7 תשובות
ברוכה הבאה לשקרים של הרבנים
ידוע שלא צריך לסמוך על שום דבר שהם אומרים
ידוע שלא צריך לסמוך על שום דבר שהם אומרים
זה לא משנה מה יש"ו אמר. הוא היה די צבוע, וסותר את עצמו מלא פעמים מיניה וביה.
הוא אמר שהוא לא בא להפר את התורה ואת הנביאים, אלא לקיים (מתי ה, 17), אבל בפועל עשה את ההפך.
דוגמאות:
"בָּעֵת הַהִיא עָבַר יֵשׁוּעַ בֵּין הַקָּמָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, וְתַלְמִידָיו רָעֵבוּ, וַיָּחֵלּוּ לִקְטֹף מְלִילֹת וַיֹּאכֵלוּ׃" (מתי יב, 1).
הפרושים אמרו לו בצדק (שכן יש בכך איסור של מלאכת "קוצר", אחת מל"ט מלאכות האסורות בשבת): "וַיִּרְאוּ הַפְּרוּשִׁים וַיֹּאמְרוּ לוֹ: :הִנֵּה תַּלְמִידֶיךָ עֹשִׂים אֵת אֲשֶׁר לֹא יֵעָשֶׂה בַּשַּׁבָּת" (מתי יב, 2).
הוא ענה להם דברים לא קשורים (דוד המלך, עליו השלום, היה במצב של פיקוח נפש, הוא לא אכל הרבה זמן, וחיפשו לחם חולין, ולא מצאו, אלא רק לחם הפנים). זה שהעבודה (בבית המקדש) דוחה את השבת - זה לא מתיר לחלל את השבת מחות לבית מהקדש, או שלא לצרוך הקרבת הקרבנות שהם חובה.. "הפה שאסר הוא הפה שהתיר", "מחלליה מות יומת" (שמות לא, יד) "וביום השבת שני כבשים" (במדבר כח, ט) - בדיבור אחד נאמרו.
הוא גם אכל בכלים לא טבולים (מי כבר מדבר על נטילת ידיים - מצות עשה מדברי סופרים?):
"1 וַיִּקָּהֲלוּ אֵלָיו הַפְּרוּשִׁים וַאֲנָשִׁים מִן־הַסּוֹפְרִים אֲשֶׁר בָּאוּ מִירוּשָׁלָיִם׃
2 וַיְהִי כִּרְאוֹתָם מִתַּלְמִידָיו אֹכְלִים לֶחֶם בְּיָדַיִם טְמֵאוֹת כְּלוֹמַר בְּלֹא נְטִילָה וַיּוֹכִיחוּ אֹתָם׃
3 כִּי הַפְּרוּשִׁים וְכָל הַיְּהוּדִים לֹא יֹאכְלוּ, עַד אֲשֶׁר נָטְלוּ אֶת־יְדֵיהֶם עַד הַפֶּרֶק בְּאָחֳזָם בְּמָה שֶּׁמָּסְרוּ הַזְּקֵנִים׃
4 וְאֶת אֲשֶׁר מִן הַשּׁוּק אֵינָם אֹכְלִים בְּלֹא טְבִילָה, וְעוֹד דְּבָרִים רַבִּים אֲשֶׁר קִבְּלוּ לִשְׁמֹר כְּמוֹ טְבִילַת כֹּסוֹת וְכַדִּים וְיוֹרוֹת (וּמִטּוֹת)׃
5 וַיִּשְׁאֲלוּ אוֹתוֹ הַפְּרוּשִׁים וְהַסּוֹפְרִים "מַדּוּעַ תַּלְמִידֶיךָ אֵינָם נֹהֲגִים כְּפִי מַסֹּרֶת הַזְּקֵנִים, כִּי אֹכְלִים לֶחֶם בְּלֹא נְטִילַת יָדָיִם?" (מרקוס ז, 1-5).
הוא ענה להם שטות ודברים לא קשורים (תירוץ של כל אלה שאינם מקיימים את ההלכה כמו שצריך - אז הם מטילים את המום במי שכן, בשביל להרגיש טוב עם עצמם).
אם מדובר בכלים של מתכות, לרוב הדעות חיוב הטבילה שלהם הוא מן התורה, כמו שנאמר "אַ֕ךְ בְּמֵ֥י נִדָּ֖ה יִתְחַטָּ֑א" (במדבר לא, כג), כך שיש מצב שגם פה הוא עבר על מצות עשה מן התורה ממש.
מה גם שהמשך הפרק הוא אמר דבר אשר חולק על התורה: "אֵין דָּבָר מִחוּץ לְאָדָם אֲשֶׁר יוּכַל לְטַמֵּא אוֹתוֹ בְּבֹאוּ אֶל קִרְבּוֹ, כִּי אִם הַדְּבָרִים הַיּוֹצְאִים מִמֶּנּוּ - הֵמָּה יְטַמְּאוּ אֶת הָאָדָם" (מרקוס ז, טו). התורה אמרה שמאכלים לא כשרים מטמאה את האדם: "וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ" (ויקרא יא, מד).
לא חסר עוד דוגמאות.
הוא אמר שהוא לא בא להפר את התורה ואת הנביאים, אלא לקיים (מתי ה, 17), אבל בפועל עשה את ההפך.
דוגמאות:
"בָּעֵת הַהִיא עָבַר יֵשׁוּעַ בֵּין הַקָּמָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, וְתַלְמִידָיו רָעֵבוּ, וַיָּחֵלּוּ לִקְטֹף מְלִילֹת וַיֹּאכֵלוּ׃" (מתי יב, 1).
