כתבתי איזה משהו שהייתי צריכה לשחרר, מה דעתכם?

אשמח לביקורת שלכם :)

לפעמים קורה שאין לי כוח לשאלות
אין לי כוח לחפש להן תשובות
שאלה קצרה כמו מה קורה ומה חדש,
גורם לי לשקול להיזכר בכל דבר שפתאום צף.

כמו ראיון כשהמיקרופון עליי
והשיחה מוקלטת בכל מכשיר נייד
אני צריכה לדעת לשקול את המילים
לא להראות אף התלבטות ורגש אנושי.

כשהדמעות את הגרון מתחילות לחנוק
אני מנסה לגמור את החקירה שלו
אך אותו בחור אינו מבין את הרמז
ממשיך את השאלות הטורדניות לירות

והעייפות אינה עוזרת למצב,
גם הכעס כבר מתחיל להישמע
ואז הוא הולך ומשחק את המסכן
כי לא עניתי לו בדיוק לשאלה

ואני אומרת, וחוזרת
"סליחה אני טיפה כבר עייפה"
אבל הבחור הזה בסך הכל שואל
שאלות שמטרתן להתעניין

ומדוע הוא מתעניין בי רק ביופי
ומה אני לובשת תחת לבגדיי,
ומדוע לא שואל גם על האופי?
על איך עבר עליי היום שבו עזב
אך אני שותקת, לא אומרת,
משחקת את תפקיד הנחמדה.

אז אני חוזרת מפלרטטת,
משחקת את תפקידי כך כאישה.