פריקה בבקשה תיכנסו

אז יש לי דיכאון.
אני הולכת לפסיכולוגית, ומטפלת בזה כמה שאפשר.
אמא שלי יודעת על הכל, אבל אבא שלי יודע רק בקושי.
הוא יודע שמשהו לא בסדר, אבל זהו בערך.
הרבה פעמים כשאני פורקת לאמא שלי, זה מרגיש לי כאילו היא מקטינה את הכאב שלי, כאילו הוא כמעט חסר חשיבות.
והרבה פעמים אני בוכה אחרי שאני מדברת איתה, בגלל שאני מרגישה גם קצת מושפלת.
אני והפסיכולוגית דיברנו, והחלטנו שאני צריכה לעשות שיחה עם אבא שלי ולספר לו מה קורה.
אבא שלי הוא גם בן אדם שאוהב לצחוק מהכל, וסוג של להקטין את הדברים למשהו שאפשר לצחוק עליו.
אני לא יודעת איך לספר לו או מתי, וממש מודאגת מאיך שהוא יגיב.
במיוחד כשאמא שלי מתנהגת ככה.
הפסיכולוגית שלי בחופשה עד סוף החופש, וסיכמנו שעד הפגישה הבאה אני אספר לו.
בבקשה תעזרו לי, כי אני לא יודעת מה לעשות...