*שאלה מדכאת קצת מוזמנים לענות

מוות

אבל אם כבר חיים אז למה פשוט לא לנצל אותם כמו שהם ולעשות כל מה שעולה לראש?
אם כבר אנחנו בחיים אז למה לבזבז אותם בחשיבה על המוות?
לא הבנתי אותך כל כך

חיים זה כי אני יכולה לנסות לשנות את החיים שלי לטובה וגם בסוף בכל מיקרה אני ימות אז מה זה משנה

שואל השאלה:
^^^^^לא

שואל השאלה:
^^^החיים ימשכו וכך גם השיעמום.
המוות לא צפוי בגלל זה החשיבה עליו ככ מדהימה

אין סיבה לבחור במוות כי הוא בסוף יגיע וזה פשוט לוותר על החיים שזה לוותר על סיכויים ודברים לגלות

חיים
אני אנצל כל רגע עד למוות
אם אני יכולה לחיות עוד, למה לעצור את זה, למה לקרב את הסופ

אני מאמינה שגם במצב כזה עדיין הייתה נשארת בי תקווה.
אני בכל מקרה ימות יום אחד, אני מאמינה שצריך לנצל כל רגע. אם אני אתייאש? אעדיף את המוות
אבל יש בי הרבה תקווה, אז אני מאוד לא מאמינה שזה יקרה, מעדיפה גם לא לחשוב על זה.

שואל השאלה:
^^מי אמר שמוות זה הסוף

לא הייתי קוראת לחשיבה על המוות משהו מדהים, אבל תמיד זה ניתן לשינוי (כלומר החיים). זה לא עובד בצורה של אם תחיי יהיה לך משעמם. את בוחרת את החיים שתחיי

ומי אמר שמוות זה לא הסוף? אין סיבה להתעסק במוות כל עוד את בחיים

אני לא מבין את הצורת מחשבה שלך.
כאילו, אני מבין אבל לא חושב ככה בכלל.
מוות זה משהו שבסוף יקרה לנו ואין לנו שליטה על זה, אז למה לסיים את זה מוקדם מאשר פשוט לחיות את החיים שאת רוצה ולעשות מה שאת רוצה כמה שאת רוצה איך שאת רוצה?

יש לך 2 אפשרויות אבל אפשרות אחת בסוף בטוח תקרה אז למה לא לנצל גם את האפשרות השנייה?

שואל השאלה:
^^אף אחד לא באמת יכול לבחור את הדרך בה הוא חיי הוא נולד במקום כלשהו בזמן כלשהו .
לא הכל מתאפשר לנו בעולם.
אגב חשיבה על מוות לא חייבת להיות בצורה אובדנית

במצב הנוכחי שלי לא. קשה לי להתמודד עם כל מיני דברים אבל אני לא רוצה לחשוב על לוותר על החיים דרך אגב את כותבת בצורה ככ יפה!!

לא הבנתי, מה את מנסה לשאול? האם להמשיך לחיות או למות?

שואל השאלה:
^^^^בגלל הסקרנות על האפשרות השנייה.
להסתכל על המוות ולראות מה הוא באמת אם הוא כלום או שהוא ככ הרבה.
הייתי רוצה להבין את זה ולא לחכות ליום בו אמות

^כולם יכולים לבחור את הדרך בה הם חיים.
אנחנו נולדים למצב מסויים, אבל אנחנו תמיד יכולים לראות אותו באלפי דרכים, ותמיד יכולים להחליט על העתיד שלנו, אנחנו חיים בצורה שאנחנו רוצים, ואנחנו יכולים להחליט לחיות את החיים שלנו בצורה הכי טובה שיש.

לא הכל מתאפשר לנו בעולם הזה, אבל אנחנו יכולים להפוך את החיים לטובים יותר. בגישה שלך, בדרך בה את פועלת, גם אם את במקום הכי נמוך את תמיד יכולה לנסות להגיע למקום טוב. את כאן, את בחיים, תעשי מה שאת צריכה כדי לחיות את החיים שאת רוצה.
ונכון, זה לא חייב להיות בצורה אובדנית אבל ההתעסקות במוות מיותרת כי זה לא משהו שאנחנו יכולים לדעת, וכרגע את כאן. אז ההתעסקות בעולם שאחרי זה פשוט בזבוז של לנצל את הרגעים האלה

^^^אבל ביום של המוות כנראה שלא תוכלי לחזור אחורה לחיים ואז מה עשית פה בעצם? עדיף שתנצלי את החיים וגם את המוות שכל כך... מעניין אותך

שואל השאלה:
^^^^^שואלת לדעתך(:

^המוות, כמו הרבה דברים בחיים שלנו - הוא לא נודע, אנחנו לא יודעים מה יש אחרי המוות, אנחנו רק יכולים להאמין בכל מיני קונספירציות.

זה בסדר להיות סקרנים אבל כל עוד את כאן את תוכלי לדעת מה יש אחרי שמתים? לא, נכון? אז זה באמת משנה?

שואל השאלה:
כן זה משנה.
יש לנו את האופציה לבחור אם להיות כאן או שם.
למה זה ככ מובן מאליו שנמשיך לחיות חיים שלא מספקים אותנו כאשר עומד מולנו דבר לא ידוע שאפשר לעבור אליו?

אבל אם כרגע אני פה אז למה שאני לא אנצל את הזמן שאני פה??

^כי המוות הוא לא נודע, ולכולם יש את הפחד מהלא נודע.

