אני חושבת שאני בדיכאון ואפילו יותר מזה בבקשה תיכנסו

תספרי לה, זה לא דיכאון.

דיכאון זה לא משהו שאפשר להגיד שיש לך אם לא עשית אבחון, מוזמן לפנות אלי בפרטי ואשתדל לעזור לך.

פשוט תגידי למישהיא היי ותגידי איך קוראים לך תשאלי אותה באיזה הקבצה היא
עכשיו אהי יודעת שזה מביך
אבל זה מה שייש

שואל השאלה:
אני גם לא מרגישה שיש לי על מה לדבר איתן. כאילו שאין לי מה "להציע" ...
אני לא רוצה להתעורר מחר בבוקר ולחשוב שיש לי בית ספר
מה יש לי אם זה לא דיכאון?

פשוט בבאסה, לא כול תחושה כזאת ישר דיכאון "ויותר"

היה לי דבר מאוד דומה ואצלי זה אכן התפרש כדיכאון והלכתי לפסיכולוגית.
אולי גם לך כדאי ללכת לאיבחון.

זה כן דיכאון, ותספרי את זה למישהו כדי שהבעיה תיפטר
וגם תנסי להתחבר לילדים חדשים, תהיי נחמדה אליהם והם יהיו נחמדים אלייך בחזרה

תספרי לה

שואל השאלה:
תודה לכולם על התגובות שלכם.
סיפרתי לאמא שלי שאני לא מתחברת לבנות שם. והיא פשוט מנסה לעודד אותי אבל לא יודעת אם זה רק על הבנות בכיתה. אולי אני עצובה גם על עצמי שאני לבד או לא יודעת איך לדבר עם אחרים

את לא צריכה להיות עצובה על עצמך זה לא אשמתך
אולי תעברי כיתה בתוך בית הספר אם זה אפשרי

היי, דבר ראשון שחשוב לי להגיד לך שבין אם זה דיכאון או לא, מה שאת עוברת אמיתי, וזה נכון ואף אחד לא יכול להגיד לך שלא! בין אם יש לזה שם שמדביקים עליו תגית (כמו דיכאון) או לא, את עוברת משהו וזה בסדר גמור, זה קיים ואת ממש לא ממציאה שום דבר. תדעי שמה שאת מרגישה נכון, עם רגשות אי אפשר להתווכח.
דבר שני, אף אחד מאיתנו לא יכול לקבוע אם את בדיכאון או לא. אז אלו שקובעים לה בבקשה תפסיקו, כי אף אחד ממכם לא איש מקצוע, ואף אחד לא יכול מפה לדעת מספיק על שואלת השאלה ועל מה שהיא עוברת או אצל חלק אולי אפילו על המחלה עצמה שמתבטאת אצל כל אחד בצורה שונה, שאולי קיימת אצלה. אז שתדעי, שמה שאומרים לך ממש לא וודאי או נכון בהכרח, ורק איש מקצוע יכול לקבוע לך. אבל אני מבינה למה את שואלת, אולי את כבר יודעת את כל מה שרשמתי כאן, אבל את כן רוצה לשמוע את דעתם של אחרים, לדעת אם זה לא רק בראש שלך. אז כמו שאמרתי, אין דבר כזה בראש שלך, בין אם זה דיכאון או לא, מה שאת מרגישה אמיתי. אני חוזרת על זה כדי שתביני, כי גם לי קשה לפעמים. ולפי מה שאני הבנתי וחושבת (שוב זה לא בטוח וזאת לא מגורם מקצועי אז זה יכול להיות לא נכון), חלק ממה שתיארת יש גם לי. ואני חושבת גם שאני בדיכאון, הולכת לפסיכולוגית אחרי שאצא מבידוד. אז זה יכול להיות דיכאון, לפי איך שזה נשמע לי. אבל שוב, אולי זה לא. וזה גם בסדר, כי זה כן אמיתי ואת תצליחי לפתור את זה ולעבור את זה לא משנה מה זה 3>
לדעתי כדאי לספר לאמא שלך. שוב, נכון שאת לא יודעת או בטוחה כרגע מה זה, אבל חשוב לשתף במה שאת מרגישה אנשים אחרים, כדי שיוכלו לעזור או רק כדי לא לשמור הכל לעצמך ולהמשיך עם כל העצב והכאב.. תחשבי על זה גם שזכותה של אמא שלך לדעת מה עובר עליך, היא תרצה לדעת אם את לא מרגישה טוב כרגע בתקופה הזאת (מבחינה נפשית או בכללי שעוברת תקופה קשה), והיא תרצה גם לעזור איך שתוכל.
פסיכולוג זה בסדר גמור. זה לא מעיד שום דבר על אנשים. אם כבר משהו, לדעתי זה מעיד עליהם שהם אמיצים. מנסים לפתור את הבעיה שמפריעה להם, להתמודד עם הקשיים בחיים, באים לעבור תהליך. לדעתי זה מדהים. לא רק זה, גם לדבר עם איש מקצוע, מישהו שמבין, שיכול להנחות ולהדריך אותך בדרך הזו שנראית אבודה, החוצה למקום טוב יותר, מישהו שיכול לעזור, להקשיב, ושלו אפשר לפרוק בלי שיפוטיות מצידו. כל אחד וההחלטה שלו, ומה שעושה לו טוב, אבל כמו שהרבה אנשים פה אמרו לי כשהתלבטתי אם אני רוצה פסיכולוג או לא: "כל בן אדם צריך בשלב כלשהו בחיים פסיכולוג." כן, אולי לא כולם הולכים לפסיכולוג, אבל כל בן אדם במהלך החיים שלו צריך אחד מתישהו. וזה בסדר גמור. אם את מרגישה שאת צריכה, אולי גם רוצה, גם אם את לא יודעת מה את מרגישה, מה קורה איתך ולמה בכלל, אם זה מגיע לך, אך זה מתאים לך. כל זה לא משנה, כי בשביל כל זה את גם באה לשם, בשביל למצוא את התשובות לכל זה. וגם אם את תחליטי שזה לא בשבילך, מה תפסידי? העיקר שתנסי ותדעי אם זה טוב לך או לא, ולא תפספסי את ההזדמנות למשהו טוב. שוב, זה תלוי בך, אני לא מנסה לשכנע אותך. אני רק רוצה שתדעי שאם חשבת על זה כבר, ואת רוצה, לכי על זה. את צריכה להקשיב למה שאת מרגישה כי (כמו עוד משהו שאמרו לי פה) כמו שיש לך כאב פיזי ואת הולכת לנסות למצוא לו פתרונות ולכן הולכת לרופא, כך גם בן אדם שמרגיש כאב נפשי הולך לפסיכולוג כדי לנסות להרגיש טוב יותר.
שוב, לא חייב להיות לזה שם, לא חייבת להיות לזה תגית מודבקת, לא חייב להיות לזה קבוצה עם מלא אנשים שחווים את זה. כי זה כן אמיתי, אם את מרגישה את זה, את חווה את זה, זה אמיתי. לא משנה מה זה. ומותר לך לרצות לעשות משהו עם זה או לחשוב מה זה, מותר לך לדעת שיש פה משהו, וגם אם זה לא מרגיש בסדר, יהיה בסדר, בזכותך :) אז רק תזכרי את כל זה.. 3> אם יש לך עוד שאלות מוזמנת לפנות או אם רוצה רק לדבר או לשתף, אני פה :) מאמינה בך, את תעברי את הכל❤

