31 תשובות
לשתות כשאת מרגישה רעב, להשתדל לא להגיע למצבי קיצון ברגשות, ואם כן, אז להתרחק מהמטבח, וללכת לפרוק למישהו על הרגשות שלך.
שואל השאלה:
עליתי כ30 קילו בגלל זה
עליתי כ30 קילו בגלל זה
אנונימית
שואל השאלה:
והבעיה היא שאין לי עם מי לפרוק
והבעיה היא שאין לי עם מי לפרוק
אנונימית
לא לכעוס, לא להתחרט כי זה לא מוביל לשום מקום.
לשכוח מתרבות הדיאטות.
לחשוב על איך שאת מרגישה פיזית במקום על איך שאת מרגישה נפשית.
נגיד ואכלת מגש פיצה שלם לבדך, את מרגישה בחילה אבל הסיבה שאכלת את זה זה שהתעלמת מזה שהרגשת בחילה והתמקדת ברגשות השליליים שאת מרגישה.
תתמקדי בבחילה, ולא במה שאת מרגישה נפשית.
להתמקד ברגש ולפתור את הבעיה עם אוכל זה מה שמוביל למצב.
אז את רוצה לעשות ההפך, להתמקד בזה שאת לא מרגישה טוב ולכן את לא תאכלי יותר פיצה.
אפילו אם את חושבת שכדאי לסיים כבר את כל הפיצה, שמחר לא ישאר, שמחר תעשי דיאטה וכו אל תחשבי על הדברים האלה.
כל יום הוא יום חדש ולכן אם אתמול אכלת מגש פיצה זה לא אומר שהיום את צריכה לאכול סלט.
היום את יכולה ללמוד מהטעות של אתמול, לקנות פיצה ולאכול 1, 2 או 3 משולשים ולעצור כשמספיק לך, אל תתפוצצי.
וגם אם אכלתי משולש 1 יותר ממה שרצית, זה לא אומר שאת צריכה לאכול את כל המגש.
תשני את הגישה שלך, תתמקדי באיך שאת מרגישה פיזית.
ובשביל לעזור לנפש שלך, תכתבי לך בדף או יומן מה שאת מרגישה נפשית, בלי לאכול תוך כדי.
את יכולה גם לספר למישהו.
מה שאת מרגישה יכול להיות קשור לכל דבר, את אפילו יכולה לכתוב על זה שנמאס לך לאכול ככה, שאת רוצה שינוי, איך לעשות את השינוי
פרקי כל מה שעולה לך לראש.
על דף זה תמיד יראה פשוט יותר ממה שזה בראש שלך.
לשכוח מתרבות הדיאטות.
לחשוב על איך שאת מרגישה פיזית במקום על איך שאת מרגישה נפשית.
נגיד ואכלת מגש פיצה שלם לבדך, את מרגישה בחילה אבל הסיבה שאכלת את זה זה שהתעלמת מזה שהרגשת בחילה והתמקדת ברגשות השליליים שאת מרגישה.
תתמקדי בבחילה, ולא במה שאת מרגישה נפשית.
להתמקד ברגש ולפתור את הבעיה עם אוכל זה מה שמוביל למצב.
אז את רוצה לעשות ההפך, להתמקד בזה שאת לא מרגישה טוב ולכן את לא תאכלי יותר פיצה.
אפילו אם את חושבת שכדאי לסיים כבר את כל הפיצה, שמחר לא ישאר, שמחר תעשי דיאטה וכו אל תחשבי על הדברים האלה.
כל יום הוא יום חדש ולכן אם אתמול אכלת מגש פיצה זה לא אומר שהיום את צריכה לאכול סלט.
היום את יכולה ללמוד מהטעות של אתמול, לקנות פיצה ולאכול 1, 2 או 3 משולשים ולעצור כשמספיק לך, אל תתפוצצי.
וגם אם אכלתי משולש 1 יותר ממה שרצית, זה לא אומר שאת צריכה לאכול את כל המגש.
