יש לי עתיד בכתיבת סיפורים? סצינה.

" אתה בן ערובה. באמת חשבת שאתן לך ללכת כשאתה מודע לקיומנו?" היא שאלה ומצחה התקמט כמו ענני סערה. הפשלתי את השרוולים שלי, באורנדו הפשלת שרוולים היא סימן להסכמה. "ככה חשבתי, אחרייך. ליידי." אמרתי וקדתי קידה מזוייפת, קיוויתי שהיא לא תראה את השפשפוף ברגליי מהקרב האחרון, אבל עיניה נחצו הצידה בבת אחת כשאמרה "תפסיק."
"קהל קשה." מלמלתי.
באורנדו יודעים, העצה הכי טובה היא להיכנע לאסטונים. עדיף להעמיד פני שבוי עם אפשרות לברוח, מאשר לאבד את חופש הפעולה שלך במלואו. וחוץ מזה, ילידת אסטוניה עם טבעות הגורל לוקחת אותי כשבוי שלה. מה יכול להיות תירוץ יותר טוב לעקוב אחריה ללא הסכמתה? לעקוב אחריה ברשות מלאה! חברים שלי סומכים עלי, והכי חשוב - היא סומכת עלי. ואני מתאר לעצמי שכוח נדיר כמו הטבעות ישלים את ארון הכוחות שלי לתפארת. הקישוט המרכזי בחלון הראווה שלי ובו כלואה נציגת אסטוניה, הוא לא יותר מחלום, הוא הולך להתגשם היום.
"בואי." לכדתי את ידיה. הן נמסו בידי בגלל החום הכבד של המערב, אבל הפעילו לחץ חזק מאוד על גופי. "יוצאים."


מה דעתכם?