כבר חודשיים שלא יצאתי מהמיטה,אני לא מפסיקה לבכות ולהיות עצובה,זו תחושה נוראית שאני כבר לא יודעת מה לעשות איתה,אשמח לעזרה

כבר כמה שנים שקשה לי נפשית והשנה האחרונה הייתה אחת הקשות,זה בא והולך אבל בחודשיים האחרונים זה התגבר
לא יצאתי מהבית בכלל,אני כל היום רק במיטה לא מסוגלת להקים את עצמי גם אם כבר נמאס לי מהמצב
עייפה,עצובה,בוכה ולא מצליחה לשלוט בבכי שלי,ובכל הרגשות האלה
בקושי אוכלת,או חווה בולמוסים מידי פעם..
באמת שנתתי את כל כולי בלנסות להלחם בזה-ניסיתי לעשות שגרת יום,לצאת להליכה,להתעסק בתחביבים,לראות סדרות וסרטים,אפילו לנהל יומן וכו'..
וזה קשה לי מידי גם אם זה בצעדים הכי קטנים,אז אני תמיד חוזרת למצב הרע.
אני כל כך מתוסכלת שאני כבר לא יודעת מה לעשות,ואני מיואשת שזה לא עובר או שאני לא מצליחה לעבור את זה.
וכן אני מכירה את המשפט של הכל זה תקופות ותקופות עוברות ,אבל אני עוברת את זה כבר הרבה זמן
ואני לא מצליחה לראות את ה'אור בקצה המנהרה' כי אני כל כל סובלת עכשיו שלחשוב שיהיה טוב זאת לא אופציה לא משנה כמה שהייתי מנסה..
אף אחד לא ממש יודע על זה/אף אחד לא רוצה להקשיב ולעזור
*אין לי יכולת כרגע ללכת לפסיכולוג/פסיכיאטר
אני ממש ממש נואשת לעזרה או עצות או כל דבר