104 תשובות
כן
כן, סבא שלי מצד אמא
ממש הייתי בהלם כי הוא היה נראה בריא ביום האחרון שראיתי אותו. בהתחלה קצת בכיתי אבל זה עבר
כן
לא יודעת כתבתי על זה אני חושבת.. ופשוט החלטתי להתבודד לזמן מה מאנשים, כי הייתי צריכה להיות לבד לזמן מה.
זה פשוט העציב אותי מאוד.. לא יודעת להסביר על זה.. זה עוד טרי יחסית אבל זה לא חוויה נעימה.
אבא שלי
הייתי כמעט בת 4 אז לא הבנתי את האובדן ומהר מאוד נכנס לחיים שלי מישהו שגידל אותי ומבחינתי הוא אבא שלי אז זה לא הורגש יותר מדי
אבל בערך בגיל 13 התחלתי להבין מה קרה ופשוט הייתי בוכה בגלל זה מלא
כן.. חבר קרוב שלי התאבד
הייתי צריכה פרק זמן די ארוך בשביל להתאושש
אבל לפחות למדתי למצוא את האושר בתוך עצמי
סבתא שלי הבית שלנו מחובר מהרגע שנולדתי היא תמיד הייתה איתי זה היה קשה בהתחלה הכחשתי גם גיליתי את זה ממודעה באוטובוס אני עד עכשיו יש התקפי געגועים ובכי אבל אני שמחה שהכרתי אותה ושהיא הייתה הסבתא הכי טובה בעולם
כן חבר, פשוט מנסה לא לחשוב על זה ומדחיק אני לא מצטער שהוא הלך אני מודה שהיה לי את הזמן איתו
ahh
כן
חברה שהייתה דיי קרובה אלי שהייתה חלק ממעגל החברים המורחב שלי התאבדה לפני 4 שנים
אני זוכרת את היום שבו הודיעו לי כאילו זה היה אתמול הכל נכנס להילוך איטי ואני פשוט הרגשתי משותקת החודשיים הראשונים היו מזעזעים לא הייתי ישנה יותר מ4 שעות והיו לי סיוטים היום פשוט חזר על עצמו שוב ושוב בראש שלי ומחשבות על איך יכולתי למנוע את זה ומה יכולתי לעשות ואיך לא ראיתי את הסימנים לא יכולתי להביא את עצמי לקבר שלה בשנתיים הראשונות
עכשיו כשעבר זמן והתבגרתי אני מבינה שבתור הילדה הקטנה שהייתי לא היה הרבה שיכולתי לעשות אבל אני עדיין נושאת עלי את האשמה הזאת כל יום וזה לא כואב פחות ממה שזה כאב בשנה הראשונה אני אוהבת לדבר אליה מידי פעם אני רוצה להאמין שלפחות היא תוכל להישאר ילדה לנצח וזה הדבר היחידי שמנחם אותי

אני חושבת שזה הפך אותי לבן אדם אחר לגמרי אני קיבלתי נקודת מבט אחרת לחיים מה שכן קבוצת החברים שלי לא שרדה את זה עלינו לתיכון והתפרקנו כל אחד הסתגר בעצמו כשבעצם היינו צריכים להיות שם אחד בשביל השנייה
אנונימית
כן
ובעיקרון.. לפי השלבים
הכחשה
כעס
מיקוח
דיכאון
וקבלה
זה נשמע מאוד קר כשאני כותבת את זה ככה.. מאחורי 5 השלבים האלה נמצאים צער וכאב עצןמים, אבל בסוף, אחרי כמה שנים מגיעה הקבלה וההשלמה..
שואל השאלה:
אני משתתפת בצערכם...זה נשמע כל כך קשה ואני מצטערת שהייתם צריכים לעבור את זה, אני מקווה שכולם כאן כבר בסדר ואם לא אני מקווה שבקרוב הכל יסתדר 3>
אני גם אשתף כי הרבה שיתפו, סבא שלי נפטר וחבר טוב שלי התאבד, המוות של החבר השפיע עליי מאוד וגרם לי לטריגרים חדשים ורגשות אשמה והדרך שלי להתמודד עם זה הייתה לשלוח לו הודעות (למרות שהוא לא יכול לקרוא אותן) אבל עכשיו אני מרגישה יותר טוב
אנונימית
הכלבה שלי
תגידו מה שתגידו אבל היא הייתה הנפש הכי קרובה אלי 18 שנה, בחיים לא פגעה בי ותמיד הייתה שם.
אהבתי אותה יותר מהכל.
