פריקה אין לי כוח יותר

הכל בסדר תבקשי לעבור כיתה

שואל השאלה:
אני אומרת לך כל השכבה אותו הדבר כלום לא ישתנה אם אני אעבןר

תדברי עם ההורים שלך שאת רוצה לעבור בית ספר

אני כלכך מבינה אותך אני בול כמוך, אני אגיד לך מה אני עושה
לפעמים אין לי בעיה לשבת לבד עם הטלפון כי לפעמים זה אשכרה נחמד ועדיף לי מאשר לדבר עם אנשים אחרים אבל רוב הזמן אני פשוט נצמדת לחברה שלי, אמרת שיש לך חברות אז אולי תנסי להיות בעיקר איתן וכשהן יהיו עם חברות אחרות תנסי אולי גם להתחבר לחברות האחרות שלהן, אני יודעת כמה זה קשה ואני באותה בעיה איתך אבל תדעי שזה לא כלכך נורא להיות לבד.

אנונימית יקרה,
אני קוראת את מה שכתבת ולא יכולה להישאר אדישה לתחושות של התסכול והבדידות בהן את משתפת. אני שומעת מדבריך את הכמיהה לקשר חברתי ממשי וכנה, והרצון לחברות אמיתית, בלי מרכאות.
אפשר לדמיין כמה כוחות נדרשים כדי לקום בבוקר ולצאת מהמיטה למקום, שלפחות כרגע, אינו מספק לך את מה שאת מחפשת, ולהיות חשופה לדינמיקה החברתית שמסביב.
אני יכולה רק לנחש עד כמה היית רוצה להעיז אולי לתת לצד החברותי שבך להתבטא, להיות מי שאת יודעת להיות כאשר את מרגישה בנח אבל הסביבה כנראה לא נראית מספיק בטוחה.. ויתכן שעקב כך את מעדיפה לצפות בשקט מהצד והתסכול מצטבר..
עצם הכתיבה שלך והרצון לפרוק מראים אולי על היכולת שלך לדאוג לעצמך. נראה שאת מבקשת לפרוק כי זה מכביד לנסות להכיל לבד את אוסף הרגשות המציפים.
האם יש לך אדם נוסף אותו תוכלי לשתף? חברה מחוץ לבית הספר, הורה, קרוב משפחה, מדריכה, יועצת או מבוגר אחר בחייך שיוכל להקשיב ולהבין?
אני מתנדבת בעמותת סה"ר, סיוע והקשבה ברשת. המתנדבים שלנו מספקים מענה תומך בצ'אט. הייתי רוצה להזמין אותך ליצור קשר, גם מהנייד. אחד המתנדבים (או המתנדבות, לבחירתך) יוכל להיות שם בשבילך: להציע לך אוזן קשבת, כתף חמה ואולי גם לחשוב איתך יחד על כיוונים שיתנו לך כוחות להתמודדיות שעומדות בפנייך. אנא אל תשארי לבד!
שלך,
מתנדבת סה"ר