אני בן 16 והיא בת 35 ו..

אז ככה.
בתחילת שנה שעברה הכרתי אישה בת 35, באמת אישה מדהימה.
אנחנו חברים טובים, קוראים אחד לשני בשם חיבה שהמצאנו, ועם הזמן, התחלתי לפתח כלפיה רגשות.. התאהבתי בה..
זה היה לפני 9 חודשים בערך..
אני והיא יוצאים פה ושם.. לפעמים לפארק.. לפעמים לבית קפה.. סתם בתור חברים..

אחרי 7 חודשים, אמרתי לה מה אני מרגיש..
סיפרתי לה הכל.. והיא אמרה:

"וואו.
קודם כל תודה ששיתפת אותי ועל הכנות המדהימה שלך. זה לא מובן מאליו.
אתה כותב מהמם ואני ממש מסמיקה שזה בכלל עליי אפילו מובכת.
ברור לשנינו שזה לא משהו שיכול לקרות :)
וגם ברור שהקשר בינינו *יכול* להימשך, אתה חשוב לי ואם הצלחתי ולו בטיפה לגרום לך להרגיש טוב אז זכיתי.
המטרה היא שאתה תדע בלב שלך מי אתה וכמה אתה מיוחד.
יודעת שזה מבאס להרגיש משהו שלא מתממש אבל אין לי בכלל ספק שבחורות יעמדו אצלך בתור ❤

תודה ששיתפת אותי."


אמרתי לה שהמשכתי הלאה ושהכל בסדר, אבל אני ליטרלי נשבר.
אני לא מצליח להעביר יום אחד בלי לבכות עליה ובלי לחשוב עליה..
זה פשוט נורא..
מאז ששלחתי לה את ההודעה נפגשנו פעם אחת.. הלכנו להסתכל על השקיעה ביחד בפארק..
חלקנו ביחד באותו פחית קולה וקניתי לה סוויטבוקס, סתם כי רציתי לפנק אותה..
רצינו לדבר על זה.. על הרגשות שלנו.. אמרנו לפני הפגישה שאנחנו נדבר על זה.. אבל לא הצלחנו.. זה פשוט לא יצא..
דיברנו על הכל חוץ מהנושא הזה..
אני כבר תקופה מנסה להמשיך הלאה..
אבל אני מאוהב בה! אני מאוהב באופי שלה..
אני מאוהב בקול, במגע, בשיער, בריח..
באמת בהכל!
*חשוב לציין שאין לה ילדים והיא לא נשואה*
אני חייב עזרה!
אני חייב שתתנו לי דרכים להמשיך הלאה בלי ניתוק קשר!

יש לכם רעיונות?
דרכים לעזור?
אני אעשה כל דבר חוץ מלנתק איתה קשר או להתרחק, אני מבטיח!
אני פשוט לא מצליח כבר להתמודד עם זה לבד..

אני לא על אנונימי כדי שתוכלו לפנות אליי בפרטי, וכי אני לא מתבייש בזה.