אני בת, ואני חושבת שלשונות פנייה הם מגוחכים אבל לאחרונה.

לאחרונה התחלתי לכתוב כזכר בסטיפס בלבד.
אני בסטיפס יותר משנה
בערך מאמצע התקופה שאני בסטיפס התחלתי לכתוב בלשון בן.
לא כי זה יותר נוח לי או משהו, אני פשוט מאוד אוהבת את איך שזה נשמע בלשון זכר.
לעומת זאת, ניסיתי לדבר לעצמי כמו אל זכר כדאי לבחון את האופציה של לשון פנייה אבל זה הרגיש לא מאוד מגוחך ושגוי, כמו שמישהו טועה בשם שלי.
אני התחלתי לכתוב בלשון זכר כי משום מה זה היה נשמע לי שכל מה שנכתב בלשון זכר נשמע לי חכם יותר.
זה ככה אצלי באופן אישי, וזה נוגע רק לכתיבה.
זאת אומרת כשגבר ואישה מדברים אני לא רואה שום הבדל, אבל כשגבר כותב מבלי שאני יודעת את שמו ורואה את פניו הוא נראה לי חכם הרבה יותר מאישה שכותבת.
לא יודעת למה.
למישהו יש הסבר למצב הזה? אל תבלבלו לי במוח עכשיו בשוביניזם פמיניזם, זה לא קשור.