4 תשובות
פסיכולוג הוא אדם שלמד פסיכולוגיה במוסד אקדמי מוכר, בדרך כלל בעל תואר שני לפחות, ושאושר לו לאחר לימודיו, על ידי משרד הבריאות הרשמי של מדינה אחת לפחות, לעסוק בפסיכולוגיה במדינה זו ואולי אף במדינות נוספות. פסיכולוג נותן אבחון, טיפול, וייעוץ פסיכולוגיים, חוות-דעת מדיקו-ליגאליות, המלצה רשמית לטיפול תרופתי (בתרופות פסיכוטרופיות) ובחלק מהמדינות אף מרשמים לתרופות במישרין.
קישורים מצורפים:
מישהו שאת מספרת לו מה עובר עלייך (דיכאון הפרעות אכילה פגיעה עצמית)
והוא מנסה לתמוך ולעזור ויכול גם לתת כדורים נגד דיכאון
הוא מאבחן את הבעיות הנפשיות
והוא מנסה לתמוך ולעזור ויכול גם לתת כדורים נגד דיכאון
הוא מאבחן את הבעיות הנפשיות
פסיכולוג הוא אדם שלמד פסיכולוגיה במוסד אקדמי מוכר, בדרך כלל בעל תואר שני לפחות, ושאושר לו לאחר לימודיו, על ידי משרד הבריאות הרשמי של מדינה אחת לפחות, לעסוק בפסיכולוגיה במדינה זו ואולי אף במדינות נוספות. פסיכולוג נותן אבחון, טיפול, וייעוץ פסיכולוגיים, חוות-דעת מדיקו-ליגאליות,[1] המלצה רשמית לטיפול תרופתי (בתרופות פסיכוטרופיות) ובחלק מהמדינות אף מרשמים לתרופות במישרין.
מתוקף הצורך בדיוק רב בעת הערכה, טיפול, ייעוץ, והמלצה פסיכולוגיים, כמו גם בהתמצאות בסיסית לפחות במגוון רחב של תחומי ידע, בעיות חיים, ודרכי פתרונן, נדרשים המעוניינים לעסוק בפסיכולוגיה ללימודים פורמליים ארוכים יחסית (7 שנים ואף יותר מכך); כך למשל, מלבד הלמידה לתואר אקדמי שני לפחות, הרי שלחלק מהתחומים היישומיים יש גם תקופת התמחות ממושכת.
ברוב המדינות מותנית הזכאות לקבלת רישיון "פסיכולוג" בסיום תואר שני לפחות, אך בחלק מהמדינות, כגון אנגליה וארצות הברית, רק מי שהשלים תואר שלישי (כלומר, הגיש עבודת דוקטורט בנושא מסוים הקשור בתחום הפסיכולוגיה) יוכל לשאת בתואר "פסיכולוג" במדינתו.
האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה (apa) מגדירה 56 תחומי התמחות שונים הקיימים בפסיכולוגיה (חלקם דורשים תקופת הכשרה והתמחות נוספת להכשרה המקובלת, וחלקם לא).[2] בישראל לעומת זאת, רק 6 תחומים זכו לתוכנית התמחות מסודרת (ראו בהמשך הערך), ולכן בישראל החוק היבש מתיר לפסיכולוגים לעסוק בפסיכולוגיה או עיסוק כללי או באחד מ-6 תחומי התמחות אלה (אפילו אם התמחו בתחומים המוגדרים מחוץ לישראל).
מתוקף הצורך בדיוק רב בעת הערכה, טיפול, ייעוץ, והמלצה פסיכולוגיים, כמו גם בהתמצאות בסיסית לפחות במגוון רחב של תחומי ידע, בעיות חיים, ודרכי פתרונן, נדרשים המעוניינים לעסוק בפסיכולוגיה ללימודים פורמליים ארוכים יחסית (7 שנים ואף יותר מכך); כך למשל, מלבד הלמידה לתואר אקדמי שני לפחות, הרי שלחלק מהתחומים היישומיים יש גם תקופת התמחות ממושכת.