שואל השאלה:
^^שים את עצמך בסיטואציה כזאת.
החיים שלך משעממים וחסרי מוטיבציה אין לך באמת מה לעשות כאן ולמה להמשיך להיות כאן.
לא היית רוצה לדעת מה בא אחרי החיים האלה?
הרי הם חסרי משמעות בשבילך.
*רק מציינת לחיים יש משמעות כרגע אני מנסה להסביר את השאלה שוב

^^^^אבל זאת הבעיה, שזה לא ידוע. זה לא מובן מאליו, אבל אני לא רואה היגיון במה שאת אומרת. אם היית יודעת שאת הולכת למקום יותר טוב הייתי מבינה ואומרת בסדר, אבל זה שאת לא יודעת מה יש אחרי המוות אם בכלל יש משהו זה משנה את הכל. *כרגע* לא טוב לך בחיים, אבל יש לך עוד חיים שלמים לשנות את זה ולעשות דברים שיספקו אותך ויגרמו לך הנאה. אני מבינה את זה שאת לא רוצה את זה ושאת מעדיפה למות עכשיו ולראות מה יקרה, אבל בגלל האפשרות הזאת שיהיה יותר רע אני לא רואה בזה היגיון

^^זה לא משנה מה בא אחרי החיים האלה כל עוד את עדיין חיה אותם

שואל השאלה:
^^^^בהחלט יש פחד אבל הלא נודע גם מסקרן

שואל השאלה:
^^האומנם לא אמרתי שאני מעדיפה את האופציה של המוות.
פשוט אנשים בדרך כלל חושבים שזה הנורא מכל שזה יכול להיות הדבר הכי טוב שיכול לקרות להם

^החיים תמיד חסרי משמעות, החוסר משמעות נותן לך את הרצון לתת להם משמעות.
בכללי - לחיות את החיים זה המשמעות.
אפשר לחיות חיים בלי משמעות, כי יש רצון לתת להם משמעות.
אי אפשר לחיות בלי תקווה.
ובכללי, החיים בהרבה יותר מפחידים מהמוות, החיים מלאים בלא נודע, המוות לא סותר את העניין הזה.
למרות שגם הוא לא נודע.

החיים הם מה שאתה עושה מהם, מה שנראה לך משעמם וחסר משמעות עשוי להיות מלא במשמעות עבור אדם אחר. המוות מעסיק רק את מי שמצפה לו ומביט בו - את החיים הוא מעסיק פחות. והכי חשוב לזכור שייאוש הוא בחירה מודעת - וחשוב תמיד לבחור מה שמקדם אותך ולא מה שמדרדר אותך לפתחו של שאול. "ובחרת בחיים" בארור

שואל השאלה:
המוות העסיק ויעסיק את כולם בשלב כלשהו בחייהם בין עם זה מוות של אדם קרוב בין עם זה חשיבה על מותנו ובין אם זה סתם החשיבה על מה שיהיה אחרי זה.
מה שכתבת על שיעמום של אדם אחר יכול להיות אוצר בשביל אדם שונה זה נכון ,אבל בסופו של יום זה לא משנה כי בן אדם עומד בפני עצמו לבד.
מוות הוא לא בהכרח בחירה ממקום רע בחיים הוא יכול לבוא מסקרנות והתעניינות כאשר החיים לא מספקים אותך.

את צודקת, העיסוק במוות הוא לא דבר רע, פשוט קצת מיותר.
אני אישית לא אדם סקרן במיוחד, אז נושאים כאלה לא מעניינים אותי.
מה שכן, אם החיים לא מספקים תמיד צריך שיהיה תקווה, ורצון, אנחנו יכולים לחיות את החיים בצורה שאנחנו רוצים, זה תלוי רק בנו.
התייאשות היא מותה של תקווה, ואפשר לא להגיע למצב כזה של ייאוש.
צריך להבין שאנחנו יכולים לחיות חיים בהם אנחנו המעצבים, בהם אנחנו אחרים לגורלנו.
הסתכלות על מוות גם לוקחת ממנו את החיוביות באיזשהו אופן, סקרנות זה לא דבר רע, סקרנות על המוות היא לא דבר רע, אבל מה שכן, היא מיותרת.
כרגע אנחנו חיים, אין סיבה לעצור את החיים מתוך סקרנות לדבר שאנחנו נדע בסופו של דבר.

לא כדאי לכם לשאול פה שאלות מהסוג הזה יזמינו לכם משטרה בעבר הזמינו לי...

לשאלה - הדבר היחיד שיש לי להגיד יש לדתות נטייה חמורה לעשות לך שטיפת מוח שהחיים שלך לא שייכים לך ואתה רק בובה על חוט כאילו אלוהים מכריח אותך בכוח להיות גבול עם שרשרת בררזל במימד מסויים במקום שחופש איהיה בטוח ונגיש לידיים שלך.. בקיצור רק אתה מחליט מה לעשות עם הקיום שלך ולא אף אחד אחר :-) :-)
( בקטע חיובי )

השיעמום הוא מעין מצב שלא נוח לנו כבני אדם, אבל בעיני זה מן מוד הכרחי לדברים מסויימים, לתהליכי חשיבה מסויימים ולתובנות מסויימות. הריגושים המודרניים שכל כך התרגלנו אליהם באופן תדיר מאבדים מהשפעתם גם ככה, ובכל זאת ממשיכים לחיות, לא רואה סיבה שזה יהיה שונה כאשר אומרים את זה באופן מפורש :)

אני גם ככה אגיע למוות- אז למה לא לנצל את החיים? אם יש לי חיים משעממים אני אהפוך אותם למשמעותיים :)