בבקשה תעזרו לי, אני לא מפסיקה לבכות- כל יום פוגעים בי בבית, ואין לי כסף לשכור דירה. מה כבר אפשר לעשות?(בת20)

את בשירות לאומי?
כי אם כן אז יש שם אפשרות לדירה עם עוד כמה בנות זה עדיף אם את סובלת בבית

שואל השאלה:
לא^ יאו באלי לעוף מפה ואין לי את האומץ

מכים אותך? יורדים עלייך?
תפני לרווחה

שואל השאלה:
אין לי אומץ לעשות אתזה למשפחה שלי ולפנות לרווחה
הם לא מכים אותי זה יותר נפשית. מעליבים ופוגעים בי, משפילים אותו גם ברבים , בציבור.
מתעלמים מימני

אני לא מפסיקה לבכות , ליטרלי המקום היחידי שאני יכולה לפנות אליו זה סטיפס :(

את בת 20 תעמדי על שלך
ואל תהיי איתם באינטראקציה הרבה
תעשי משהו במשך היום ותחזרי לבית מאוחר ככה כמה שפחות תראי אותם
ותנסי לצאת כל הזמן מהבית אפילו להליכה של שעתיים
ותעבדי גם תרוויחי כסף

תתחילי לעבוד תייצרי קשרים תמצאי חברים ותצאי איתם תעשי שיווצר מצב שרוב הזמן את לא בבית ואל תתיחסי אליהם

וואי עצוב לי
תנסי אולי לחייל בודד

טוב להמשיך להתלונן זה לא פתרון. תמצאי עבודה, תתחילי לחסוך כסף בצד, היתרון כרגע ש(אני מניחה) את לא צריכה לשלם חשבונות, כנל על אוכל, תשתמשי בזה, תקני רק דברים שאת צריכה ותחסכי לדירה, תתחילי אפילו לימודים איפשהו, תהיי רוב הזמן בחוץ ותחזרי בלילה

תראי בפייסבוק עבודה עם מגורים.

תתחילי לעבוד. אולי אפילו בכמה עבודות. ועם הכסף הזה תשכירי דירה עם שותפות, יוצא יותר זול.

יש עבודה עם מגורים כמו בבתי מלון באילת זה גם כסף לא רע

אולי יש לך חברים שאת יכולה להשכיר איתם דירה משותפת?

שואל השאלה:
אני עובדת , אבל קצת ימים בשבוע כי יש הרבה עובדים ובכל משמרת יש רק בן אדם אחד
אבל אני אנסה למצוא עוד עבודה

ואני לרוב בחדר ומנסה לא להיות ליידם ואני בקושי יוצאת מהחדר, ככה זה כבר כמה שנים.

לאן אפשר ללכת כדי להיות פחות בבית חוץ מעבודה?
אופ כואב לי נפשית כבר , כאילו אני עייפה מהחיים
אני מרגישה אתזה המון

בכנות אני חושב שיהיה לך קשה למצוא עזרה באתר מלא נערים , אם יש לך רעיון למקום עם אנשים מוסמכים יותר אז עדיף ביותר. אפילו שאני בעצמי צעיר אנסה להציע לך אולי לנסות לדבר עם אמא שלך ואולי להבין את הצד שלה, לנסות להשתמש ביותר תקשורת ואז המצב בינכן יסתדר. לדעתי פיתרון כזה עדיף מלברוח אפילו שהוא עלול להרגיש בלתי אפשרי.

שואל השאלה:
עץ אקראי ברחוב^ זה באמת ליטרלי המקום היחידי שהיה לי לפנות
ואני ממש שמחה שיש מוזיקה ואתכם כי בלעדיכם אני לא יודעת איפה הייתי היום

ואם לא היה דבר כזה מוזיקה בכלל לא הייתי חייה
(תרגעו אני לא אמות)

