יש פה אנשים מעוטף עזה? (שדרות, והקיבוצים)

אני לא משם, אבל יש לי חברות משם והן כבר רגילות לזה

אני מאשקלון אבל לומדת במכללת ספיר (ליד שדרות)
לא כל כך הייתי במכללה כי כל השנה הייתה לנו בזום אבל עדיין חווינו אזעקות ואני יכולה להגיד לך שאי אפשר באמת להתרגל לזה כי זה פוסט טראומה לכל דבר ואי אפשר להתרגל לפוסט טראומה
אבל כן אפשר כשיש אזעקה לנשום עמוק ולנסות להירגע, לשתות קצת מים ולאכול

אני מקיבוץ בארי, שזה בערך 3 קילומטרים מהגבול עם עזה.
ולא. לא מתרגלים לזה, בשום שלב. גם לא צריך ואסור להתרגל לזה. צריך להיות מוכנים לזה, אבל אי אפשר להתרגל לזה.
אם אדם הוא מוכן לכל מצב הוא ישאר רגוע וידע מה לעשות, אבל אף אדם לא מתרגל ללהתעורר באמצע הלילה או לקפוץ באמצע משחק עם האחים שלי.
אני אולי אדע מה לעשות, אבל אני לא אתרגל לזה.
המזל שלי הוא שאצלי (מסיבה שלא באמת ברורה לי) אין כמעט אזעקות, בשומר החומות היו לנו בערך 7, ובסבבים לפני כן היו לנו בין 1-2 בכל סבב, לעומת קיבוצים אחרים באיזור שלנו שחטפו הרבה יותר בכל אחד מהסיבובים (אני יודע על נירים או מגן שבכל יום של כל אחד מהסבבים האחרונים קיבלו יותר מ10).