אז כבר עבר שבוע, את לא מבינה את חומרת הגעגוע כמה שבועות שנראו כמו תעתוע שיחה אחת והכל תקוע והלב שלי פצוע פצוע
ישר מזכיר ימים רעים אמרת שאז היית באזיקים עדיין מתקשה לראות תמרורים, גם כשהם מול הפנים יותר מידי דברים צפים, בדיוק כשהיינו מאושרים ייסורים הרהורים
הלב לא משחרר, הראש במחשבות שורר והוא אומר בהתנגדות הגיע הזמן לעזוב, לשחרר מגיע לחבר והראש, הראש מסתחרר
אז יצאתי לפלרטט, לשוטט להתמוטט משהו עובר עלי, הכל קורה מהר מידי חזרתי אל תשאלי יש כמה חשבונות, איתן באות המחשבות ואותי הן לא עוזבות רודפות עכשיו כשהודעות באות דמעות באות איתן
למרות כל הסבל, הולך אחרי העדר פותח את השלדים ונודר עוד נדר בסוף האהבה אסדר את המגירה והנה פתחתי, הופ חוטף דקירה כמו דבורה היא חזרה, לא תודה