כשהיא מתה היה טראומטי ביותר. ישבתי שבעה וכולם פחדו לגשת אלי הרבה זמן כי ידעו שאני באבל רציני.
הביאו לי מלא מתנות ממתקים וכרטיסים להופעות ומה לא.. אבל כסף לא שווה כלום לעומת האהבה האמיתית הזאת שלעולם לא תחזור.
כן, לא יודעת להסביר פשוט המשכתי הלאה, כי אני מודעת שעוד הרבה אנשים שאני אוהבת ימותו בין אם אני ארצה ובין אם לא. לא נתתי לזה להשפיע עליי.
כן מאוד קרוב שינה לי את האופי האמת קצת לטובה אבל זה עשה לי גם חרדות סיוטים ימים בלי שינה עד היום אני סובלת מהדברים האלה פתאום סתם ככה להיזכר ולהיכנס לדיכאון
מה שאני הכי זוכרת זה היום שהודיעו לי שהוא נפטר באותו יום לא הכרתי את עצמי שזה כבר אני אשמור לעצמי אבל זה דבר קשה
קראו לי הוד אווטארויותך
שמעי ךא רוצה לזלזל אבל כמה קרובים הם היו בשבילך?
אנונימית
כן..סבא שלי לפני חודשיים
אני ראיתי אותו כמה שעות לפני שהוא נפטר ולקחו לי כמה ימים להתאושש
אבל התמודדתי עם זה בסופו של דבר למרות שהוא עדיין חסר לי
אנונימית
אבא שלי כשהייתי קטנה
קראו לי הוד אווטארויותך
אה וואו.. גם אבא שלי נפטר
את בן אדם חזק..
אנונימית
כן
אח שלי זה קרה שהוא היה בן חודשיים הייתי בערך בת 6 אז לא ממש הבנתי את המשמעות של מוות...
אני מצטערת שלא הייתה לי הזדמנות להכיר אותו ):
שכן שלי בן 50 מת מקורונה, והייתי בהלם כמה ימים, כי הוא היה בריא, וכל יום ראיתי אותו והכרתי אותו והוא היה בסדר, ואז הוא הלך לשבוע לבית חולים וכל המערכות קרסו והוא מת.
וגם זקן תימני מהבית כנסת שהייתי מתפלל בו כל יום, ראיתי אותו יום לפני שהוא מת, הוא היה נראה חלש, ואז יום למחרת הוא מת.
וגם חבר של סבא שלי. יום אחד הלכתי לסבא שלי לבית כנסת והוא הכיר לי אותו, דיברתי איתו קצת. יום למחרת הוא מת מדום לב. זה גם היה הלם.
וגם חבר שלי הכיר לי את חבר שלו ודיברנו והיה נחמד, אחרי כמה חודשים הוא מת מסרטן.
אבל מהמשפחה, או חברים מהמעגל הקרוב אף אחד לא מת ברוך השם
סבא שלי מצד אמא למרות שלא הכרתי אותו אבל הוא חרוט לי בלב וסבא שלי מצד אבא שלי שהוא מצ שהייתי בת 7 ואני מתגעגעת אליו אבל אני לפחות מודה שהייתי קטנה מדי בשביל להבין מה זה מוות
כן סבא שלי , אני לקחתי את זה קשה כי הו היה קרוב לליבי , היום אני לומדת צרפתית השפה שהוא ידע לדבר
לא אבל ראיתי סרטים על זה וזה ניראה כאילו הם חיים בגיהנום
אחי לפני 5 שנים עדיין לא מצליח להתמודד זה ענק ממני
אידולים שלי אם זה נחדב מקוראיה ויפן

הכי קשה זה העה האנה( מיפן) התאבדה

וגונגהיון (מקוראיה ) התאבד

ויש מקוראיה את מינה שהיא כמעט מתה מניסיון התאבדות לפני בערך שבוע..
2 חברים, 2 סבים, 2 סבתות, 2 דודות, 1 דוד
אעאע אני רומה לראות שום את האנה מתאגרםת ומסתתרת מאחורי כרית כי מסמיקה , ואת גוגנהיון מחייך וצוחק צחוק חמוד שלו)בכי רב(
כן,בן דוד שלי
הוא נפטר שהייתי בכיתה ב'
אין לי ככ זכרונות ממנו אבל עדיין כואב לי עליו.
