האם הסובייקט מסוגל לצאת מסדר הסימבולי (שהוא מקבל מהתרבות וחברה) דרכו הוא תופס את העולם?

לדעתי כן, אם ניתן להבין מה היא אותה עדשה ומה ההשפעה שלה, יהיה ניתן להתנער ממנה ולמעשה "להסיר" את העדשה ולראות את העולם בלעדיה. זה כמובן לא אומר שאין עדשות אחרות שאותן לא שמת לב אליהן מקודם, אבל גם אותן אתה יכול להסיר עם הזמן עד שתהי מסוגל לצפות בדברים ללא עדשה או לבחור רק עדשה מסוימת לבחירתך כל פעם

לדעתי הסמלים שאליבא דקסירר אנו תופסים את המציאות באמצעותם ניתנים להרחבה או לשינוי, אך לא למחיקה מוחלטת. למשל, כאשר אני מעשיר את אוצר המילים שלי בשפה מסויימת, אני רק סובך עצמי ברשתה. ולו אני מדלל את שפתי, יכולת תפיסתי תדלדל. אך בכל מקרה כפוי עליי להשתמש בשפה, והבחירה שלי היא רק באופן. כך גם לגבי שאר הסמלים (את דוגמה השפה הבאתי משום שניתן למצוא עליה הרחבה מרהיבה אצל ויטגנשטיין. אך על עיצוב התודעה ע"י הגורמים הפוליטיים, התרבותיים וכד' גם מחלק מן הנאו־מרקסיסטים פירטו באופן רחב).

שואל השאלה:
^האם ההרחבה זאת של הסמלים היא אינסופית או שהיא תצטרך לעצור בגבול מסוים?

ודאי שתעצר באיזשהו גבול..
הרי לא תתכן שפה בעלת אינסוף מילים, או דת בעלת אינסוף מיתוסים וכד'.

שואל השאלה:
^כוונתי הייתה האם ההרחבה הזאת תגיעה בסוף לידע מוחלט, דבר כלשעצמו וכו' או שההרחבה היא אינסופית פוטנציאלית ואף פעם לא נגיע למשהו מוחלט

^לעולם לא נגיע לנואמנון כלשהו (לו יש כזה). אך זה לא משנה יתר על המידה, אנו הרי מתייחסים לפנומנות בלבד ללא קשר לקיומן, קיום מלבדן וכו' וכו' (וזהו חידושו העיקרי של הוסרל הדגול).