תעבדי ותשכרי דירה.
אני בת 20 עם אותו סיפור כמו שלך, גרה לבד מגיל 19. זה לא קשה ולא צריך חיסכון, צריך פשוט לעבוד ואחרי המשכורת הראשונה ללכת ולהשכיר, יש בפייסבוק ים יחידות דיור להשכרה בשלל מחירים. אחר כך זה עניין של להמשיך לעבוד בשביל להיות מסוגל להחזיק אותה אבל תכלס כדי להניע את התהליך מספיק משכורת אחת ראשונה.
אם את צריכה עזרה וזה דברי איתי

אולי יש איזה פארק שאת יכולה להיות בו, לנשום קצת אוויר, להיות בטבע, את יכולה ללמוד שם (אם את לומדת..), לשמוע מוזיקה, לעשות את הדברים שלך (אני אוהבת לצייר בחוץ)

את יכולה ללכת לים, אם יש ליד העיר שלך
ספרייה? (להיות שם, לקרוא ספרים אם זה הסגנון שלך..)

אם יש לך חברים שאת יכולה לבלות איתם או אצלם במהלך השבוע

אם יש הרבה זמן פנוי אולי עוד עבודה(?)

אם את יכולה אולי אצל סבתא וסבא שלך להיות קצת..להעביר שם את היום (או קרובי משפחה אחרים)

אני רואה שכתבת שאת עובדת אז באמת שאת יכולה להיות מחוץ לבית בחודש הבא או אפילו פחות זה תלוי רק בך.
בינתיים תנסי להיות כמה שפחות בבית ותעסיקי את עצמך עבודה חברים צאי לסיבובים לקניון לבתי קפה וכאלה.
אבל תזכרי שגם יש לך בחירה ואם שאלת את השאלה הזאת היום ועוד חודשיים או חצי שנה מהיום את עדיין מתלוננת ובוכה על אותה הבעיה אז את קצת חלק מהבעיה של עצמך.
שיהיה לך בהצלחה, ואם את צריכה עזרה אני פה

תעבדי בעבודות חלקיות ותרוויחי כסף לדירה

אני בן 13 וחווה בדיוק מה שאת חווה

תעבדי ותתחילי לחסוך כדי להשכיר דירה תבדקי אם יש משהו עם אופציה לשותפים

לא צריך לחסוך^ תפסיקו להגיד את זה, סתם ייעכב אותה
אני יצאתי מהבית עם בול 1500 שקל בבנק ובלי עבודה בכלל.

אולי תתחילי להתאמן בפארק ליד הבית איזה חוג או משהו

כתבתי לך בפרטי אני רוצה לנסות לעזור

בתל אביב כיכר רבין מחפשים מלא עובדים

את יכולה למצוא עבודה עם מגורים יש מלא כאלה,
יש עבודות בקיבוצים ובכל מיני מקומות עם ילדים, חקלאות כל מיני ומביאים לך מגורים בקיבוצים/יישובים ןכאלה
יש לך גם עבודות בבתי מלון שמביאים לך מגורים

תדברי עם עובדת סוציאלית

הי,
קראתי את מה שכתבת, אני לא יודעת מה קורה בבית אבל נראה שאת ממש אומללה שם. נשמע שעבורך הבית הוא לא מקום להרגיש בבית...שאת מרגישה שם לא מוערכת, מוזנחת, שקופה, פגועה....
מבינה שזה מתמשך כבר זמן רב ועכשיו את שוקלת פשוט לצאת משם, לגור מחוץ לבית. אבל שומעת את הדאגה, ואת השאלה אם זה בכלל אפשרי כלכלית . אז מצד אחד- את מתה לעוף משם. מצד שני- מרגישה שאת לא יכולה. וזה בטח רק גורם לך להרגיש עוד יותר לכודה.
יקרה,
נראה שאת מוצאת דרך ליצור לעצמך חופש בתוך המקום החנוק- עם הכתיבה בסטיפס, עם המוזיקה. האם יעזור לך גם להתכתב עם מישהו ? לעמותת סהר (סיוע והקשבה ברשת) יש צ'אט אנונימי שאפשר לכתוב בו הכל ולקבל אוזן קשבת ותמיכה.
אם תרצי- נהיה שם בשבילך.


שלך
מתנדבת סהר