כן אבא שלי נפטר לפני 4 חודשיים לצערי :-(
כן לצערי ולא לא התגברתי עד עכשיו
רק אנשים קרובים מהמשפחה
סבא מצד אבא שלי נפטר וראיתי שמכסים אותו גם וזה פשוט לא עשה לי כלום כנראה כי לא הייתי קשור אליו(גיל 8-9)
סבא מצד אימא שלי נפטר שנה שעברה בהתחלה לא הרגשתי כלום ושבאתי להלוויה הרגשתי נוראי שאני לא בכיתי ושיעמם לי אבל ששמעתי את ההספד זה עזר לי להוציא תדמעות(גם ניסיתי בכח לבכות) וגם בחלק שקוברים אותו פתאום לא יכולתי לעצור תדמעות גם אם יכולתי

אחרי זה הכל הלך רגיל
לרוב זה לא אנשים שקרובים אליי פיזית אלא נפשית, אנשים שלא הכירו אותי אלא אני אותם.
בד"כ אני מנסה לחשוב על זה שטוב להם בגן עדן, שהם נהנים ושכיף להם. תנסי/תנסה לחשוב על כך גם.
מקווה שעזרתי :)
דוד שלי, אומנם הוא נהרג לפני שנולדתי אבל ככל שהזמן עובר אני מרגיש כאילו אני ממש הכרתי אותו.
אני מתמודד עם זה בכך שאני עושה דברים לזכרו ושומע שירים
אנונימי
דוד שלי התאבד
זה השפיע על כל המשפחה של וההורים שלי וגם עליי,
זה שינה את קצב החיים שלנו.
אנונימית
כן, סבא שלי.
סבתא סבא
אחות חורגת מסרטן
כן, פשוט המשכתי עם החיים...
כן סבתא שלי

הייתי ממש עצובה והייתי בבית (השנה אני חושבת עלייה המון) אפילו ראיתי אותה פעם בחלום אני מסתירה את זה שאני עצובה
אנונימית
כן
סבתא רבתא שלי מצד אבא, למרות שיש לי אבא נוראי,,, סבתא שלי הייתה בן אדם מדהים.
היום הייתה לה אזכרה, היא נפטרה לפני שמונה שנים:(
כן כמה אנשים אבל הכי המוות הכי קרוב פיזית ונפשית הייתה סבתא שלי שנפטרה בערך שהייתי בת 13-14
בהתחלה בכיתי הרבה מכל זיכרון קטן, דיבור עליה
הזמן לא מרפא לגמרי כמובן אבל עוזר להתמודד עם הכאב והעצב
וגם אצלי אישית זה היה ידוע שזה יקרה, היא כבר הייתה מבוגרת ומתה מזקנה ומוות טבעי ולא מחלה או משהו פתאומי שקטע את חייה אז כולם התכוננו לזה כבר ובאנו אליה יום לפני שהיא נפטרה במטרה להפרד (לא ידענו שזה יהיה יום אחרי כמובן), פשוט מאז שאמרו שחלה התדרדרות אז מאותו יום במשך כמה ימים באו לבקר אותה ולהפרד ממנה.
ברגע שנפרדים מבן אדם לפני זה משמעותית עוזר להתמודד עם המוות שלו.
כן, דודה שלי
היינו מאוד קרובות ובגלל זה היה לי מאוד קשה כשההורים שלי סיפרו לי שהיא נפטרה
אני אחת ששונאת להראות חולשה או לבכות ליד אנשים ואני יודעת שזה דפוק אבל במשך תקופה של 3 שנים הראתי שהכל בסדר איתי ושלא קשה לי עם זה, אבל בתכלס בלילה הייתי בוכה מלא ובשקט שלא ישמעו אותי, ואז נכנסתי לדיכאון
במחשבה שניה אני הייתי צריכה מהרגע הראשון לא להסתתר ולא לפחד להראות מה אני מרגישה כי הייתי בדיכאון לבד במשך 3 שנים, אולי קצת יותר
אנונימית
כן, סבתא רבה שלי נפטרה ולקחתי את זה נורא קשה...
עזר לי מוזיקה וכמו שכתבו פה הזמן עושה את שלו ...
סבא שלי מצד אבא נפטר שנה שעברה ממש אחרי החגים, האמת היה לי מאוד מאוד קשה כי זה היה מאוד פתאומי, והייתי מאוד קשורה אליו, הוא היה בא אלינו הרבה בימי הולדת או דברים כאלו, והיינו אצל סבא וסבתא שלי הרבה בחגים, בשבתות או סתם ככה בביקורים. גם אחרי שזה קרה סבתא שלי פתאום נהייתה בן אדם אחר וזה היה ממש קשה ומפחיד(עכשיו ב"ה היא יותר טוב) ולבוא להלוויה ולראות אותו עטוף ואת אבא שלי ודוד שלי בוכים וכולם בוכים זאת הייתה חוויה מאוד קשה, אציין שזה גם היה יומיים אחרי שסבתא רבא מצד אמא שלי נפטרה, שגם אליה הייתי מאוד מחוברת והיינו הולכים אליה הרבה פעמים, אז בכלל היה לי מאוד קשה. אפשר לומר שהזמן עושה את שלו, אבל עדיין יש פעמים שפתאום יוצא לי לראות תמונה שלו או סרטון ואני מתחילה לבכות, הכאב עדיין קיים וגם החוסר. לבוא לבית של סבתא שלי ולא לראות שם את סבא שלי זה מאוד מאוד קשה:(
יאפ נסי לשמור על שגרה להיות בסביבת אנשים שיהיה לך תעסוקה ונסי לא לתת לזה לכרסם אותך מבפנים אל תמשכי את הכאב אלא נסי להפחית אותו בקצב שלך כי אם תמשכי את הכאב זה יכרסם בך מבפנים ואת תתחילי להיכנס לדיכאון
כן
סבתא שלי מצד אבא שנפטרה מלפני חצי שנה
אני ממש מתגעגעת אליה, ואין יום שאני לא חושבת עליה ואני רק רוצה לחבק אותה ולהיות איתה...
בהתחלה כשהודיעו לי שהיא ניפטרה הייתי ממש בהלם, לא ידעתי מה לעשות ופשוט בכיתי את חיי, יום אחרי זה הגעתי לבית ספר עייפה ובוכה כי לא הצלחתי להירדם ביגלל זה...
זה קשה ואני אפילו עדיין לא מצליחה לעכל שהיא ניפטרה ושסבא שלי גר לבד, אבל לצערי הרבה אנשים הולכים וילכו וצריך להתקדם הלאה בחיים עם כל הקושי שבדבר...
אנונימית
כן,דוד שלי נפטר לפני כמה חודשים וזה נורא קשה וגם בהתחלה אני בכלל לא עיכלתי את זה אבל קודם כל לדבר אליו כל הזמן הרגיע אותי וגם התרגלתי לזה פשוט
כן בן דוד של אבא שלי היה אדם שקרוב ממש אליי היה עם לב טוב כשהוא מת בכיתי והייתי בדיכאון חודשים וגם סבא שלי מצד אבא שלי מת בדיוק ביום שרבין נרצח לא הכרתי אותו ובכיתי שמעתי עליו דברים ממש טובים בני דודים שלי זכו להכיר אותו אני כל הזמן רואה תמונות שלו לראות איך היא נראה ואני בוכה וזה מרגיש לי כאילו הכרתי סבא שלי מת מסרטן ריאות בעקבות אסבסט הוא עבד במפעל אסבסט ואף אחד שם לא ידע שזה מזיק בעקבות זה הוא מת
כן, הסבא וסבתא שגידלו אותי (הורים שלי היו עובדים מאוד קשה אז סבא וסבתא היו כמו אמא ואבא שלי)
סבתא שלי מתה השנה ואת האמת ממש לא התמודדתי טוב, זה גרם לי להכשל בכל המבחנים בסמסטר וכמעט לנשור מהאוניברסיטה.
ככה או ככה, התרופה היחידה שבאמת עובדת היא זמן. פשוט לקחת את זה one day at a time, ובסופו של דבר, נהיה קצת יותר פשוט...
תאמת המורה שלי פשוט מת מסיגריות לפני שנתיים ומהיום ההוא הבנתי כמה סיגריות זה מטומטם ושאני לא אכניס את זה אף פעם לגוף שלי רק חבל שאנשים עדיין מעשנים את זה.... וההשפעה הייתה דווקא לא רצינית אבל בקשר ללשמור על הבריאות שלי לקחתי ברצינות ממש ובורח מסיגריות כמו אמבפה
כן
סבא וסבתא שלי נפטרו כשהייתי קטנה אז לא הכרתי אותם אבל אני חושבת עליהם לא מעט ועל הסוג אנשים שהם היו ועצובה שלא הכרתי אותם
דודה שלי נפטרה לפני פחות משנה, היה קשה ממש עדיין קשה לפעמים אבל מתרגלים והתמודדתי בזכות אנשים שדיברתי איתם
אנונימית
סבא וסבתא שלי מתו עוד שהייתי ממש קטנה אז אני לא זוכרת אותם אבל לא יודעת כל פעם שאני חושבת על זה זה עושה לי עצוב ופעם שמעתי שיר שממש הזכיר לי את זה זה ממש בכיתי למרות שאף פעם לא הכרתי אותם
אנונימית
ברוך השם בלי עין הרע לא חוץ מהכלבה שהייתה לסבתא וסבא שלי אבל זה קרה שהייתי קטנה (בת 6)
כן, סבא וסבתא שלי הייתי מאוד קשורה אליהם
ואני מתגעגעת מאוד אני אבל לא זוכרת את דרך התמודדות שלי כי זה היה ממזמן
סבתא שלי ואחרי שנה גם סבתא רבה שלי שהיא גידלה אותי.
