אני כבר לא מאמינה באהבה....

עוד לא הכרת אותי:)
סתם:( כמוני כמוך
את יכולה לבכות

את צודקת

בסוף יגיע מישהו שיפתח לך את הלב
מישהו שמתאים לך ויתקן את הרושם שיש לך מאהבה3>

שואל השאלה:
זה כואב לדעת שעבר שלוש שנים מאז וכלום לא השתנה.
רק אחרי שמי שאהבתי מת הבנתי כמה הוא היה חשוב לחיי.
הוא כבר לא כאן הוא עזב אותי אחרי שגרם לי להיות מאושרת.

אפשר להבין אותך אבל ואבל גדול ,צריך להבין מתישהו שלא כולם אותו דבר וזה פשוט שלא מצאת את האחד ,זה יגיע

שואל השאלה:
כולם אומרים לי שיגיע משהוא שירפא את ליבי אבל בשלוש שנים האלה הכרתי כל כך הרבה אנשים וכלום..
נהיתי אדישה כל כך אני אדם שלא אוהב להיות עם אנשים.
אני נהיתי שונה ואף אחד לא יודע למה.........................

מה שהיה היה, יכול להיות שגם אם הוא היה חי עם הזמן האהבה הייתה מתפוגגת... ככה זה אין מה לעשות, אני מאמין שזה יותר כאב שהוא נעלם מאשר זה שהאהבה נעלמה. את תתגברי עם הזמן...

אומייגאד אני כל כך מצטערת לשמוע את זה
תקשיבי אל תוותרי
אני לא מסוגלת לתאר לעצמי אפילו כמה זה קשה
אבל ראית שהאהבה שלכם עשתה אותך מאושרת
והוא לא עזב אותך בכוונה
תאונות קורות ואל תתני לעצמך לאבד תקווה באהבה בגלל זה
את כאובה כי את כן מאמינה באהבה פשוט לא מאמינה שתהיה לך עוד אחת כמו שהייתה לך איתו
אבל אני בטוחה שיעבור הזמן ואת תמצאי אהבה שוב
אל תאבדי תקווה
תקחי את הזמן שלך 3>

שואל השאלה:
זאת הבעיה שאהבה שלנו לא התפוגגה .
הכרתי אותו בגיל 8 הוא היה החבר הראשון שלי הוא היה בן 15 היינו חברים טובים ואהבנו אחד את השני

ברור שזה לא יתפוגג
זה הגיוני לגמריי שתמיד יהיה לו מקום בלב שלך ותמיד תאהבי אותו, אף אחד לא מצפה ממך להפסיק להרגיש אליו או לשכוח מזה
ממש ממש לא
אני מאמינה שאת תמצאי מישהו שיכיל אותך ויקבל אותך גם עם הפגמים והקשיים ויהיה מוכן להיות שם לצידך ולהבין ולהכיל את המצב ואת מה שעברת
את לא אמורה חלילה להפסיק לאהוב אותו
פשוט לקחת את הזמן שלך עד שתוכלי לפנות מקום בלב למישהו אחר להכנס גם

אין דבר כזה באמת אהבה היא נמשכת במקסימום של המקסימום 6 שנים לא יותר ואז בגיל 50+ שני ההורים שונאים אחד את השני וכל החיים רבים ובקיצור לא באלי להתחתן