בא לי לשכוח מהכל, זאת זעקה לעזרה

בא לי לשכוח מהכל, מכל דבר אפשרי.
מהאנשים השנואים עליי ועד לאנשים האהובים עליי.
ממה שעשה לי רע ועד חרגעים הכי מתוקים שהיו לי.
בא לי לשכוח מהכל.
לרסק ולרמוס כל דבר שאני רואה.
לא בא לי לזכור.
כל זיכרון מכאיב לי.
אני לא יודעת יותר מה לעשות, אני אבודה.
כולם סביבי דואגים לי, אוהבים אותי ותמיד שם בשבילי.. ואני? אני כבר מטומטמת יושבת ובוכה, לא מסוגלת לקבל עזרה מבלי להחזיר - ואני לא יכולה להחזיר אותה, כי המצב הנפשי שלי כל-כך דפוק שאני לא מסוגלת לעמוד זקוף ולהיות עם עמוד שדרה.
אני פשוט בוכה פה כרגע ומתפרקת לאט לאט.. בתקווה שעוד שנייה אעלם.
ואל תבינו לא נכון, אני לא רוצה למות, אני אוהבת את החיים.. אבל אני רוצה לשכוח מהרגעים, חוויות, כשלונות, הישגים.. הכל.
אני רק צריכה לשכוח מהכל.
צריכה להתחיל דף חדש.
אבל אין לי אופציה כזאת כרגע, יותר מדי עומס רגשי על הנפש.
ב15.8 אני נוסעת לפסיכיאטרית שלי, לספר לה מה אני באמת מרגישה ולהסתכן בעוד אישפוז? או שלא לספר כלום ולחכות שזה יסתדר?
אני לא רוצה לומר לה מה אני באמת מרגישה, כי אני לא רוצה לאכזב את אמא שלי.. אמא שלי חושבת שאני בסדר, שאני עוד מעט אסיים עם הטיפול התרופתי ושכל הסיוט הזה ייגמר.. אבל הוא רק מחמיר!

אני כל-כך אבודה, אין לי למי לפנות אז אני פונה לסטיפס. בבקשה, תעזרו לי. מה עליי לעשות?