זה היה מאוד עצוב וקשה, עם הזמן אתה יותר ויותר שוכח לצערי אותן ואת כל הרגעים היפים שהיו לכם ביחד. מקווה שאף פעם לא אשכח ואמשיך ללכת לבקר אותן בבית קברות, אולי הן שומעות אותי מלמעלה.
כבר עברו 8 ו9 שנים מאז.
היינו נפגשים כל שבת אצל סבתא וסבא שלי ומאז זה לא קרה כל שבת ולפעמים אנחנו גם לא נפגשים חודשים עם המשפחה וזה עצוב ממש וגם סבא שלי התחיל להזדקן עכשיו אחרי שהוא היה 8 שנים אלמן ולבד, זה ממש קשה.
כן סבא וסבתא רבא שלי אבל הייתי בת תשע ולא הכרתי אותם הרבה אז זה לא כל כך השפיע עלי
אנונימית
כן, בעיקרון החברה הכי טובה שלי..
שזה חתיכת סיפור כי היא ניסתה להתאבד וכמה שבועות אחרי שהיא שרדה והבינה שהיא רוצה לחיות איבחנו אצלה סרטן
זה קרה לפני קצת יותר מחצי שנה ואני עדיין בוכה על זה, אני לא חושבת שאצליח לחשוב עליה אי פעם מבלי לבכות אבל אני עוד מקווה שהזמן יעשה את שלו
היא הייתה הבנאדם הכי חשוב לי בעלם ואני באמת מופתעת מעצמי שאני מדברת על זה עכשיו אבל קשה לי כשהיא לא כאן
אני כל כמה ימים מגיעה לקבר שלה ושמה את השיר שלנו ברקע.. זה כן קצת עזר לי להתמודד ולהשלים עם זה שאין אותה יותר אבל עדיין כואב לי..;-;
אנונימית
כן 2 אחד חבר של המישפחה זה היה תקופה מוזרה והוא יתחשמל מעמוד חשמל משהו תקלה בחשמל ומת האיתי בת 10 זה היה החבר הכי טוב של אבא שלי והוא היה בן 32

והשני זה סבא שלי מצד אמא הוא מת בגיל 105 והיה בראי עד גיל 102 ממש אהבתי אותו וזה היה שהאיתי בת 13 או משהו ניראלי בכיתי כמו תינוקת או משהו
תקשורת סמולנית מחפשת להפליל את ביבי שוב
אנונימי
סבתא שלי לפני כמה חודשים ... היה קשה בכיתי המון תליתי כמה תמונות שלה בחדר שלי שאני לא יאכל לשכוח אותה אף פעם ואני מכינה הרבה מהבישולים שלה כך שגם הטעם לא נשכח 3>
אוהבת אותך סבתי
דוד שלי מת בתאונת דרכים. הייתי רק בן יומיים. בסופו של דבר החליטו לקרוא לי על שמו. הלוואי והייתי זוכה להכיר אותו.
אמא שלי
אנונימית
כן בן דוד שלי שנהרג בצוק איתן ז"ל
נסגרתי נורא בעצמי , לא נתתי לעצמי להתחבר לא שים אחרים יותר מידי כדי שלא יהיה לי כואב ואני עד היום מתמודדת זה לא החלים לי עדיין
סבא וסבתא שלי,
זה קרה כשהייתי קטנה ואחרי כמה שנים התחלתי להרגיש אשמה כל הזמן... ועד היום אני מתחרטת על זה שלא נפרדתי מהם כמו שצריך.
מה שמכניס אותי למלא תסביכים עם עצמי
אנונימית
סבתא שלי מצד אמא
הייתי בדיכאון במשך חודש שלם אם לא יותר אף אחד לא הבין מה יש לי התבודדתי
אבל כבר עברה קצת מחצי שנה והיום אני שמחה יותר אני עצובה מאוד שהיא מתה אבל היא פשוט סבלה אז כבר פשוט היה עדיף שתמות
כן, מלבד משפחה קרובה גם חברים לכיתה נפטרו ... אחד מת בפיגוע דקירה כשהיה חייל .. עוד ילה אחרת שהיתה ידידה טובה שלי,מתה בתאונת דרכים

כן, לצערי הרב הספקי להיות בהלוויות
כן, סבא מצד אבא שלי. הוא הבן אדם שהכי הערצתי וממש אהבתי להיות איתו ואם הוא היה חי עד היום הייתי בן אדם שונה יותר אבל לטובה.