תקשיבי קודם כל לא משנה אם זה דיכאון או לא את עוברת משהו קשה זה די ברור וזה יכל להיות ברמה של דיכאון ולא להקרא דיכאון ככה שלא חייב שיהיה לזה שם . אני חושבת שכדאי לנסות פסיכולוגית
אם לא התחברת אליה תעברי לאחרת עד שתמצאי משהי שמתאימה לך ותוכל לעזור לך
בהצלחה ותדעי אני מזדהה גם לי יש דיכאון 3>

שואל השאלה:
תודה רבה לך אנונימית נהנתי לקרוא.
אני מקווה שזה ישתפר עם הזמן ואמצא חברים למרות שאין לי אומץ לפנות לבנות אחרות. ונגיד היום אחרי המבחן כמעט כל הכיתה הייתה כזה בסוג מעגל ודיברו שם. ואני בצד לא ידעתי איך לפנות אליהם וגם עכשיו לא יודעת מה אעשה. אם תוך שבוע ויותר עדיין לא תהיה לי חברה אני כבר אגיד לאמא שלי כי עכשיו אני לא מסוגלת לסבול את הכאב הזה של בדידות והבכי.

אני לא חושב שאת בדיכאון רק מיומיים של בית ספר אין מה להילחץ, אבל את כן יכולה להיות מאוד עצובה. תזכרי שהכל בסדר! אין מה לדאוג את תכירי חברים והכל יהיה טוב. תתחילי לדבר איתם בכל דרך שאת יכולה גם אם זה סתם לבקש עיפרון או משהו. אם את רוצה לדבר או לפרוק את מוזמנת בפרטי 3>

וואי איזה מבאס זה מכירה תהרגשה תחכי עןד חודש חודשיים תראי אם מתחיל להיות טוב יותר אם לא תבקשי שיעבירו אותך בצפר

אוף יש לי גם ילדה כזו בכיתה ובאתי עם חברה להכיר אותה שלר תהיה לבד. אם אף אחד לא ניגש אלייך גם כשהוא שם לב שאת לבד, תעברי כיתה.. הם לא ילדים ששווה לך להיות בחברתם גם אם הם כן יכירו אותך

יכול להיות שאת סובלת מחרדות לי יש חרדה חברתית והבטן שלי גם כואבת שיש לי התקף ואני בוכה ומסתגרת אני לא אומרת לך לאבחן את עצמך אבל זה שווה לבדוק

שואל השאלה:
אני לא חושבת שלעבור כיתה זה פיתרון אני עוד יותר אלחץ. יש שם כמה בנות שנראות נחמדות פשוט יש לכולן ביטחון ולי אין

היי, זו נשמעת סיטואציה באמת מלחיצה וקשה והגיוני שתגיבי אליה כמו שהגבת, כל אחד מאיתנו יגיב בצורה הזו במצב כזה או אחר בחייו ובסיטואציות האלה חשוב שתהיי קשובה לעצמך ותתני לעצמך את האפשרות לפרוק ולהיות קצת בתחושות האלה כדי להצליח להמשיך הלאה. ממליצה לשתף אנשים שאיתך שיהיו איתך בזה ויתמכו בך, את יכולה גם להיעזר ביועצת של הבית ספר, אבל תדעי שבסך הכל לא עברת משהו שהוא לא נורמאלי או לא בסדר ואין בך שום דבר בעייתי.
אם את רואה שזה ממשיך יותר משבועיים ואת לא מצליחה להתמודד עם זה לבד אז כדאי לפנות לבקש עזרה קצת יותר מקצועית.

שואל השאלה:
אני לא ארצה לשתף יועצת בית ספר שלא תחשוב שאני מוזרה אני בכיתה י .
רוב הבנות שם ממש מגובשות נראה לי שהן היו באותו בית ספר גם לפני כן. אני כל כך רוצה ביטחון לגשת למישהי ולדבר אבל פשוט אין לי. שוב תודה למי שמגיב כאן זה משמח אותי מאוד

תתקשרי למוקד 105 שנותנים עזרה בדברים כאלה

זה לא דיכאון... פשוט תלכי לפסיכולוג

היועצת לא תחשוב שאת מוזרה, כמעט כל מי שפונה אליה מתמודד עם קשיים כאלה ואחרים ותאמיני לי, לא להצליח למצוא את עצמך חברתי זה הכי רחוק ממוזר שיכול להיות. בול בשביל הדברים האלה היא שם.

היי שואלת השאלה, אני האנונימית מהתשובה הארוכה, סליחה שלא חזרתי אליך עד עכשיו. שמחה שזה עשה לך טוב, ואני באמת מאמינה שבסוף הכל ישתפר 3> כן, יכול לקחת זמן ויכול להיות קשה בדרך, אבל יהיה טוב בסוף :) אני מבינה את מה שאת מתארת, ומכירה את זה גם מהחיים האישיים שלי. אם באמת כבר קשה לך וכואב לך, הייתי ממליצה לדבר עם אמא שלך כמה שיותר מוקדם, כדי להקל על הכאב כמה שיותר מהר. אני אגיד לך מדוגמא אצלי, לי לא היה קל כל כך לספר. אולי סיפרתי יחסית בקלות, אבל את התגובה של ההורים לקחתי קשה. היו ריבים, אי הסכמה או הבנה, חוסר תקשורת וידע בנושא הזה בעיקר, שזה גרם לכל זה להיות בכלל. אבל למרות כל זה ואחרי כל זה (וההורים שלי באמת הכי מדהימים ותומכים, פשוט חוסר הידע שלהם והדאגה ממה יהיה בעתיד גרמה להם לא להסכים לי ולכל זה), הם הסכימו. כי גרמתי להם להבין כמה זה חשוב לי וכמה אני צריכה את זה. אז אני לא אתכחש לזה, יכול להיות שההורים שלך או רק אמא שלך אם לה את מספרת תיקח את זה לא כפי שאת רוצה בהתחלה (וגם יכול להיות שלא), אבל זה מדאגה ובסופו של דבר כשהיא תבין אותך, למה וכמה את רוצה את זה, יותר מכך, צריכה, היא תעשה הכל בשביל שתקבלי את זה. וכן, זה יהיה שווה את זה. אולי היא באמת גם תעזור מהר ולא תתנגד, אני לא יודעת, אבל גם אם כן חשוב לא לוותר על מה שאת רוצה וצריכה ולגרום לה להבין באמת למה, למה את צריכה את זה. ואז הכאב הזה יהיה הרבה פחות קיים, כי יהיה מי שיעזור לך לעבור אותו ולהתגבר עליו, ולחיות חיים נורמליים וטובים. וכן, יש קשיים בחיים, תמיד, וגם זה תהליך שאת צריכה לעבור עם עצמך, אבל יש מי שעוזר ומנחה אותך כך שאת לא לבד למרות הכל, מישהו לשתף, ויש דרך לעבור את הקשיים, ולהקל עליהם. את יודעת מה טוב לך, וגם אך לא כרגע את עוד תדעי, אבל רק תזכרי שזה מה שחשוב וצריך לקבוע לך מה יהיה. לא חשש מן העתיד, לא חשש ממה יחשבו, לא חשש ממה יהיה, לא חוסר הבנה של אחרים (אם יהיה, תגרמי להם להבין בעזרת שיתוף כנה ופתוח על כל הנושא), ולא שום דבר. מה שאת מרגישה שטוב לך, טוב לך ושם זה נגמר. את יודעת את ההכי טוב לעצמך. אני חוזרת על זה כי לי קשה לפעמים לזכור את זה, היה קשה לי במיוחד כשההורים לא הסכימו במשך הרבה זמן, או לפחות הרגיש ככה, והיה מאוד קשה, מאוד. עדיין קשה, אבל לפחות עכשיו אני יודעת שאני אקבל את העזרה שאני רוצה וצריכה, ושיהיה לי טוב יותר בעתיד. וזה חשוב, זה כל מה שחשוב :) את לא חייבת לעבור את זה לבד, באמת שלא. ואני לא יודעת אם את כמוני, אבל אם את גם מרגישה שאת נטל לאחרים, ואת מרגישה שאת רק תעמיסי על אמא שלך אם תספרי לה על כל זה, זה ממש לא נכון. אני בטוחה שהיא תרצה לדעת כדי לנסות לעזור, כי את הבת שלה והיא רוצה לטובתך, אני בטוחה בכך. ויהיה טוב. לפעמים אנשים מפתיעים אותך, את לא יכולה לדעת מה יקרה, את תדעי רק אם תנסי, ואם תנסי העולם יוכל להיות פתוח בפנייך, גם אם לא הולך בניסיון הראשון. זה באמת יעבור❤ גם חברות יהיו לך, אם לא כרגע בהמשך, ויהיו לך חברות אמיתיות, גם אם לא כרגע מצאת אותן את תמצאי ברגע הנכון. תנסי להאמין, אני יודעת שזה קשה אבל תנסי. כי אני הייתי גם בנקודה הזאת, ומתישהו פתאום הבנתי שכל הזמן מולי הייתה לי חברה מדהימה, וכרגע אני משתפת אותה בהכל, כשפעם לא הייתי פתוחה עם אף אחד, כלום לא היה אמיתי ולא הרגיש ככה. אבל זה השתנה. דברים משתנים. לטובה :) ואולי הסיפור שלי לא דומה לשלך, אבל כל אחד בדרך שלו מקבל את מה שמגיע לו, ואת נשמעת מדהימה אז אני בטוחה שמגיע לך את זה ויותר מכך❤ :) שוב, מוזמנת תמיד לדבר איתי ושיהיה בהצלחה, את יכולה לעבור הכל, אל תשכחי שאת מדהימה❤ :)

אם את חושבת שאת בדיכאון תלכי לאבחון ואז תקבלי עזרה מקצועית, יש מצב את סתם מדוכדכת ואני אישית הייתי ממליץ למצוא תחביב כדי להעסיק את עצמי במקום לחשוב על דברים מבאסים וכאלה

שואל השאלה:
הי כולם דיברתי עם אמא שלי על זה ומסתבר שיש לי חרדה חברתית :/

הלכת לאיבחון? קיבלת עזרה גלשהי?

שואל השאלה:
אמא שלי חיפשה מקום ללכת אליו היא תדבר איתם עוד כמה ימים כנראה.

^^^היי אני יודעת שזה לא כיף לגלות את זה, אבל יהיה טוב, יש עוד הרבה אנשים עם חרדה חברתית וזה בסדר לגמרי, העיקר שאת תרגישי טוב ושאת הולכת לנסות לעבור את הכל ולהתגבר על זה 3> הכל יהיה טוב, אל תשכחי גם אם זה לא מרגיש ככה. אולי זה נשמע מטופש כל פעם ופעם אבל זה עוזר ומרגיע, אני גם מנסה לשכנע את עצמי. ובאמת יהיה, כי את מנסה, בקרוב יכול להיות לך מישהו מקצועי לדבר איתו. ככה תעברי לאט לאט הכל בקצב ובזמן שלך. רק אומרת, גם אם זה לא מרגיש ככה, זה אפשרי, לעבור את כל זה ולהתגבר על זה.. :) אשמח אם תעדכני, ושוב רק אם תרצי אני פה 3>