7 תשובות
תצאי לסיבוב באיזור הבית שלך ותנסי להיות הכי ידידותית שאת יכולה ולהכיר חברים ככה
אני ממש מצטערת שזה מה שאת עוברת.
הייתי מציעה לך לקחת את ההורים שלך לשיחה ולהסביר להם מה מפריע לך כי בכל זאת הם ההורים שלך אבל ממה שאת מספרת, לא נראה לי שזה יעבוד. אני מציעה שתנסי להמשיך למרות הקושי ולא לשים לב להערות שזורקים לך.
כאן בשבילך❤
לכי תשתפי פנים תרגעי קצת, תנסי לדבר איתם על איך שאת מרגישה אני בטוחה שזה יעזור
תאמיני או לא אני רוצה להכיר אותך ולצאת איתך

אני באמת לא יודע מה להגיד על המקרה הזה רק שתרגישי טוב יותר ואני מאמין שזה רק עניין של זמן עד שזה יגמר
אם את רוצה לדבר אני פה תמיד ❤❤
אני כל כך מבינה אותך, אצלי גם בתחילת התהליך הם היו ככה וגם אני העדפתי להיות באשפוז כדי לפחות לא להיות בבית אבל בסופו של דבר הם נרגעים יותר כשהם מתחילים לסמוך עלייך בקשר לאוכל, אפ זה לא נרגע תנסי לדבר עם מישהו ולבדוק מה את יכולה לעשות עם זה, בכל מקרה אני פה בשבילך 3> מוזמנת לשלוח לי הודעה
היי יקרה, אני רואה את הכאב ושומעת את הזעקה שלך.. אני כאן בשבילך.
כתבת שאת נלחמת בהפרעות האכילה.. אפילו נלחמת עד כאב.. ועם זאת המלחמה על הקלוריות לא מצליחה לעזור לנפש שלך.. נראה שאת מרגישה שלפני שרואים אותך כבן אדם רואים את ההגדרה "הפרעת אכילה".. אני רק יכולה לתאר לעצמי כמה כואב זה יכול להיות.. שהסביבה לא רואה אותך..
אולי בגלל החופש הגדול אין לך את הבריחה לבית הספר ועל כן התחושות הקשות מתחילות להציף ולדחוק..
יקרה, נשמע שאת חסרת אונים.. אני מזמינה אותך להיכנס לצ'אט האנונימי של עמותת סה"ר ולהמשיך לשתף.. בקצב שלך.. אנו נהיה כאן לתת אוזן קשבת וכתף תומכת.
מחכים לך,
שלך,
מתנדבת סה"ר
זה בדיוק מה שאני עוברת ואני מבינה מה את מרגישה אותו הדבר,אבא שלי צרח עליי הרגע,הוא פשוט לא מבין שאני לא יכולה לאכול כמו שצריך ולא יכולה פשוט לעלות במשקל כי הוא לא מבין כמה זה מפחיד
אנונימית