הפרושים אמרו לו בצדק (שכן יש בכך איסור של מלאכת "קוצר", אחת מל"ט מלאכות האסורות בשבת): "וַיִּרְאוּ הַפְּרוּשִׁים וַיֹּאמְרוּ לוֹ: :הִנֵּה תַּלְמִידֶיךָ עֹשִׂים אֵת אֲשֶׁר לֹא יֵעָשֶׂה בַּשַּׁבָּת" (מתי יב, 2).
הוא ענה להם דברים לא קשורים (דוד המלך, עליו השלום, היה במצב של פיקוח נפש, הוא לא אכל הרבה זמן, וחיפשו לחם חולין, ולא מצאו, אלא רק לחם הפנים). זה שהעבודה (בבית המקדש) דוחה את השבת - זה לא מתיר לחלל את השבת מחות לבית מהקדש, או שלא לצרוך הקרבת הקרבנות שהם חובה.. "הפה שאסר הוא הפה שהתיר", "מחלליה מות יומת" (שמות לא, יד) "וביום השבת שני כבשים" (במדבר כח, ט) - בדיבור אחד נאמרו.
הוא גם אכל בכלים לא טבולים (מי כבר מדבר על נטילת ידיים - מצות עשה מדברי סופרים?):
"1 וַיִּקָּהֲלוּ אֵלָיו הַפְּרוּשִׁים וַאֲנָשִׁים מִן־הַסּוֹפְרִים אֲשֶׁר בָּאוּ מִירוּשָׁלָיִם׃
2 וַיְהִי כִּרְאוֹתָם מִתַּלְמִידָיו אֹכְלִים לֶחֶם בְּיָדַיִם טְמֵאוֹת כְּלוֹמַר בְּלֹא נְטִילָה וַיּוֹכִיחוּ אֹתָם׃
3 כִּי הַפְּרוּשִׁים וְכָל הַיְּהוּדִים לֹא יֹאכְלוּ, עַד אֲשֶׁר נָטְלוּ אֶת־יְדֵיהֶם עַד הַפֶּרֶק בְּאָחֳזָם בְּמָה שֶּׁמָּסְרוּ הַזְּקֵנִים׃
4 וְאֶת אֲשֶׁר מִן הַשּׁוּק אֵינָם אֹכְלִים בְּלֹא טְבִילָה, וְעוֹד דְּבָרִים רַבִּים אֲשֶׁר קִבְּלוּ לִשְׁמֹר כְּמוֹ טְבִילַת כֹּסוֹת וְכַדִּים וְיוֹרוֹת (וּמִטּוֹת)׃
5 וַיִּשְׁאֲלוּ אוֹתוֹ הַפְּרוּשִׁים וְהַסּוֹפְרִים "מַדּוּעַ תַּלְמִידֶיךָ אֵינָם נֹהֲגִים כְּפִי מַסֹּרֶת הַזְּקֵנִים, כִּי אֹכְלִים לֶחֶם בְּלֹא נְטִילַת יָדָיִם?" (מרקוס ז, 1-5).
הוא ענה להם שטות ודברים לא קשורים (תירוץ של כל אלה שאינם מקיימים את ההלכה כמו שצריך - אז הם מטילים את המום במי שכן, בשביל להרגיש טוב עם עצמם).
אם מדובר בכלים של מתכות, לרוב הדעות חיוב הטבילה שלהם הוא מן התורה, כמו שנאמר "אַ֕ךְ בְּמֵ֥י נִדָּ֖ה יִתְחַטָּ֑א" (במדבר לא, כג), כך שיש מצב שגם פה הוא עבר על מצות עשה מן התורה ממש.
מה גם שהמשך הפרק הוא אמר דבר אשר חולק על התורה: "אֵין דָּבָר מִחוּץ לְאָדָם אֲשֶׁר יוּכַל לְטַמֵּא אוֹתוֹ בְּבֹאוּ אֶל קִרְבּוֹ, כִּי אִם הַדְּבָרִים הַיּוֹצְאִים מִמֶּנּוּ - הֵמָּה יְטַמְּאוּ אֶת הָאָדָם" (מרקוס ז, טו). התורה אמרה שמאכלים לא כשרים מטמאה את האדם: "וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ" (ויקרא יא, מד).
לא חסר עוד דוגמאות.
הברית החדשה זה עם בני ישראל (היהודים כאילו) לא עם הגויים
אם זה היה עם הגויים אז הקדוש ברוך הוא לא היה עושה משהו ברמה של הר סיני?!
אם זה היה עם הגויים אז הקדוש ברוך הוא לא היה עושה משהו ברמה של הר סיני?!
שואל השאלה:
טעות.
זה נכון שהברית החדשה מוצעת בראש ובראשונה לבני ישראל, העם הנבחר של אלוהים.
בזכריה ב' פסוק י"ד מנובא כי אלוהים יחשיב את הגויים כעמו, והברית גם איתם.
טעות.
זה נכון שהברית החדשה מוצעת בראש ובראשונה לבני ישראל, העם הנבחר של אלוהים.
בזכריה ב' פסוק י"ד מנובא כי אלוהים יחשיב את הגויים כעמו, והברית גם איתם.
אולי תביאי לפה את הפסוק כדי שיהיה יותר נח?
^^כשהם יתגיירו.
למה התעלמת מתשובה של "תוצאה"?