ברוב המדינות מותנית הזכאות לקבלת רישיון "פסיכולוג" בסיום תואר שני לפחות, אך בחלק מהמדינות, כגון אנגליה וארצות הברית, רק מי שהשלים תואר שלישי (כלומר, הגיש עבודת דוקטורט בנושא מסוים הקשור בתחום הפסיכולוגיה) יוכל לשאת בתואר "פסיכולוג" במדינתו.
האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה (apa) מגדירה 56 תחומי התמחות שונים הקיימים בפסיכולוגיה (חלקם דורשים תקופת הכשרה והתמחות נוספת להכשרה המקובלת, וחלקם לא).[2] בישראל לעומת זאת, רק 6 תחומים זכו לתוכנית התמחות מסודרת (ראו בהמשך הערך), ולכן בישראל החוק היבש מתיר לפסיכולוגים לעסוק בפסיכולוגיה או עיסוק כללי או באחד מ-6 תחומי התמחות אלה (אפילו אם התמחו בתחומים המוגדרים מחוץ לישראל).
מבלי מונחים מסוברים מדי: בתחום הרפואה יש הרבה גורמים - אחיות, רופאים, רופאים שמומחים בנושא מסוים כמו בעיות בלב או בעיות שקשורות לעצמות/שרירים, ויש פסיכולוגים.
פסיכולוג הוא גורם רפואי, שעוזר לאנשים עם בריאות הנפש (מצבים או בעיות נפשיות). אם את מרגישה מצוקה, אם את חווה דיכאון, אם עברת תקופה קשה או אפילו אובדן, או כל דבר שקשה לך איתו בפנים ברגשות, ואת מוצאת את עצמך בוכה מהרגיל או עצובה מאוד לעיתים קרובות, או מרגישה ריקנות חריגה, או כאב בפנים בשל דברים שאת מרגישה, את תמיד יכולה לפנות לפסיכולוג (להגיד כמובן להורים אם את מרגישה שאת רוצה, או להתייעץ עם מורה או יועצת בבית ספר) כדי לספר לו או לה על מה שקשה לך, מה שעובר עליך באותה תקופה.
ללכת לפסיכולוג לא בהכרח אומר שאת חייבת בעיה או מחלה נפשית כדי לדבר איתו / איתה - כל אחד שעובר תקופה קשה מהרגיל נוטה גם לפעמים ללכת לפסיכולוג וזה רגיל לחלוטין. לא לשמור דברים בתוך הלב, זה תמיד נחמד לדבר עם אחרים ולשתף בדברים שקשים לך כדי להרגיש יותר טוב.
פסיכולוג הוא גורם רפואי, שעוזר לאנשים עם בריאות הנפש (מצבים או בעיות נפשיות). אם את מרגישה מצוקה, אם את חווה דיכאון, אם עברת תקופה קשה או אפילו אובדן, או כל דבר שקשה לך איתו בפנים ברגשות, ואת מוצאת את עצמך בוכה מהרגיל או עצובה מאוד לעיתים קרובות, או מרגישה ריקנות חריגה, או כאב בפנים בשל דברים שאת מרגישה, את תמיד יכולה לפנות לפסיכולוג (להגיד כמובן להורים אם את מרגישה שאת רוצה, או להתייעץ עם מורה או יועצת בבית ספר) כדי לספר לו או לה על מה שקשה לך, מה שעובר עליך באותה תקופה.
ללכת לפסיכולוג לא בהכרח אומר שאת חייבת בעיה או מחלה נפשית כדי לדבר איתו / איתה - כל אחד שעובר תקופה קשה מהרגיל נוטה גם לפעמים ללכת לפסיכולוג וזה רגיל לחלוטין. לא לשמור דברים בתוך הלב, זה תמיד נחמד לדבר עם אחרים ולשתף בדברים שקשים לך כדי להרגיש יותר טוב.
באותו הנושא: