10 תשובות
לאיזה סוג של אובדן הכוונה?
מצטרף לשאלה הלוואי והיה אפשרות למות ככה בלי סבל
dg6, למה אתה מתכוון?
שלנוח ולא להיות פה יותר
שואל השאלה:
אובדן הכוונה לאדם שנפטר, סבא... אם זה משנה.
dg6, אני לא מדברת על המוות עצמו אלה אני מדברת על התחושות שאני נשארתי איתן אחרי כן.
אובדן הכוונה לאדם שנפטר, סבא... אם זה משנה.
dg6, אני לא מדברת על המוות עצמו אלה אני מדברת על התחושות שאני נשארתי איתן אחרי כן.
מצטער פשוט נזכרתי באחי וקשה לי שהוא לא פה יותר לא רואה תחיים בלעדו זה עצוב
אשמח שתקראי את הטקסט הבא:
דמיינו לעצמכם שני תאומים שנמצאים ברחם אימם. שניהם מכירים רק את העולם בו הם נמצאים וחושבים שזה העולם היחיד שקיים. שניהם חיים שם מחזור של חיים שלמים כפי שהם מבינים עד שאחד מהם נולד. מה חושב האח התאום לאחר שאחיו יוצא מהרחם?
הוא חושב שהאח עזב אותו והלך לעולם אחר. הוא חושב שאחיו בעצם מת. הוא נפרד מהעולם שבו הם חיו עד עתה והאח התאום נותר לבדו בוכה על מר גורלו. כמובן שהוא אינו יודע שבחוץ, בעולם האחר, שהוא בעצם העולם שאמיתי - מחכים לו בני משפחה ומקבלים אותו בזרועות פתוחות ובאהבה רבה.
כך אנו מגיבים למוות - אנו חושבים שמוות הוא הסוף ואין חיים יותר. אך העולם הבא הוא בעצם עולם נוסף אליו עוברים המתים. בדיוק כפי שהעובר מפרש את עזיבתו של אחיו - אנו מפרשים את עזיבתם של המתים.
ועוד משהו ממני-
פרידה מהסוג הזה מביאה כאב שגם הזמן לא יכול לרפא.. אבל מה שכן- הזמן יכול ללמד אותך איך לחיות עם הכאב, שזה לא פחות חשוב. נשמע שאת רוצה לעזור לעצמך לצאת מהשכול וזה כבר חצי הדרך לפיתרון.
אני מאמינה שיש כמה דברים שיכולים לעזור- בעיקר להיות "שליחה" של אותו אדם שאיבדת ולהמשיך להוקיר אותו ולאהוב אותו גם אם הוא בצורתו הפיזית לא נמצא כאן יותר. בין אם זה לדבר עליו, לספר על האישיות שלו ועל מי שהוא, ולגרום לרוח שלו להמשיך להיות בסביבה שלך גם אם זה לעשות פעולות פיזית- ללמוד תחביב שהיה לו, להשלים שאיפה או מטרה שהייתה לו ושאת מתחברת אליה גם, ללמוד על נושא שהוא אהב, על העבר שלו, ולהפיץ את הערכים שלו.
אל תשכחי גם לשתף את הכאב שלך עם משפחה וחברות, ואפילו עם בעל מקצוע, שלדעתי זה הפיתרון הכי יעיל ומרומם. שקלת את זה? את לא צריכה לעבור את זה לבד...
פה תמיד אם תרצי לשוחח בפרטי 3>
דמיינו לעצמכם שני תאומים שנמצאים ברחם אימם. שניהם מכירים רק את העולם בו הם נמצאים וחושבים שזה העולם היחיד שקיים. שניהם חיים שם מחזור של חיים שלמים כפי שהם מבינים עד שאחד מהם נולד. מה חושב האח התאום לאחר שאחיו יוצא מהרחם?
הוא חושב שהאח עזב אותו והלך לעולם אחר. הוא חושב שאחיו בעצם מת. הוא נפרד מהעולם שבו הם חיו עד עתה והאח התאום נותר לבדו בוכה על מר גורלו. כמובן שהוא אינו יודע שבחוץ, בעולם האחר, שהוא בעצם העולם שאמיתי - מחכים לו בני משפחה ומקבלים אותו בזרועות פתוחות ובאהבה רבה.
כך אנו מגיבים למוות - אנו חושבים שמוות הוא הסוף ואין חיים יותר. אך העולם הבא הוא בעצם עולם נוסף אליו עוברים המתים. בדיוק כפי שהעובר מפרש את עזיבתו של אחיו - אנו מפרשים את עזיבתם של המתים.
ועוד משהו ממני-
פרידה מהסוג הזה מביאה כאב שגם הזמן לא יכול לרפא.. אבל מה שכן- הזמן יכול ללמד אותך איך לחיות עם הכאב, שזה לא פחות חשוב. נשמע שאת רוצה לעזור לעצמך לצאת מהשכול וזה כבר חצי הדרך לפיתרון.
אני מאמינה שיש כמה דברים שיכולים לעזור- בעיקר להיות "שליחה" של אותו אדם שאיבדת ולהמשיך להוקיר אותו ולאהוב אותו גם אם הוא בצורתו הפיזית לא נמצא כאן יותר. בין אם זה לדבר עליו, לספר על האישיות שלו ועל מי שהוא, ולגרום לרוח שלו להמשיך להיות בסביבה שלך גם אם זה לעשות פעולות פיזית- ללמוד תחביב שהיה לו, להשלים שאיפה או מטרה שהייתה לו ושאת מתחברת אליה גם, ללמוד על נושא שהוא אהב, על העבר שלו, ולהפיץ את הערכים שלו.
אל תשכחי גם לשתף את הכאב שלך עם משפחה וחברות, ואפילו עם בעל מקצוע, שלדעתי זה הפיתרון הכי יעיל ומרומם. שקלת את זה? את לא צריכה לעבור את זה לבד...
פה תמיד אם תרצי לשוחח בפרטי 3>
dg6-
אני באמת ממש מצטערת לשמוע שהיית צריך לחוות את זה.. יכול להיות שהתשובה יכולה להיות רלוונטית גם אליך, וגם אותך אני מזמינה לשוחח על זה בפרטי אם תרגיש בנוח 3>
אני באמת ממש מצטערת לשמוע שהיית צריך לחוות את זה.. יכול להיות שהתשובה יכולה להיות רלוונטית גם אליך, וגם אותך אני מזמינה לשוחח על זה בפרטי אם תרגיש בנוח 3>
שואל השאלה:
be happy- תודה לך אני מעריכה את זה, את האובדן חוויתי לפני שלוש שנים וקצת ואפילו שעבר זמן מרגיש לי לפעמים שזה מכה בי ושמשהו התפספס לי ובגלל זה אני מחפשת סגירת מעגל אישית יותר עבורי, לדבר עם בעל מקצוע זה משהו שפחות מרגיש לי טבעי ולכן כנראה שלא אעשה זאת אבל תודה על שאר העצות!
be happy- תודה לך אני מעריכה את זה, את האובדן חוויתי לפני שלוש שנים וקצת ואפילו שעבר זמן מרגיש לי לפעמים שזה מכה בי ושמשהו התפספס לי ובגלל זה אני מחפשת סגירת מעגל אישית יותר עבורי, לדבר עם בעל מקצוע זה משהו שפחות מרגיש לי טבעי ולכן כנראה שלא אעשה זאת אבל תודה על שאר העצות!
הייתי שמחה דווקא להתעכב על המשפט הזה יותר- "לא מרגיש לי טבעי".
תנסי לרגע להתנתק מאיך שהרגילו אותנו להתייחס לבעלי מקצוע מהסוג הזה, ותביני דבר מאוד פשוט ונכון-
כמו שאת משתמשת בגוף שלך ביומיום ולפעמים הוא כואב או חולה ואת ישר מבינה שאת זקוקה להתייעץ עם רופא,
אנחנו גם משתמשים כל יום בנפש שלנו ובראש שלנו שעובר גם כן חוויות לא נעימות וטראומות, ולא בהכרח נצליח למצוא פתרונות לכך בלי הכוונה של בעל מקצוע.
זו לא בושה, וזה לא משהו לא טבעי. חווית אובדן מהסוג הכי כואב ובשילוב של קשיי החיים- הגיוני מאוד שתזדקקי לעזרה.
במקרים מסויימים, אם ניתן לפצע להגליד ולהחלים ללא טיפול- הוא יוכל להיסגר עם הזמן, אבל בצורה לא בהכרח בריאה שרק תיפתח שוב ושוב ותציק לך בכל מיני אספקטים בחיים- כמה שאת אומרת שזה מכה בך לפעמים.
אז החוכמה היא לא רק לסגור את הפצע, אלא גם לסגור אותו נכון, ואם את אומרת שזה כבר הרבה זמן לא פתור- כנראה שרק עם בעל מקצוע אפשרי לעשות את זה בצורה יעילה.
אף פעם לא נעים לעבוד על החולשות שלנו, אבל אין לנו מה לברוח מזה
תנסי לרגע להתנתק מאיך שהרגילו אותנו להתייחס לבעלי מקצוע מהסוג הזה, ותביני דבר מאוד פשוט ונכון-
כמו שאת משתמשת בגוף שלך ביומיום ולפעמים הוא כואב או חולה ואת ישר מבינה שאת זקוקה להתייעץ עם רופא,
אנחנו גם משתמשים כל יום בנפש שלנו ובראש שלנו שעובר גם כן חוויות לא נעימות וטראומות, ולא בהכרח נצליח למצוא פתרונות לכך בלי הכוונה של בעל מקצוע.
זו לא בושה, וזה לא משהו לא טבעי. חווית אובדן מהסוג הכי כואב ובשילוב של קשיי החיים- הגיוני מאוד שתזדקקי לעזרה.
במקרים מסויימים, אם ניתן לפצע להגליד ולהחלים ללא טיפול- הוא יוכל להיסגר עם הזמן, אבל בצורה לא בהכרח בריאה שרק תיפתח שוב ושוב ותציק לך בכל מיני אספקטים בחיים- כמה שאת אומרת שזה מכה בך לפעמים.
אז החוכמה היא לא רק לסגור את הפצע, אלא גם לסגור אותו נכון, ואם את אומרת שזה כבר הרבה זמן לא פתור- כנראה שרק עם בעל מקצוע אפשרי לעשות את זה בצורה יעילה.
אף פעם לא נעים לעבוד על החולשות שלנו, אבל אין לנו מה לברוח מזה
באותו הנושא: