קצת עידוד והרגעה, אני ממש צריכה אם מישהו יכול להביא לי מהם קצת :)

אז אני עולה לכיתה י"א, הכיתה הכי עמוסה, הכי משמעותית, והכי חשובה. במשך 10 שנים, עד עכשיו, השקעתי ממש, נתתי את כל כולי ואת עצמי ללימודים, כדי להצליח, כי זה מאוד חשוב לי, אבל מאוד. כדי להדגיש ולהבהיר את זה, לקחתי 10 יחידות מחשבים (סייבר), 5 יחידות פיזיקה, 5 יחידות מואץ מתמטיקה (מסיימת בגרות ב-י"א) ו-5 יחידות באנגלית. בואו נגיד שאני הולכת לסיים כל יום בערך בארבע לדעתי, אם לא יותר.
עם כל זה הייתי יכולה להתמודד, באמת שכן, עם חרישות ולחץ, וחוסר בזמן לעצמי או לנשימה, הייתי עושה את זה. אבל רק אם.. רק אם הכל היה בסדר.
אבל.. זה לא. שום דבר לא בסדר. אני לא בסדר. משום מה, דווקא בתקופה הזאת, בשנה החשובה הזאת, אני לא בסדר. ומי יודע כמה זמן זה ימשך.
בחופש לא הצלחתי להקים את עצמי ללמוד, עם כל כך הרבה עבודות, וזה חשוב לי ממש כפי שכבר הבנתם, אבל פשוט לא הצלחתי. לא הצלחתי. לא יכולתי.
היה לי ללמוד לתיאוריה בה נכשלתי פעמיים (זה הדבר היחיד שסיימתי בינתיים, לאחר חודשיים שלמים שהיו פרוסים לפניי..), לקרוא ספר שלם בספרות, ללמוד חומר במתמטיקה של חצי שנה שלמה + עבודה על זה (לא התחלתי..), ללמוד למבחן בפיזיקה יחד עם שיעורים פרטיים שיש (הצלחתי רק כאשר גררתי את עצמי כי לא הייתה ברירה), ו-2 עבודות באנגלית + ללמוד אוצר מילים (גם לא התחלתי).
החופש הלך והתקצר.. הימים החלו וחלפו. ואני הלכתי ונעשתי יותר ויותר בלחץ, הרגשתי כישלון, וכי אין לי עתיד עוד. אין לי. הכל נזרק לפח, פשוט סתם כך, בגלל תקופה רעה שפשוט עצרה את כל חיי וזהו, לא נשאר לי דבר.
ואני פשוט קבורה בכל העבודות האלו, רק מהמחשבה עליהם קשה לי, ואין לי מה לעשות. כי אני בחיים לא אספיק הכל, ולא מדובר פה במשהו סתם, אלא על בגרויות.. חיים שלמים, אשר להם הקדשתי מעצמי שנים שלמות.. בשביל כלום. פשוט כלום.
(המשך למטה)