תשובה אחת
טיפול תרופתי
postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב הפלה תרופתית
עד לשבוע השביעי של ההיריון (49 יום), ניתן להפסיק את ההיריון באמצעות טיפול תרופתי כדוגמת מיפפריסטון (מיפג'ין) + מיזופרוסטול (ציטוטק).[4]
טיפול תרופתי להפסקת היריון ניתן לקבל בבית חולים בלבד, לאחר אישור של ועדה להפסקת היריון.[5] הליך זה מתבצע בשני שלבים: בשלב הראשון, נוטלת האישה 3 כדורים של מיפפריסטון (מיפג'ין), החוסמים את פעולת ההורמון פרוגסטרון שתפקידו לתמוך ולקיים את ההיריון והאישה משוחררת לביתה. לאחר 48 שעות האישה שבה לבית החולים לאשפוז יום, במהלכו היא נוטלת שני כדורים של מיזופרוסטול (ציטוטק) שמכילים פרוסטגלנדין. כדורים אלו גורמים לפתיחת צוואר הרחם, לכיווץ שריר הרחם ולפליטת תוכנו. ההליך אינו פולשני ופחות טראומטי לגוף מגרידה. הוא אינו כרוך בהרדמה מלאה. האישה עשויה לסבול מבחילות וכאבי בטן כדוגמת אלו המלווים וסת חזקה במיוחד. לאחר 1421 יום מנטילת המיפג'ין, על האישה לחזור לבית החולים לביקורת ובדיקת אולטרה סאונד על מנת לוודא שהרחם נקי.
עוד טיפול תרופתי לסיום היריון הוא באמצעות מתותרקסט (methotrexate), תרופה שמשמשת גם לטיפול במחלות אוטואימוניות ומחלות ממאירות. תרופה זו מפריעה לתהליך התחלקות מהירה של תאים, ולכן גם פועלת לסיום ההיריון, בלי תלות במיקום ההיריון. מסיבה זו, תרופה זו משומשת בעיקר לסיומם של היריונות אקטופיים (חוץ רחמיים).
גרידה
הרחבה וגרידה (dilation and curettage) היא הליך גניקולוגי כירורגי קצר נפוץ לביצוע הפלה מלאכותית.[6] ההליך עצמו מתבצע בחדר ניתוח תחת אחד ממגוון של סוגי הרדמה, הכוללים הרדמה כללית, מקומית, אפידורלית,[7] טשטוש, ספינלית, ועוד.
תהליך הגרידה מתחיל בהרחבת צוואר הרחם על מנת לאפשר גישה למיכשור. מקובל לעשות זאת בתהליך הרחבה איטית המונעת טראומה לצוואר הרחם שעלולה להיגרם בעקבות הרחבה מכשירנית מהירה. לשם כך מוחדר אל צוואר הרחם חומר אשר סופח אליו נוזלים ומתרחב, זהו מרחיב היגרוסקופי המתרחב בהדרגה (כמו הלמינריה שהיא אצת-ים מיובשת או ה"דליפן" הסינתטי), ובכך מרחיב את צוואר הרחם בצורה הדרגתית. החל מהשבוע ה-12 להריון משתמשים במכשור רפואי להרחבת צוואר הרחם.[6][8] לאחר מכן מנוקות דפנות הרחם ומוציאים את שק ההריון באמצעות כפית גרידה קהה (blunt curette). לאחר סיום התהליך מתבצעת בדיקת אולטרה סאונד לוודא שכל תוכן ההריון יצא החוצה והרחם נקי משאריות.[9] הליך כירורגי זה נמשך כשעה לכל היותר והמטופלת נשארת, לרוב, להשגחה כשלוש שעות באשפוז יום. עם תחילת ההתערבות הכירורגית נוטלת המטופלת תרופה אנטיביוטית.[10][11]
ככל הליך כירורגי גם הגרידה כרוכה בסיכון. בישראל מקובל לבצע את התהליך עד השבוע ה-13 של ההיריון, שכן לאחריו גדל החשש לפגיעה בבריאות האישה. למרות זאת, ישנם מוסדות רפואיים המבצעים את ההליך עד השבוע ה-20 של ההיריון.
שאיבה
הליך השאיבה וגרידה הוא הליך שגורם לפחות טראומה פיזית מאשר תהליך גרידה, ולכן גם לסיכון מופחת, ולכן שאיבה בשאיפה או בוואקום הוא ההליך הנפוץ ביותר בעולם כיום, והחליף את תהליך ההרחבה והגרידה. שיטה זו נחשבת אחת השיטות הבטוחות והיעילות ביותר לסיום היריון בשלבים מוקדמים (עד 12 שבועות), וניתן להשתמש בשיטה עד 18 שבועות של היריון. בהריונות מתקדמים יותר ניתן להיעזר לעיתים בהליך זה, אך ישנם הליכים אחרים המתאימים יותר.
לאחר הרחבת צוואר הרחם, מוחדרת אל חלל הרחם קנולה המחוברת למשאבה, באמצעותה נשאב התוכן של הרחם, או צינור וואקום (שיטה זו משמשת בעיקר במקרים של הפלה טבעית שלא הושלמה, או מות העובר, בהם יש צורך נוסף לפנות את תכולת הרחם). גרידה עדינה מתבצעת בהליך זה רק כדי לוודא את שלמות ההליך.
הפלה באמצעות זירוז לידה
בהפלה יזומה בשליש השלישי, בהם טיפול תרופתי או שאיבה אינם מתאימים, ניתן לגרום לזירוז לידה על ידי שימוש במשפחת תרופות הנקראת פרוסטגלנדינים, אשר גורמת להתכווצויות עזות של הרחם, ולכן לאתחול תהליך הלידה באופן מלאכותי. שם התרופה המשמש לזירוז לידה הוא מיסופרוסטול (misoprostol; שם מסחרי "ציטוטק" - cytothec).
בציטוטק משתמשים במתן וגינלי מדי מספר שעות עד לתחילתה של ההפלה. כשצוואר הרחם מתרחב, תוכן הרחם נפלט החוצה. בהפלה זו אין צורך בהרדמה כללית או אזורית, והיא מתבצעת בחדרה של הפציינטית במחלקת נשים בבית החולים.
תופעות לוואי המקושרות לשיטה זו הן תוצאה מפעולת הציטוטק בגוף, הכוללות חום והפרעות למערכת העיכול.
postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב הפלה תרופתית
עד לשבוע השביעי של ההיריון (49 יום), ניתן להפסיק את ההיריון באמצעות טיפול תרופתי כדוגמת מיפפריסטון (מיפג'ין) + מיזופרוסטול (ציטוטק).[4]
טיפול תרופתי להפסקת היריון ניתן לקבל בבית חולים בלבד, לאחר אישור של ועדה להפסקת היריון.[5] הליך זה מתבצע בשני שלבים: בשלב הראשון, נוטלת האישה 3 כדורים של מיפפריסטון (מיפג'ין), החוסמים את פעולת ההורמון פרוגסטרון שתפקידו לתמוך ולקיים את ההיריון והאישה משוחררת לביתה. לאחר 48 שעות האישה שבה לבית החולים לאשפוז יום, במהלכו היא נוטלת שני כדורים של מיזופרוסטול (ציטוטק) שמכילים פרוסטגלנדין. כדורים אלו גורמים לפתיחת צוואר הרחם, לכיווץ שריר הרחם ולפליטת תוכנו. ההליך אינו פולשני ופחות טראומטי לגוף מגרידה. הוא אינו כרוך בהרדמה מלאה. האישה עשויה לסבול מבחילות וכאבי בטן כדוגמת אלו המלווים וסת חזקה במיוחד. לאחר 1421 יום מנטילת המיפג'ין, על האישה לחזור לבית החולים לביקורת ובדיקת אולטרה סאונד על מנת לוודא שהרחם נקי.
עוד טיפול תרופתי לסיום היריון הוא באמצעות מתותרקסט (methotrexate), תרופה שמשמשת גם לטיפול במחלות אוטואימוניות ומחלות ממאירות. תרופה זו מפריעה לתהליך התחלקות מהירה של תאים, ולכן גם פועלת לסיום ההיריון, בלי תלות במיקום ההיריון. מסיבה זו, תרופה זו משומשת בעיקר לסיומם של היריונות אקטופיים (חוץ רחמיים).
גרידה
הרחבה וגרידה (dilation and curettage) היא הליך גניקולוגי כירורגי קצר נפוץ לביצוע הפלה מלאכותית.[6] ההליך עצמו מתבצע בחדר ניתוח תחת אחד ממגוון של סוגי הרדמה, הכוללים הרדמה כללית, מקומית, אפידורלית,[7] טשטוש, ספינלית, ועוד.
תהליך הגרידה מתחיל בהרחבת צוואר הרחם על מנת לאפשר גישה למיכשור. מקובל לעשות זאת בתהליך הרחבה איטית המונעת טראומה לצוואר הרחם שעלולה להיגרם בעקבות הרחבה מכשירנית מהירה. לשם כך מוחדר אל צוואר הרחם חומר אשר סופח אליו נוזלים ומתרחב, זהו מרחיב היגרוסקופי המתרחב בהדרגה (כמו הלמינריה שהיא אצת-ים מיובשת או ה"דליפן" הסינתטי), ובכך מרחיב את צוואר הרחם בצורה הדרגתית. החל מהשבוע ה-12 להריון משתמשים במכשור רפואי להרחבת צוואר הרחם.[6][8] לאחר מכן מנוקות דפנות הרחם ומוציאים את שק ההריון באמצעות כפית גרידה קהה (blunt curette). לאחר סיום התהליך מתבצעת בדיקת אולטרה סאונד לוודא שכל תוכן ההריון יצא החוצה והרחם נקי משאריות.[9] הליך כירורגי זה נמשך כשעה לכל היותר והמטופלת נשארת, לרוב, להשגחה כשלוש שעות באשפוז יום. עם תחילת ההתערבות הכירורגית נוטלת המטופלת תרופה אנטיביוטית.[10][11]
ככל הליך כירורגי גם הגרידה כרוכה בסיכון. בישראל מקובל לבצע את התהליך עד השבוע ה-13 של ההיריון, שכן לאחריו גדל החשש לפגיעה בבריאות האישה. למרות זאת, ישנם מוסדות רפואיים המבצעים את ההליך עד השבוע ה-20 של ההיריון.
שאיבה
הליך השאיבה וגרידה הוא הליך שגורם לפחות טראומה פיזית מאשר תהליך גרידה, ולכן גם לסיכון מופחת, ולכן שאיבה בשאיפה או בוואקום הוא ההליך הנפוץ ביותר בעולם כיום, והחליף את תהליך ההרחבה והגרידה. שיטה זו נחשבת אחת השיטות הבטוחות והיעילות ביותר לסיום היריון בשלבים מוקדמים (עד 12 שבועות), וניתן להשתמש בשיטה עד 18 שבועות של היריון. בהריונות מתקדמים יותר ניתן להיעזר לעיתים בהליך זה, אך ישנם הליכים אחרים המתאימים יותר.
לאחר הרחבת צוואר הרחם, מוחדרת אל חלל הרחם קנולה המחוברת למשאבה, באמצעותה נשאב התוכן של הרחם, או צינור וואקום (שיטה זו משמשת בעיקר במקרים של הפלה טבעית שלא הושלמה, או מות העובר, בהם יש צורך נוסף לפנות את תכולת הרחם). גרידה עדינה מתבצעת בהליך זה רק כדי לוודא את שלמות ההליך.
הפלה באמצעות זירוז לידה
בהפלה יזומה בשליש השלישי, בהם טיפול תרופתי או שאיבה אינם מתאימים, ניתן לגרום לזירוז לידה על ידי שימוש במשפחת תרופות הנקראת פרוסטגלנדינים, אשר גורמת להתכווצויות עזות של הרחם, ולכן לאתחול תהליך הלידה באופן מלאכותי. שם התרופה המשמש לזירוז לידה הוא מיסופרוסטול (misoprostol; שם מסחרי "ציטוטק" - cytothec).
בציטוטק משתמשים במתן וגינלי מדי מספר שעות עד לתחילתה של ההפלה. כשצוואר הרחם מתרחב, תוכן הרחם נפלט החוצה. בהפלה זו אין צורך בהרדמה כללית או אזורית, והיא מתבצעת בחדרה של הפציינטית במחלקת נשים בבית החולים.
תופעות לוואי המקושרות לשיטה זו הן תוצאה מפעולת הציטוטק בגוף, הכוללות חום והפרעות למערכת העיכול.
באותו הנושא: