2 תשובות
אני מעתיקה 2 תשובות שפעם כתבתי באתר. האחת על התפקיד עצמו-
הייתי משקית תש והשתחררתי. היה שירות קשה, מאתגר, עם הרבה בכי ולילות לבנים, אבל מדהים ולא הייתי מוותרת לא על התפקיד ולא על המקום ששירתתי בו.
בתור משקית תש את אחראית על התנאים של השירות של החיילים, ואת לא רק עוזרת מבחינה כלכלית- את עושה דברים שמשנים ומשפרים לגמרי את השירות שלהם, וגם של המשפחה שלהם.. אם זה רהיטים לבית, יציאות נוחות יותר אם אחד מבני המשפחה של החייל זקוק לעזרה פיזית, חופשות, ועוד. אם יש חייל בודד (עולה חדש או שלא בקשר עם ההורים) את דואגת לו גם למקום לינה וכאלה..
זה אמנם הרבה עבודה במשרד מול מחשב אבל לא רק. את עושה ביקורי בית, נכנסת למקומות הכי רגישים של החיילים שלך.. את עושה שיחות עם בני משפחה שלו וגורמים חיצוניים אחרים כמו עובדות סוציאליות ומוסדות לימוד כדי להכיר טוב יותר את היחסים שלו עם המשפחה. את לומדת איך לעבור על טפסים כלכליים מהבנק וכו'. הידע של מורחב, יכולת השיחה שלך מול אחרים גדלה. את לומדת איך לפנות לאנשים בכירים, איך לעמוד על שלך, איך להתנסח ולהילחם על התנאים של כל אחד מהחיילים שלך.
הייתי בבסיס עם אוכלוסיה קשת יום. מצד אחד קשה לראות שהסיוע של הצבא מוגבל, אבל מצד שני זה סיפוק אינסופי. כי מעבר למענקים שיכולים להיות רק פלסטר את גם חברה של החיילים שלך ואת מלמדת אותם על התנהלות כלכלית, את כתף תומכת ואת מכירה את כל הצדדים שלהם שאף אחד לא מכיר. באופן אישי- למדתי בבית ספר עירוני ולא ממש הכרתי או נחשפתי לתלמידים שקצת יותר מתקשים, אם זה מבחינה כלכלית או כל מיני יחסים לא תקינים בבית. זה לא שלא היו כאלה, אבל זה בדרך כלל דברים שצוות ההנהלה והמורים טיפלו בהם מאחורי הקלעים ובשושו. ופה את זאת שמאחורי הקלעים- את נחשפת לחלקים הרגישים האלה של החיילים שלך אם זה חייל שנהג לפרנס את המשפחה שלו, חייל שהכו אותו בבית, חייל שדואג לבן משפחה שחולה במחלה סופנית או כל דבר אחר. אז את לגמרי חברה של החיילים ואחת שסומכים עליה. אהבתי את הכבוד שהעניקו לי כמישהי שעוזרת וגם את הכוח שיש לי כחלק מסגל מפקדים ולא כסתם "חיילת פשוטה". יש לך המון כוח, יש לך מילה, יש לך באמת הזדמנות להשפיע על השירות של האחר ואת יכולה עם הסיוע שלך להחזיר חייל בעייתי לשירות תקין ולעזור לו לסיים את הצבא בלי בעיות.
אגיד שוב- לא הכל ורוד וזה קשה להיכנס למקומות הרגישים האלה של כל כך הרבה אנשים בכולה גיל 19. גם בתחילת התפקיד זה ידוע שהקבוצת ווטסאפ של הקורס גועשת מרוב תלונות של בנות שמתקשות... אבל הנה- אני, עם כמה שהיה לי עמוס וקשה בהתחלה- בסוף חתמתי קבע ורק רציתי לתרום ולהישאר במקום שהייתי בו. זה באמת שירות מטורף וכיפי ומגוון
הייתי משקית תש והשתחררתי. היה שירות קשה, מאתגר, עם הרבה בכי ולילות לבנים, אבל מדהים ולא הייתי מוותרת לא על התפקיד ולא על המקום ששירתתי בו.
בתור משקית תש את אחראית על התנאים של השירות של החיילים, ואת לא רק עוזרת מבחינה כלכלית- את עושה דברים שמשנים ומשפרים לגמרי את השירות שלהם, וגם של המשפחה שלהם.. אם זה רהיטים לבית, יציאות נוחות יותר אם אחד מבני המשפחה של החייל זקוק לעזרה פיזית, חופשות, ועוד. אם יש חייל בודד (עולה חדש או שלא בקשר עם ההורים) את דואגת לו גם למקום לינה וכאלה..