זה היה בערך בגיל 8 וממש בכיתי מזה ולקח לי מלא זמן להתגבר על זה, עד היום לפעמים אני מרגיש ממש עצוב כשאני נזכר בזה ושכמה הוא חסר לי
אנונימי
סבתא שלי,
היא גידלה אותי
אנונימית
השכן שלי מת ניסיתי להיות עצוב בשבילו אבל לא הצלחתי
כן
לא זןכרת אותו בכלל
כן, בעיקרון אין מה לעשות עם זה תיקח כמה זמן שאתה צריך כדי לעכל ולאט לאט אתה תחזור לעצמך ולחיים שלך ותבין שיותר לא תראה את הבנאדם ולהפנים את זה
חייב להגיד שלא, במהלך ה17 שנים שאני חיי אף אחד שאני מכיר לא מת ואני מודה על זה ומקווה שזה ימשיך ככה כמה שיותר
אני מנסה להתמודד עם זה כרגע וזה קשה לי.. :(
אמא שלי , הייתי קטנה אז אין לי זכרונות אבל עד שעיכלתי שהיא לא פה , עד היום לא התגברתי על זה .
כן סבא שלי מת כשהייתי בן 5 אולי לא היה לי יותר מדי זמן איתו אבל כמעט כל חמשת השנים ביליתי איתו, הוא היה כמו החבר הכי טוב שלי אבל בסוף הוא מת בגיל 74 על ידי ניוון שרירים בשם l.a.s שהועברו גם לגנים שלי (ובגלל זה כל חורף הרגליים שלי כואבות כאבי תופת) למרות שזה לא משפיע כמו לגוף של סבא שלי. התגברתי בגלל שהבנתי שהוא תמיד ישמור עליי לא משנה מה (ואני עוד אתאיסט אז זה לא היה קל) ולפחות זה היה מוות טבעי ללא גורם
סבא וסבתא שלי?
לא היינו איתם ככ בקשר אבל שסבא שלי נפטר אני ממש התפרקתי כי איתו עוד הייתי סוג של קשר ושסבתא שלי נפטרה גם בכיתי אבל לא הייתי בדיכאון, יש לציין ששתיהם נפטרו הקורונה שזה לא כזה הוסיף למצב...הזמן עושה את שלו אבל אני כן בוכה שאני נזכרת בסבא שלי
סבא שלי, סבא רבא שלי.
בהתחלה היו טיפה דמעות אבל אחרי זה לא התמקדתי בזה יותר מדי מלבד בזמן של האזכרות.
אבא שלי :( גם בדיוק בשעה הזאת היום לפני שנתיים.
ולגבי איך התמודדתי אז לא ממש התמודדתי אמא שלי אמרה שהיא חשבה שאני בדיכאון איזה חצי שנה אבל לא הלכתי לאיבחון אבל בגדול היה לי קשה לצאת מהבית מהחדר וללכת לבית ספר ולראות אנשים וגם ישנתי במיטה שלו חודש לפני אז נשארתי לישון שם עוד כמה חודשים וזה קצת עזר ויש לי בית בבולגריה שאבא שלו בנה אז לפני חודש בערך טסנו לשם פעם ראשונה בלי אבא שלי וזה היה נוראי וישנתי עם אמא שלי במיטה שלהם ולא הצלחתי לישון אז ישנתי על הרצפה ובגדול כמו שאמרתי לא התמודדתי אבל כן אני מנסה כמה שיותר וזה קשה אבל צריך לחיות עם זה ואין מה לעשות ואני יודעת שהוא היה רוצה שאני אמשיך לחיות ואפילו שהוא לא היה איתי פיזית בכמעט שום דבר בחיים שלי הוא היה איתי בנפש ואני אופטימית ומנסה לחשוב חיובי כמו שהוא לימד אותי :)
אנונימית
כן את האמת שבאותו הרגע לא עיכלתי אולי ניסיתי לחשוב שזה לא אמיתי כי גם הייתי קטנה וזה ממש שינה אותי כאילו זה שאני גודלת בלי דמות של אבא בחיים אני חושבת שזה משהו שממש משנה ואני מתגעגעת אליו מלא אוף
אנונימית
הסיפורים פה עצובים, אני ממש מקווה שתראו את האור ותתאוששו (מי שעדיין כואב לו) ואני מאחלת לכולם רק שמחות❤
דודה שלי מתה מהקורונה לפני שנתיים ולקחתי את זה מאוד קשה היא גרה ברוסיה ולפני שבאנו לארץ, תמיד היינו מבקרים אותה במסעדה שלה היא הייתה נחמדה ואדיבה ותמיד חיבקה אותנו חזק ואמרה לנו 'שהיא לא רוצה לעזוב כי אנחנו חמודים מדי' לפני שלוש ומשו שנים אני טסתי לחתונה של הבן שלה אחרי כמעט 4 שנים שלא ראיתי אותה וזה ממש שימח אותי, וכשסיפרו לי שהיא נפטרה זה היה שוק מוחלט כי ירדתי רק לאכול ואני רואה את המשפחה שלי בוכים ולא הבנתי ושאמרו לי הלב שלי צנח. או יום אחרי או אותו יום הייתה ההלוויה וזה היה מחריד כי הכל היה בזום. ישבנו מסביב לשני שולחנות עם שני טאבלטים וראינו את ההלוויה בזום. רואים את הארון שלה ואנשים לבנים עטופים לגמרי סוחבים ואחריהם כמה עם מסכות וכפפות וזה היה ככה עצוב שלא הצלחתי לבכות, ואח שלי הוציא עלי כביכול בעצבים 'למה את אדישה במצב הזה' הייתי ככ בהלם שלא חשבתי על כלום ברחתי לחדר שלי ופתאום התחיל לרדת לי מהעיניים לפחות נהר שלם לא הצלחתי לעצור את הבכי הוא פשוט המשיך להישפך ככה ישבתי על המיטה ובכיתי שעות אני אפילו לא זוכרת כמה, שטסנו לחתונה אז היא קנתה לי מתנה צמיד עד עכשיו הוא אצלי ושאני רואה אותו אני נזכרת בה חושבת לעצמי אם טוב לה עכשיו? אחרי שהיא נפטרה נולדה לנו בת דודה אז קראו לה על שמה ועוד שם וכמה חודשים אחר כך הבת שלה הייתה אמורה להתחתן אז נסענו המשפחה ושהייתי החופה וראיתי שלחתן יש שני הורים ולבת שלה לא כלום, זה עשה לי טריגר ממש והתחלתי לבכות זה היה ממש עצוב לי ב"ה יש לה כבר ילד חמוד והיא ואח שלה התאוששו מזה, לפחות הם לא מראים את זה לבחוץ,

היו לי עוד קרובי משפחה שע"ה מתו, אבל זה הכי תפס אותי. אמג לא שמתי לב שזה מגילה, סורי):
סבתא שלי
סבא מצד אבא, סבתא מצד אמא, ילדה מהכיתה ומנהל בית ספר לשעבר.
בעיקר המוות של סבא היה קשה לי כי סבתא מתה כשהייתי קטן ולא הבנתי...
אנונימי
כן, דוד שלי נפטר..
כשסיפרו לי הייתי ממש בשוק ולא הגבתי בהתחלה, לקח לי זמן להבין שהוא איננו.
ולגבי איך התמודדתי, היה לי קשה ובכיתי כמה פעמים כי הוא היה די קרוב אליי וכאב לי עליו כי הוא היה חולה קשה בסכרת והוא היה מדהים... לאט לאט עבר לי הכאב כי פשוט סוג של "התרגלתי" לעובדה שהוא איננו והשלמתי עם זה.
ברור שקשה לחשוב עליו לפעמים אבל זה פחות משפיע עליי עכשיו
חבר שלי נרצח לפני שלושה חודשים בערך
כן, החבר הכי טוב שלי מהילדות טבע קיץ שעבר. לא עובר יום או דקה שאני לא חושבת עליו. עדיין נורא קשה לי. בדיוק לפני יומיים היה שנה וחודשיים. עוד 10 ימים היה אמור לחגוג 16. עדיין מתמודדת עם זה אבל אני מרגישה את האנרגיה שלו איתי וזה מה שעוזר לי.
כן, סבתא שלי נפטרה
לא הכי התמודדתי עם זה, כל הזמן ברחתי מזה ונזכרתי בזה איכשהו הצלחתי לברוח, בין אם זה למשחקים מטופשים בטלפון שיסיחו את דעתי או שירים, עד ימי שבת ששם הייתי מתפרקת, לא היה לי טלפון שיסיחו אותי כי אני שומרת שבת, ובימי שבת הייתי תמיד בדיכאון, בוכה ונעולה בחדר. ההורים שלי לא לקחו אותי הרבה לסבתא שלי, היא הייתה גרה קצת רחוק, בין כל ה19 שנים שאני חיה, ראיתי אותה רק 20-22 פעמים, לא יותר מזה.. תמיד התגעגעתי אליה וביקשתי מההורים שלי שיסיעו אותי אליה, גם בחופשים אבל לא, הם העדיפו לדחות את הימים עד שקמה לה מה שקרה ולא זכיתי לראות אותה, 4 שנים הם משכו את הזמן ולא ראיתי אותה, היו ימים שבכיתי להם שיקחו אותי אליה גם שהמחלה שלה הגיעה הם לא לקחו אותי לבקר אותה.. הם כל הזמן עבדו הרבה שבקושי יכלו לקחת אותי לבקר אותה שבחופשים הם רצו רק לנוח..
אנונימית
^^הולי שיט מה? איך זה קרה,
אנונימי
?*
אנונימי
^^^*
אנונימי
התמודדתי בסדר כזה ניסיתי כמה שיותר להדחיק את זה ולפעמים עד היום פתאום אני מתפרק אבל הזמן עושה את שלן
אנונימי שאלת אותי?
אם כן אז חבר שלי עמד בטרמפיאדה ואז מחבל פשוט עצר שם וירה לו בראש
אבא האדם הכי קרוב שהיה לי,חודש אחרי גם חברה של אימא שלי,אומרים שהוא לקח אותה מרוב שהוא חיבב אותה.
הדרך שלי הייתה להפנים את כל הכאב ולפרוץ גבולות דרך החלומות שלי,פשוט חלמתי אותם המון ועדיין חולמת.
בנוסף לזה התחזקתי בשמירת שבתות תודה לאל,האמונה ממני והלאה עכשיו..
דוד שלי וסבתא שלי מתו בהפרש מאוד קצר בשנה שעברה. כששמעתי על המוות של דוד שלי עברתי התקף חרדה בגלל שלא ידעתי איך אמא שלי תגיב, אבל כשסבתא שלי נפטרה אחרי חודש, בכיתי כמובן, אבל לא חטפתי התקף חרדה כי כבר ראיתי איך אמא שלי התמודדה עם המוות של דוד שלי.
סבתא שלי מתה מסרטן בלבלב עליה השלום זה קרה אבל כשהייתי בן 5 ולא הייתה לי ממש מודעות אז ולא ידעתי מה באמת קורה אבל אני זוכר שאני והיא טיילנו בגבעות היינו בשונית האלמוגים באילת והיינו בעוד מלא מקומות כייפים והייתי באמת שמח אם הייתי יכול לבלות איתה ולהיות איתה יותר זמן
אין לך מושג כמה קרוב.
ולא זה לא סבא או סבתא או מישהו שלגיטימי שאני אאבד בחיים שלי.
סבתא שלי מתה מסרטן בלבלב עליה השלום זה קרה אבל כשהייתי בן 5 ולא הייתה לי ממש מודעות אז ולא ידעתי מה באמת קורה אבל אני זוכר שאני והיא טיילנו בגבעות היינו בשונית האלמוגים באילת והיינו בעוד מלא מקומות כייפים והייתי באמת שמח אם הייתי יכול להיות איתה יותר זמן...
חבר שהיה מאוד קרוב אליי מת מסרטן לפני שנה ו318 ימים הייתי במצב רע והאמת לפעמים זה עדיין משפיע אבל אני ממשיכה בשבילו..
הוא היה בן אדם כזה מאושר וכזה מדהים וכשגיליתי על זה פשוט הרגשתי כאילו הכל התפוצץ לי בפנים ושזהו זה הסוף ושאני בחיים לא אצא מזה ולא יצאתי מזה גם כן במשך חודשים אבל עכשיו טוב יותר אני מניחה
אנונימית
כן, סבתא מצד אמא
הייתי די חסרת אונים כי אין לי עוד סבתא או סבים, היא הייתה היחידה שהכרתי
לקח לי חודשיים כזה עד שבאמת הבנתי מה קורה, הייתי מבולבלת...
מה שעזר לי בעיקר זה לצאת כמה שיותר, להעסיק את עצמי שלא אחשוב יותר מידי, לשמוע מוסיקה...
אבל היה לי ממש קשה ועדיין קשה (נפטרה לפני שנה) כי מדברים עליה כל הזמן בבית וזה קשה לי ואני לא מצליחה להרגיע מזה אבל חשוב להזכיר אותה
ישוע.
אנונימי