"תהיה מי שאתה" זה סתם פיקציה? איך אפשר להיות מי ש"אני" באמת, מי אמר ש"אני האמיתי" קיים בכלל?

מסכים. אל תהיה מי שאתה, אלא מי שאתה שואף להיות.

שואל השאלה:
^יגידו שלהיות מי שאתה שואף להיות - זה להיות מישהו שהוא לא אתה, כלומר להיכנע ללחץ חברתי, ומה שצריך לעשות זה להיות "מי שאתה", כאילו "מי שאני" זה לא דבר שב-100% מושפע מאותה חברה שהם רוצים לשים עליה פס.

שואל השאלה:
זה הקטע, אולי מתחת לכל המסכות החברתיות שלי יש רק תאווה טהורה? איך במקרה כזה "להיות מי שאני באמת" יכול להיות צו מוסרי לגיטימי?!

אני תמיד חושב על זה כ-למצוא את העקרונות שאתה מאמין בהם והדברים שאתה אוהב, למצוא היררכיה נכונה שעל פיה תקבע את המעשים שלך עם מינימום היכנעות ללחצים חברתיים ואחרים (זה כולל מאיזו צבע חולצה אתה מעדיף ללבוש ועד לאיך אתה מתנהג לאחרים על בסיס יומי..)

יש אנשים ששמים את היצוג שלהם כערך גבוה, ככה שהוא יכול להמעיט בתכונות אחרות. זה למה בדרכ אנשים שבקושי אכפת להם מה אחרים חושבים עליהם - סביר יותר שהם יהיו יותר "עצמם".
אם אדם אוהב ללבוש צבע ורוד, אבל המחשבה הזו של מה אחרים יחשבו על זה כל כך בעדיפות אצלו, שהוא לא יפעל על פי מה שהוא באמת אוהב ברגע הזה, למרות שזה לא פוגע באף אחד למשל, ולא עם קונפליקט בשום אחד מהעקרונות באחרים שלו (אלא רק החשיבות הזו של הלחץ החברתי).

אותו דבר לגבי מישהו שמעמיד פנים שהוא לא אוהב חתולים למרות שהוא כן רק בגלל הסביבה שלו וכו..

אתה קיים ואם אתה כנוע לחברה שאתה נמצא בה זה משהו אחר. תשתחרר ותרשה לעצמך להתנהג כמו שאתה רוצה

זה פשוט ביטוי שמשמעותו היא לא להתייחס לאחרים, אין בביטוי כלום מלבד זה.