תשני את הגישה שלך, תתמקדי באיך שאת מרגישה פיזית.
ובשביל לעזור לנפש שלך, תכתבי לך בדף או יומן מה שאת מרגישה נפשית, בלי לאכול תוך כדי.
את יכולה גם לספר למישהו.
מה שאת מרגישה יכול להיות קשור לכל דבר, את אפילו יכולה לכתוב על זה שנמאס לך לאכול ככה, שאת רוצה שינוי, איך לעשות את השינוי
פרקי כל מה שעולה לך לראש.
על דף זה תמיד יראה פשוט יותר ממה שזה בראש שלך.
רק מציינת שהמגש פיצה זאת רק דוגמא, זה יכול להיות כל דבר.
ותזכרי שכולם חווים אכילה רגשית (שמחה זה גם רגש ורובינו אוכלים כשאנחנו שמחים מידי פעם בימי הולדת ובמפגשים חברתיים), פשוט יש אנשים שאצלם זה יותר חמור והם חווים רגשות שליליים שגורמים להם לאכול כמויות גדולות יותר של אוכל.
ותזכרי שכולם חווים אכילה רגשית (שמחה זה גם רגש ורובינו אוכלים כשאנחנו שמחים מידי פעם בימי הולדת ובמפגשים חברתיים), פשוט יש אנשים שאצלם זה יותר חמור והם חווים רגשות שליליים שגורמים להם לאכול כמויות גדולות יותר של אוכל.
אני מאוד מזדהה יש לי אכילה רגשית ואני די בודדה אז אין ממש מקור נחמה אחר ואוכל הוא פשוט מקום מפלט נורא נוח. אני חושבת שהדבר שהכי עוזר לי זה להעסיק את עצמי כי כשאני כל הזמן בבית חושבת על אוכל ומתבוססת ברגשות שלי ורק בוכה ואוכלת עד שכואב לי זה פשוט ככ קשה ואי אפשר לברוח מזה. אבל כשאני יוצאת מהבית ויש לי תוכניות לכל היום בין עם זה לעבוד בייביסיטר או ללכת לטייל וכדומה אז אני פחות עסוקה באוכל וגם ברגשות השליליים המציפים האלה.
שואל השאלה:
שכחתי לציין שגם יש לי חרדה חברתית
שכחתי לציין שגם יש לי חרדה חברתית
אנונימית
שואל השאלה:
אני מטופלת אצל פסיכולוגית בגלל מחשבות שליליות שיש לי ביטחון עצמי נמוך וחרדה חברתית
אבל לא שיתפתי אותה בנושא הזה כי התביישתי בזה
אני מטופלת אצל פסיכולוגית בגלל מחשבות שליליות שיש לי ביטחון עצמי נמוך וחרדה חברתית
אבל לא שיתפתי אותה בנושא הזה כי התביישתי בזה
אנונימית
^^^אין דבר כזה אוכל משמין.
יש דבר כזה אוכל דחוס קלורי אבל גם ממנו לא צריך להמנע.
בכפית חמאת בוטנים יש 50 קלוריות בערך.
גם בכפית שוקולד יש הרבה קלוריות יחסית.
אז זה משמין? לא! זה דחוס קלורית!!
אם אשלב כפית חמאת בוטנים וכפית שוקולד עם יוגורט, קצת גרנולה ופרי, יש לי אחלה ארוחת בוקר טעימה ומאוזנת.
בכוונה אני נותנת גם דוגמא למאכל דחוס קלורי בריא וגם ללא בריא, כי אפשר לשלב את שניהם בתזונה שלנו עם מאכלים דלי קלוריות ואז ככה יש לנו ארוחה עם נפח עם מאכלים שאנחנו אוהבים והם דחוסים קלורית.
יש דבר כזה אוכל דחוס קלורי אבל גם ממנו לא צריך להמנע.
בכפית חמאת בוטנים יש 50 קלוריות בערך.
גם בכפית שוקולד יש הרבה קלוריות יחסית.
אז זה משמין? לא! זה דחוס קלורית!!
אם אשלב כפית חמאת בוטנים וכפית שוקולד עם יוגורט, קצת גרנולה ופרי, יש לי אחלה ארוחת בוקר טעימה ומאוזנת.
בכוונה אני נותנת גם דוגמא למאכל דחוס קלורי בריא וגם ללא בריא, כי אפשר לשלב את שניהם בתזונה שלנו עם מאכלים דלי קלוריות ואז ככה יש לנו ארוחה עם נפח עם מאכלים שאנחנו אוהבים והם דחוסים קלורית.
להפסעק להרגיש
שואל השאלה:
הזמנתי תור לתזונאית קלינית בקופת חולים
זה יעזור?
הזמנתי תור לתזונאית קלינית בקופת חולים
זה יעזור?
אנונימית
אהובה, אין מה להתבייש.
זה קורה לכולנו, את מתמודדת עם זה בצורה קצת יותר קשה ולשתף את מה שאת מרגישה ולמה זה קורה יכול לעזור לך להבין איך להפסיק עם זה.
זה קורה לכולנו, את מתמודדת עם זה בצורה קצת יותר קשה ולשתף את מה שאת מרגישה ולמה זה קורה יכול לעזור לך להבין איך להפסיק עם זה.
שואל השאלה:
זה בעייתי להפסיק להרגיש חוותי טראומת ילדות ודיכאון
זה בעייתי להפסיק להרגיש חוותי טראומת ילדות ודיכאון
אנונימית
אני חושבת שזה עשוי לעזור ועשוי להחמיר את מצבך. זה מאוד תלוי בגישה של התזונאית אבל אני ממליצה לך ללכת לתזונאית שמתמחת בהפרעות אכילה (יש כאלה שעובדות יחד עם פסיכולוגית ודואגות לתפריט שמתאים לילדים עם הפרעות אכילה) והן גם מתייחסות אלייך יפה.
מצד שני יש תזונאיות שידברו אלייך בצורה מזלזלת (אלה שלא מתמחות בהפרעות אכילה עלולות להיות כאלה)
מצד שני יש תזונאיות שידברו אלייך בצורה מזלזלת (אלה שלא מתמחות בהפרעות אכילה עלולות להיות כאלה)
גם אני חוויתי טראומה בילדות, אבל יש דרך לטפל ברגשות האלה.
יש לך פסיכולוגית וככל שתשתפי איתה יותר ככה תגיעי יותר מהר לשורש הבעיה.
כרגע יש לך בעיה נוספת- אכילה רגשית, אני מאמינה שגם עצם זה שאת מרגישה בן אדם כזה שאוכל בצורה רגשית כבר קשה לך לסמוך על עצמך מסביב לאוכל. האם אני צודקת?
את צריכה לבטל את כל מה שאת חושבת ואת הרגשות השליליים ולהבין שאם מישהו אחר הצליח לצאת מזה גם את יכולה.
את לא פחות טובה מאף אחד, גם את מסוגלת.
חוץ מזה, לא כל חייך אכלת אכילה רגשית.
תנסי להיזכר בימים שבהם אכלת רגיל וזה ייתן לך תקווה להאחז בה, ככה תזכרי שזה אפשרי לאכול כמו פעם.
יש לך פסיכולוגית וככל שתשתפי איתה יותר ככה תגיעי יותר מהר לשורש הבעיה.
כרגע יש לך בעיה נוספת- אכילה רגשית, אני מאמינה שגם עצם זה שאת מרגישה בן אדם כזה שאוכל בצורה רגשית כבר קשה לך לסמוך על עצמך מסביב לאוכל. האם אני צודקת?
את צריכה לבטל את כל מה שאת חושבת ואת הרגשות השליליים ולהבין שאם מישהו אחר הצליח לצאת מזה גם את יכולה.
את לא פחות טובה מאף אחד, גם את מסוגלת.
חוץ מזה, לא כל חייך אכלת אכילה רגשית.
תנסי להיזכר בימים שבהם אכלת רגיל וזה ייתן לך תקווה להאחז בה, ככה תזכרי שזה אפשרי לאכול כמו פעם.
שואל השאלה:
יש לי רגשות אשם על זה שאני אוכלת אבל האכילה רגשית עולה על זה אני פשוט כל יום עצובה
יש לי רגשות אשם על זה שאני אוכלת אבל האכילה רגשית עולה על זה אני פשוט כל יום עצובה
אנונימית
שואל השאלה:
אני אצל פסיכולוגית, אבל פסיכולוגית של חרדה חברתית ונושאים כאלה
לא נראה לי שהיא יכולה לעזור לי עם זה
אני אצל פסיכולוגית, אבל פסיכולוגית של חרדה חברתית ונושאים כאלה
לא נראה לי שהיא יכולה לעזור לי עם זה
אנונימית
את יכולה לפרוק אצלי!
היי3>
הייתי בדיוק במצב שלך שנה שעברה. התמודדתי עם אכילה כפייתית+חרדה חברתית שזה הדבר הכי קשה שיכול להיות, כי בנוסף לזה שאת מרגישה ככ אשמה את גם ככ מפחדת מתגובות של אנשים על עלייה במשקל ועל כמות האוכל שאת אוכלת. התפתח לי אפילו עוד מחלות נפש מרוב הלחץ (ניתוק מהמציאות, הפרעת אישיות גבולית) אז אני מבינה אותך יותר ממה שאת חושבת.
הפתרון היחיד שעזר לי (ומה לא ניסיתי, פסיכולוגים, פסיאכטרים, כל מיני טיפולים.. ניסיתי הרבה.) זה לצאת כמה שיותר מהבית, אם כמה שזה ההחלטה הכי קשה שאת יכולה לקחת על עצמך, פשוט להכריח את עצמך!
אני זוכרת שלא הייתי מסוגלת לצאת מהבית בכלל, לא יצאתי מהבית במשך כמה חודשים *בכלל* עד שלקחתי על עצמי החלטה שאם אני רוצה לעזור לעצמי זה רק בכוח. אז בהתחלה יצאתי פעם בשבועיים מהבית, אחר כך פעם בשבוע, אחר כך פעמיים בשבוע וככה הלאה.
אני יודעת שזה קשה, אבל אם אני מסוגלת גם את מסוגלת.
בשיא של ההפרעות הייתי אוכלת 10,000 קלוריות ביום. שהתאזנתי טיפה מבחינה נפשית והתחלתי לצאת מהבית זה ירד משמועתית ל3000-4000 קלוריות. לאט לאט גם ירד ל2000-2500. ועכשיו זה כמעט נעלם, לא אגיד שלגמרי כי אומנם ביום יום אני אוכלת בריא ומסודר אבל יש לפעמים ימים שאני טיפה לחוצה/ מבואסת ואז ישר תוקף אותי בינג' אכילה ואני עובדת על עצמי ולא מוותרת לעצמי, בבקשה אל תוותרי לעצמך אם כמה שזה קשה ואני יודעת כמה.
הייתי בדיוק במצב שלך שנה שעברה. התמודדתי עם אכילה כפייתית+חרדה חברתית שזה הדבר הכי קשה שיכול להיות, כי בנוסף לזה שאת מרגישה ככ אשמה את גם ככ מפחדת מתגובות של אנשים על עלייה במשקל ועל כמות האוכל שאת אוכלת. התפתח לי אפילו עוד מחלות נפש מרוב הלחץ (ניתוק מהמציאות, הפרעת אישיות גבולית) אז אני מבינה אותך יותר ממה שאת חושבת.
הפתרון היחיד שעזר לי (ומה לא ניסיתי, פסיכולוגים, פסיאכטרים, כל מיני טיפולים.. ניסיתי הרבה.) זה לצאת כמה שיותר מהבית, אם כמה שזה ההחלטה הכי קשה שאת יכולה לקחת על עצמך, פשוט להכריח את עצמך!
אני זוכרת שלא הייתי מסוגלת לצאת מהבית בכלל, לא יצאתי מהבית במשך כמה חודשים *בכלל* עד שלקחתי על עצמי החלטה שאם אני רוצה לעזור לעצמי זה רק בכוח. אז בהתחלה יצאתי פעם בשבועיים מהבית, אחר כך פעם בשבוע, אחר כך פעמיים בשבוע וככה הלאה.
אני יודעת שזה קשה, אבל אם אני מסוגלת גם את מסוגלת.
בשיא של ההפרעות הייתי אוכלת 10,000 קלוריות ביום. שהתאזנתי טיפה מבחינה נפשית והתחלתי לצאת מהבית זה ירד משמועתית ל3000-4000 קלוריות. לאט לאט גם ירד ל2000-2500. ועכשיו זה כמעט נעלם, לא אגיד שלגמרי כי אומנם ביום יום אני אוכלת בריא ומסודר אבל יש לפעמים ימים שאני טיפה לחוצה/ מבואסת ואז ישר תוקף אותי בינג' אכילה ואני עובדת על עצמי ולא מוותרת לעצמי, בבקשה אל תוותרי לעצמך אם כמה שזה קשה ואני יודעת כמה.
אנונימית
אני פה אם את צריכה לפרוק :)
את יכולה לפרוק גם אצלי אם את רוצה ונראלי שזה לא הגיוני שהיא פסיכולוגית רק של חרדה חברתית, פסיכולוג זה פסיכולוג.
גם אם היא רק של זה אז היא תפנה אותך לפסיכולוג שכן יעזור לך בנושא.
גם אם היא רק של זה אז היא תפנה אותך לפסיכולוג שכן יעזור לך בנושא.
לעקוב אחרי talya_kaplan_nutrition
שואל השאלה:
אנונימית מזדהה ממש גם אני לא יצאתי מהבית
אנונימית מזדהה ממש גם אני לא יצאתי מהבית
אנונימית
הולכים למטפל/ת
שואל השאלה:
לספר לפסיכולוגית שלי על זה?אני קצת מתביישת בזה
לספר לפסיכולוגית שלי על זה?אני קצת מתביישת בזה
אנונימית
לטפל ברגשות שלך שאתה מנסה לאכול אותם ולא הולך לך
כוסעומו אני אותו הדבר
הולכים לטיפול
גם לי יש אכילה רגשית ואני חושב שגם לכולם יש קצת את הדבר הזה
אני בקושי הצלחתי להתמודד עם זה ותאמת אפילו לא ניסיתי, והיום לצערי אני רק בן 15 אבל במשקל 43 קילוגרם, אני חושב שעדיף שלא תהיו כמוני ותתחילו להתאמן ולאכול רק בריא כדי שלא תהיו כמוני...
אני בקושי הצלחתי להתמודד עם זה ותאמת אפילו לא ניסיתי, והיום לצערי אני רק בן 15 אבל במשקל 43 קילוגרם, אני חושב שעדיף שלא תהיו כמוני ותתחילו להתאמן ולאכול רק בריא כדי שלא תהיו כמוני...
גם לעקוב אחרי תזונאיות או בנות שלומדות תזונה זה עוזר.
אלה שכתבתי מדברות על התופעה הזאת של אכילה רגשית לפעמים בסטורי וממש יעזרו לך להרגיש הזדהות וללמוד איך להפסיק עם זה.
תעקבי אחרי:
gefen geva
healthbygal
gil kaufman
אלה שכתבתי מדברות על התופעה הזאת של אכילה רגשית לפעמים בסטורי וממש יעזרו לך להרגיש הזדהות וללמוד איך להפסיק עם זה.
תעקבי אחרי:
gefen geva
healthbygal
gil kaufman
להביע רגשות בצורה רגילה, לבכות כשצריך, לתת לגוף מנוחה כשצריך