היה לי אתמול יום הולדת 18 ופשוט פרקתי בשירה עצובה ופריקה אמיתית מהלב תגידו לי מה אתם מסיקים מהכתיבה

מנסה להראות לעולם
שהיה לך כיף עם כולם
מזייפת חיוך כל כך מושלם
שהעצב בכיאילו נעלם
את מעלה סטורים משתפת
מגיבה לריפליים כשאת מחייכת
אומר לכולם הכל בסדר
עונה באימוגים עם מלא לבבות
שהיה לך כייף כמו "לנסיכות"
בלב את בןכה
כה עצובה
הנפש מרגישה כלואה
החיצון הזה משביע
אותה הוא מרתיע
הנשמה מרגישה זרה בעולם כה מוכר
זרה מאנשים הכי קרוביםם אליה
הכל פתאום שונה לה הכל פשוט מוזר
מסתכלת במבט רועם ולא נקלט
שהנפש בגוף של בת 18
שמרגישה יותר קרובה ללב שלה מללב אדם
החיצון זה סתם שיט
לכל דבר בעולם יש אינטרס
אל תאמיני לכל אדם יפה כשהנפש שלו כלואה
ומתעסקת בטפל ורק ברע
במקום לראות את הדברים הטובים שלכך היא נבראה
מלא שברים נפלו בדרך
אספה אספה אך לא מצאה
את השבר שישלים לה את הרע.
לחייך בצביעות זה דוחה עבורה
אבל היא עושה את זה כמו גיבורה
הנפש בוכה
וצועקת לעזרה..
ורק האדם שזכה בה , אותה ישמע.