יש פה מישהו שבאמת אין לו חברים

אני
די סבבה, די יצא שפשוט הרחקתי את כולם

לי אין חברים

אני , אין לי אפילו חבר אחד

יש לי 2 בנות אבל מהצד שלי החברות לא אמיתית כי אני לא מסוגלת לספר להן באמת מה עובר עליי וככה גם הן
ו2 בנים שאני בדרך להתחבר אליהם מעבר
אז אפשר להגיד שאין חברים :))

יש לי 3 אבל כאילו נפגשנו פעם אחת בחופש, לא באמת כזה כיף לי איתן (מה גם 2 מהן עוברות בית ספר, נשארתי עם אחת בבית הספר ההפסקות הולכות להיות ממש משעממות)

כן מבינה אותך אבל את צריכה לשנות את הגישה הזאת, ולהבין שאת מספיק טובה בדיוק ואפילו יותר מאנשים אחרים
אם תבואי בגישה כזאת של מי ירצה להיות איתי אז את מלכתחילה מונעת מעצמך להכיר

אני ואני מרגישה בדיוק כמוך.
בשיא הכנות? מרגיש מגעיל, אבל מתרגלים להכל.

יש לי חבר או 2 אבל הם דיי רחוקים ממני (פיזית) וואלה אני מרגיש כמוך לכל מקום שאני הולך

בהתחלה זה מרגיש טיפה בודד אבל בסוף אתה מבין איך לבלות את הזמן עם עצמך, ממש סבבה לי לבד כי גם חופש אז אני מנצלת את הזמן בבית. אבל בתקופת הלימודים זה הולך להיות הרבה יותר קשה כי אתה במסגרת עם הרבה אנשים ובסוף תצטרך למצוא מישהו לבלות איתו זמן

ניתקתי איתם קשר משתי סיבות
הם היו משעממים ורעילים
אני די מפחד שלא היו לי חברים השנה כרגע אני לא מרגיש בודד אבל כשהשנה תתחיל אני מפחד להרגיש את בדידות של להיות לבד בהפסקות ןשיצחקו עליי.

אני בחבו כזאת של בנות והן התחילו להיפגש לבד ואני ממש ביישנית אז אין לי עוד חברים ולא אמרתי להן איך אני מרגישה והן לא יודעות שאני יודעת שהן נפגשות:d

יש תקופות שמרגישים בדידות כואבת ויש תקופות שאפאתים לזה, בשלב מסוים מתרגלים ללבד, אפשר לשנות את המצב אבל זה קשה ודורש מלבד רצון ומאמץ גם "מזל"

הרבה מאוד זמן לא היו לי חברים, גם עשו עליי חרם פעם אז בכלל, בהתחלה זה היה מבאס והרגשתי לבד אבל באיזשהו שלב התרגלתי ולמדתי לאהוב את הלבד שלי. היום יש לי כזה שני חברים טובים ואולי עוד איזה 2 שאני מידי פעם מדברת איתם, זה בסדר, עדיין אין לי הרבה חברים ואני בסדר עם זה

אני אגיד לך משהו.....

ככל שהזמן עובר אני הבנתי שחבר בא חבר הולך אני לא צריך אותם בחיי....

יש לי ידידים טובים מאוד והם נחשבים "בתור" חברים אבל אף אחד לא יהיה חבר אמת!

ממה שאני יודע ומכיר היו לי מלא חברים אבל כמו שאת ציינת הם מעדיפים ללכת אם אנשים אחרים מפני.... וזה הרגשה זבל תאמיני לי!

כול הילדים שהכרתי הם היו צבועים שאי אפשר מבחינתי להגדיר אותם חברים!!

החוכמה היא לא שיהיו הרבה חברים! ושתהי הכי מקובלת זה לא הקטע....

החוכמה היא לעשות את מה שאת צריכה חלביים איתו כמו גדולה....

חברים הם יכולים להיות סבבה לא אמרתי לך חס ושלום שלא יהיו לך חברים להפך זה בסדר אבל תדעי לסנן מי מועיל ומי עוזר או מי מגעיל צבוע ואנוכי....


תשקיעי מזמנך בלימודים ובחיים תתעסקי במה שחשוב ומה שיעזור לך להתקדם בחיים....

תצאי מידי פעם מחוץ לקופסה ולפעמים גם אם קרובים אבל מבחינתי אף אחד לא יקבל את התואר "חבר"

אני האנונימית ממקודם, ורציתי לומר שזה ככ עצוב שיש פה 13 תגובות על בדידות, אבל זה נותן תחושה שלא רק אני כזאת ולא רק אני... איך לומר... נדפקתי בחיים

אישית לי נורא קשה לקרוא לאנשים חברים, בכל מקרה אין לי כאלה וזה אכן מעורר תחושות קשות שכל הזמן בוחנות אותי כמה עוד אוכל לסבול.
זה אפשרי להיות לבד ולהרגיש סבבה עם זה, אבל במציאות כל אדם צריך אנשים, חברים, משפחה לצידו
נורא קשה להסתדר לבד, זה כמעט בלתי אפשרי

מבין את ההרגשה הזו

אין לי בכלל.. אף אחד
התרחקתי מאנשים שעשו לי רע ואני עוברת הלאה
אה וטוב לי אני אוהבת את השקט שלי ואת הלבד שלי.
ובדיוק מה שרשמת שלא משנה מה תעשי אנשים יעדיפו אנשים אחרים מאשר אותך גם אצלי זה ככה היה. ומשום מה זה היה פוגע בי.

שואל השאלה:
אתם כולכם מדהימים <3
מקווה שיהיה לכם הכי טוב בעולם