מה אתם חושבים על אנשים שכל הזמן הפרצוף שלהם רציני?

שזה מבאס, לחייך זה חינם, תחייכו כמה שיותר

שהם חסרי שמחת חיים, חסרי תשורה ומשעממים,
לא סובל אנשים כאלה.
לפעמים פרצוף רציני מדי זו גם פוזה

דוד שלי ככה, ועד עכשיו אני מפחדת להגיד כל מיני בדיחות לידו, המבט שלו מפחיד אותי

מבאסים, לא אוהבת אותם

הייתי כזה בכוח למשך תקופה וזה עדיין מפריע לי להיות שמח כמו שהייתי לפני

אני כזו

כמוני
ואני אוהבת אנשים רציניים

במחשבה ראשונית עלה לי , שהם אנשים מבאסים, ושלא הייתי רוצה להיות בקרבתם.
אבל אז קראתי את התגובה של "סתם מישהי מגניבה" והבנתי כמה זה מיותר לשפוט

תלוי באופי אבל אני יכולה להסתדר

שאולי עובר עליהם משהו

שום דבר, זה הפרצוף הרגיל שלהם מה אני אמורה לחשוב?

אני יודעת שהרבה אנשים מתייחסים אליהם בגישה של 'הם מעצבנים ודכאוניים,שפשוט יחייכו..' או משהו כזה..ובעיקרון לא ממש אוהבים אותם..
תכלס אין לי מחשבה מסוימת וכמובן שכל בן אדם שונה
אבל מהניסיון שלי,זה לא שהם מנסים סתם חסרי שמחת חיים וסתם מבאסים,כמו שאנשים רואים אותם.
או שהם ביישנים,או שהם חסרי ביטחון,או שעובר עליהם משהו,כנראה יש משהו שגרם להם להיות ככה..
זה יכול להיות מיליון ואחת דברים שאתם לא יודעים אז בחיים אל תשפטו.
וואלה זה מבאס ישר להתעלם ממשהו שאתם לא מכירים ולהגיד מראש שאתם לא תאהבו אותו ושהוא מעצבן/ללא שמחת חיים וכו וכו וכו...
אני בעצמי יכולה להראות רצינית הרבה פעמים,לרוב זה בחברת אנשים חדשים כי אני ביישנית,ושתבינו זה בא מתוך זה שעברתי חרם על זה שבעבר הייתי שמחה וקולנית ומי שאני,ועכשיו אני חסרת ביטחון עם דימוי עצמי נמוך וזה גורם לי להיות כזאת ליד אנשים כסוג של מגננה..
אז רק אומרת,אל תשפטו אתם לא יודעים מה עובר על בן אדם.
בתקופות שהייתי עוברת קשיים בבית והפרעות אכילה הייתי תמיד עם פרצוף רציני,וואלה באותו הזמן גם באמת לא הייתה לי הרבה שמחת חיים..זה בסדר אם אתם לא רוצים להתקרב אבל זה מעצבן שאנשים נדחפים וחושבים שהם יודעים עליי משהו ויכולים להגיד משהו על האופי שלי.
בחברת אנשים שאני בנוח איתם וחברים אני הבן אדם הכי שמחה וחייכנית שיש.
בקיצור,לאנשים יש סיפור חיים שאתם לא יודעים עליו אז תנסו להיות קצת יותר רגישים
אם תנסו,אתם אפילו יכולים להכיר אנשים מדהימים:)

אני ככה כמעט תמיד אלא אם כן אני עם אנשים שאני מכירה כבר מלא זמן אז אין לי כלכך דעה

פו פו פו פו פוקר פייס

לא יהיה להם פרצוף מקומט, מקנא עם כל שמחת החיים שלי

יש לי כזאת ילדה בכיתה, לאוו דווקא רצינית אבל היא תמיד נראית בבאסה ואדישה כזאת
לא יודעת לא כיף להיות ליד אנשים כאלה
עדיף אפילו שיהיו כועסים או לחוצים, הבעת פנים כלשהי

שהם לא חיים את החיים כמו שצריך, לוקחים את הכל קשה מדיי ובכבדות.

אני מרגישה שאני קצת כזאת, זה לא בכוונה זה פשוט שאין לי כוחות להתחיל לחייך ולשמוח כי אין לי על מה. ואני די לא סובלת אנשים שכל היום צוחקים ושמחים מה אני אעשה עצוב אבל ככה זה בקיצור על השאלה אני אוהבת אנשים כאלה ואפילו מעדיפה אותם