זה אמנם הרבה עבודה במשרד מול מחשב אבל לא רק. את עושה ביקורי בית, נכנסת למקומות הכי רגישים של החיילים שלך.. את עושה שיחות עם בני משפחה שלו וגורמים חיצוניים אחרים כמו עובדות סוציאליות ומוסדות לימוד כדי להכיר טוב יותר את היחסים שלו עם המשפחה. את לומדת איך לעבור על טפסים כלכליים מהבנק וכו'. הידע של מורחב, יכולת השיחה שלך מול אחרים גדלה. את לומדת איך לפנות לאנשים בכירים, איך לעמוד על שלך, איך להתנסח ולהילחם על התנאים של כל אחד מהחיילים שלך.
הייתי בבסיס עם אוכלוסיה קשת יום. מצד אחד קשה לראות שהסיוע של הצבא מוגבל, אבל מצד שני זה סיפוק אינסופי. כי מעבר למענקים שיכולים להיות רק פלסטר את גם חברה של החיילים שלך ואת מלמדת אותם על התנהלות כלכלית, את כתף תומכת ואת מכירה את כל הצדדים שלהם שאף אחד לא מכיר. באופן אישי- למדתי בבית ספר עירוני ולא ממש הכרתי או נחשפתי לתלמידים שקצת יותר מתקשים, אם זה מבחינה כלכלית או כל מיני יחסים לא תקינים בבית. זה לא שלא היו כאלה, אבל זה בדרך כלל דברים שצוות ההנהלה והמורים טיפלו בהם מאחורי הקלעים ובשושו. ופה את זאת שמאחורי הקלעים- את נחשפת לחלקים הרגישים האלה של החיילים שלך אם זה חייל שנהג לפרנס את המשפחה שלו, חייל שהכו אותו בבית, חייל שדואג לבן משפחה שחולה במחלה סופנית או כל דבר אחר. אז את לגמרי חברה של החיילים ואחת שסומכים עליה. אהבתי את הכבוד שהעניקו לי כמישהי שעוזרת וגם את הכוח שיש לי כחלק מסגל מפקדים ולא כסתם "חיילת פשוטה". יש לך המון כוח, יש לך מילה, יש לך באמת הזדמנות להשפיע על השירות של האחר ואת יכולה עם הסיוע שלך להחזיר חייל בעייתי לשירות תקין ולעזור לו לסיים את הצבא בלי בעיות.
אגיד שוב- לא הכל ורוד וזה קשה להיכנס למקומות הרגישים האלה של כל כך הרבה אנשים בכולה גיל 19. גם בתחילת התפקיד זה ידוע שהקבוצת ווטסאפ של הקורס גועשת מרוב תלונות של בנות שמתקשות... אבל הנה- אני, עם כמה שהיה לי עמוס וקשה בהתחלה- בסוף חתמתי קבע ורק רציתי לתרום ולהישאר במקום שהייתי בו. זה באמת שירות מטורף וכיפי ומגוון
השני- על חסרונות ודברים שכדאי לדעת:
אני יכולה להגיד שכמעט אף מלש"ב לא מודע לאינטנסיביות ולעומסים או לקושי שיש בתפקיד הזה. תמיד מהצד מדברים על כמה זה התפקיד הכי מבוקש לבנות, הכל חדי קרן וקשתות בענן, יש אלפי דיבורים על כל החיילים שמהללים ומשבחים את המשקית, ופחות שימת דגש על החלקים החשובים באמת. זה יוצר פער ממש משמעותי בין איך שאנשים תופסים את התפקיד לבין הקושי בהתחלה, ואסור להתעלם מזה.
כדאי לדעת כמה דברים:
1. יש מלא יחידות בצה"ל ואת יכולה להשתבץ בכל אחת מהן. חשוב להכין את עצמך לזה ולזכור שאת באה לתפקיד בגלל התפקיד עצמו ולאו דווקא כדי להיות עם כומתה שווה או לוחמים חתיכים. גם לא תמיד יהיה לך סגל גדול או תנאים טובים וכו'... אם את רוצה פירוט על השיבוצים תגידי.
2. התפקיד הזה מבוסס על מצפון. אם לא תעשי אותו כמו שצריך- חיילים ייפגעו. צריך הרבה אחריות ורצון לעזור, סבלנות ומוטיבציה, מסירות לתפקיד ולמערכת. עם זאת- אסור לשכוח את עצמך או לוותר על ארוחות והפסקות כי בקלות אפשר להישאב לתפקיד.
