרמורת, נמאס לי לקנא בכל אחת שעוברת גם אם הגוף שלי "יפה יותר" או "רזה יותר", אני לא רואה את זה .

שואל השאלה:
אני לא מצליחה למה אני לא פאקינג מצליחה

שואל השאלה:
כן.. אימא שלי נורא דרמטית, אני מפחדת

זה הדבר היחיד שיעזור לך. אנחנו מאמינות בך. תנסי מחר אולי, כשהיא תהיה פנויה ושתיהיו רק שתיכן.