4 תשובות
כש כשאתה בא לתאר זמן/מצב/סיטואציה..
ש כל השאר
ש כל השאר
"כש" שקול ל"כאשר"
"ש" זה לא נרדף ל"כאשר"
"ש" זה לא נרדף ל"כאשר"
שואל השאלה:
תודהה
תודהה
בפתיחה של תיאור זמן נכון לומר 'כְּשֶׁ־' בלי להשמיט את הכ"ף:
כשנגיע לגשר נעבור אותו (ולא "שנגיע").
חשבתי עלייך כששמעתי את השיר שלנו (ולא "ששמעתי").
כשאומרים לי שמש, אני יכול לחשוב על אהבה (ולא "שאומרים").
הרצף כְּשֶׁ־, בדיוק כמו כַּאֲשֶׁר, פותח פסוקית זמן ועונה על השאלה 'מתי'.
לעומת זאת המילית שֶׁ־ פותחת פסוקיות העשויות לענות על השאלה 'איזה' או 'מה'.
למשל:
הסרט שראינו היה מצוין. (עונה על השאלה: איזה סרט?)
הבטחתי לו שאבוא לבקר. (עונה על השאלה: מה הבטחתי?)
בלשון הדיבור רווח למדי השימוש בש־ במקום כש־, והתופעה הולכת וחודרת גם לכתיבה. יסודו של השיבוש הזה הוא ככל הנראה פונטי: השמטה או הבלעה של ההגה k הנהגה ברצף כש־ בלא תנועה (מדובר בשווא נע הנהגה בלשוננו היום כשווא נח).
כשנגיע לגשר נעבור אותו (ולא "שנגיע").
חשבתי עלייך כששמעתי את השיר שלנו (ולא "ששמעתי").
כשאומרים לי שמש, אני יכול לחשוב על אהבה (ולא "שאומרים").
הרצף כְּשֶׁ־, בדיוק כמו כַּאֲשֶׁר, פותח פסוקית זמן ועונה על השאלה 'מתי'.
לעומת זאת המילית שֶׁ־ פותחת פסוקיות העשויות לענות על השאלה 'איזה' או 'מה'.
למשל:
הסרט שראינו היה מצוין. (עונה על השאלה: איזה סרט?)
הבטחתי לו שאבוא לבקר. (עונה על השאלה: מה הבטחתי?)
בלשון הדיבור רווח למדי השימוש בש־ במקום כש־, והתופעה הולכת וחודרת גם לכתיבה. יסודו של השיבוש הזה הוא ככל הנראה פונטי: השמטה או הבלעה של ההגה k הנהגה ברצף כש־ בלא תנועה (מדובר בשווא נע הנהגה בלשוננו היום כשווא נח).