3. "לא נעים לי" מת מזמןן! את הופכת להיות נציגה של החיילים שלך מול גורמים בכירים בבסיס ואת זו שצריכה להעביר את הבקשות שלהם ואת המצב שלהם בצורה הכי משכנעת ותקיפה כדי שהם יקבלו את מה שאת מאמינה שמגיע להם. לא תמיד למפקדים יהיה אינטרס לעזור לך כי הם צריכים כוח אדם, אז צריך ביצים וצריך לדעת להתעקש.
4. זה בעיקר תלוי איפה תשרתי אבל זה בהחלט לא קל להיחשף לסיפורים הכבדים בגיל כזה צעיר. צריך חוסן נפשי, כי את גם חברה לכל דבר של החיילים שלך. תמיד אמרתי שמעבר לסיוע שהצבא יכול לתת- את עוזרת לחיילים שלך כי הם לרוב תופסים אותך בתור מישהי שאפשר לסמוך עליה. גם אם אין לך דרך לעזור פיזית את יכולה להיות אוזן קשבת ומקום מפלט עבורם, אז צריך הרבה סבלנות לזה.
בצשובה הזו התרכזתי קצת בחסרונות ובמקומות שהתפקיד יכול קצת לבלבל ולהקשות כי אני חושבת שלא שמים על זה מספיק דגש.. אבל אני לגמרי ממליצה על התפקיד, ואם יש לך שאלות נוספות תרגישי חופשי לשאול!
אני יכולה להגיד שכמעט אף מלש"ב לא מודע לאינטנסיביות ולעומסים או לקושי שיש בתפקיד הזה. תמיד מהצד מדברים על כמה זה התפקיד הכי מבוקש לבנות, הכל חדי קרן וקשתות בענן, יש אלפי דיבורים על כל החיילים שמהללים ומשבחים את המשקית, ופחות שימת דגש על החלקים החשובים באמת. זה יוצר פער ממש משמעותי בין איך שאנשים תופסים את התפקיד לבין הקושי בהתחלה, ואסור להתעלם מזה.
כדאי לדעת כמה דברים:
1. יש מלא יחידות בצה"ל ואת יכולה להשתבץ בכל אחת מהן. חשוב להכין את עצמך לזה ולזכור שאת באה לתפקיד בגלל התפקיד עצמו ולאו דווקא כדי להיות עם כומתה שווה או לוחמים חתיכים. גם לא תמיד יהיה לך סגל גדול או תנאים טובים וכו'... אם את רוצה פירוט על השיבוצים תגידי.
2. התפקיד הזה מבוסס על מצפון. אם לא תעשי אותו כמו שצריך- חיילים ייפגעו. צריך הרבה אחריות ורצון לעזור, סבלנות ומוטיבציה, מסירות לתפקיד ולמערכת. עם זאת- אסור לשכוח את עצמך או לוותר על ארוחות והפסקות כי בקלות אפשר להישאב לתפקיד.
3. "לא נעים לי" מת מזמןן! את הופכת להיות נציגה של החיילים שלך מול גורמים בכירים בבסיס ואת זו שצריכה להעביר את הבקשות שלהם ואת המצב שלהם בצורה הכי משכנעת ותקיפה כדי שהם יקבלו את מה שאת מאמינה שמגיע להם. לא תמיד למפקדים יהיה אינטרס לעזור לך כי הם צריכים כוח אדם, אז צריך ביצים וצריך לדעת להתעקש.
4. זה בעיקר תלוי איפה תשרתי אבל זה בהחלט לא קל להיחשף לסיפורים הכבדים בגיל כזה צעיר. צריך חוסן נפשי, כי את גם חברה לכל דבר של החיילים שלך. תמיד אמרתי שמעבר לסיוע שהצבא יכול לתת- את עוזרת לחיילים שלך כי הם לרוב תופסים אותך בתור מישהי שאפשר לסמוך עליה. גם אם אין לך דרך לעזור פיזית את יכולה להיות אוזן קשבת ומקום מפלט עבורם, אז צריך הרבה סבלנות לזה.
בצשובה הזו התרכזתי קצת בחסרונות ובמקומות שהתפקיד יכול קצת לבלבל ולהקשות כי אני חושבת שלא שמים על זה מספיק דגש.. אבל אני לגמרי ממליצה על התפקיד, ואם יש לך שאלות נוספות תרגישי חופשי לשאול!
באותו הנושא: