8 תשובות
שואל השאלה:
היי, קוראים לי נועה ואני הולכת לספר לכם סיפור שקרה לי.
אז קודם כל, מי אני? אז קוראים לי נועה כפי שכבר הבנתם ואני בת 16.5 והיחסים ביני לבין ההורים שלי לא כזה מושלם.. אני וההורים שלי לא תמיד הסתדרנו, ובמיוחד אחרי שהם סיפרו לי שהם רוצים להתגרש, הדבר היחידי שמשאיר אותי שפויה אלו החברים שלי, שאני תמיד אסמוך עליהם. אז בואו תכירו אותם.
תכירו את פלג, החבר הכי טוב שלי.
הכרנו בכיתה ז' כשערבבו בין בתי הספר בחטיבת הביניים, מאז כל פעם שאני רבה עם ההורים שלי או שהייתי שומעת אותם רבים הייתי מתקשרת אליו או מסמסת לו ובודקת אם הוא ער והולכת אליו.
בדרך כלל אני מספרת לו מה קרה והוא עוזר לי להישאר שפויה ורגועה ורוב הפעמים כל מה שאני צריכה זה חיבוק ולפעמים זה מישהו לדבר איתו ופלג הוא הבן אדם הזה.
ועכשיו תכירו את עלמה, החברה הכי טובה שלי, אני ועלמה הכרנו דרך הפסיכולוגית שרצתה פעם לעשות משהו נועז ולהזמין את כל המטופלים שלה למפגש קבוצתי כשכל מפגש היה לפי גילאים כדי שנוכל להרגיש שייכים, אני ועלמה התחלנו לדבר ומסתבר שגם ההורים שלה היו רבים מלא והתגרשו, זה לא הכל! גם הקשר שלה ושל ההורים שלה לא כזה טוב. ותתפלאו לגלות שגם לה יש את החברה הזו שהיא תמיד יכולה לדבר איתה, בדיוק כמוני! רק שלי יש את פלג. אני מרגישה שכאילו אנחנו באותו מצב אבל בגרסה שונה, וזה פשוט מטורף!
אה ויש את המורה שלי למדעים, הוא המורה הכי כיפיי בעולם. אני אפשר לומר שהתלמידה האהובה עליו בלי להשוויץ כן? אני בדרך כלל מדברת איתו כל מה שקורה בבית והוא שמח לדעת שאני משתפת אותו בזה. ופעם אחת הוא אפילו אמר למורים בחדר המורים לרחם עליי אם אני מאחרת לשיעור. זה ממש מתחשב מצידו. בכל מקרה איפה הייתי? אה כן נזכרתי אני סיפרתי לכם מי אני. אז כשחופשת הקיץ הגיעה לא הייתי שמחה כמו כל הילדים. אני יכולה גם להסביר למה, כל יום אני שמחתי ללכת לבית הספר רק מסיבה אחת: כדי לא לשמוע את ההורים שלי רבים, אחרי שהם התגרשו המצב נהיה יותר גרוע, אמא שלי כעסה נורא ופשוט צעקה עלי ורבה איתי על שטויות וזה הרגע שמתאים ללכת לפלג, אז פשוט ארזתי תיק תוך כדי שצעקתי על אמא שלי שהמשיכה לריב איתי על כלום, ארזתי בגדים, מטען, אוכל ומים, מברשת ומשחת שיניים, שמיכה וכרית, קצת חטיפים, כסף, נעלים ודאודוראנט, וכמובן את המחברת והעיפרון שלי. ופשוט יצאתי החוצה והתחלתי לרוץ. אני לא יודעת לאן אבל פשוט לרוץ.
כשהרגשתי שאני רחוקה מספיק מהבית התקשרתי לפלג בבכי ושלחתי לו מיקום בוואטסאפ ושאלתי אותו אם הוא יכול לנסוע לפה והוא ענה שהוא חמש דקות שם, אני פשוט בכיתי וחיכיתי לו.
כשהוא הגיע הוא פשוט יצא מהאוטו ורץ אליי, הוא ראה אותי בוכה ושאל אותי "מה קרה?" "הכל טוב?" ולא יכולתי לענות לו מרוב בכי, והוא פשוט בהה בי כמה דקות כי פשוט לא יכולתי, אחרי כמה דקות התחלתי בלומר לו שאמא שלי חזרה מהעבודה
היי, קוראים לי נועה ואני הולכת לספר לכם סיפור שקרה לי.
אז קודם כל, מי אני? אז קוראים לי נועה כפי שכבר הבנתם ואני בת 16.5 והיחסים ביני לבין ההורים שלי לא כזה מושלם.. אני וההורים שלי לא תמיד הסתדרנו, ובמיוחד אחרי שהם סיפרו לי שהם רוצים להתגרש, הדבר היחידי שמשאיר אותי שפויה אלו החברים שלי, שאני תמיד אסמוך עליהם. אז בואו תכירו אותם.
תכירו את פלג, החבר הכי טוב שלי.
הכרנו בכיתה ז' כשערבבו בין בתי הספר בחטיבת הביניים, מאז כל פעם שאני רבה עם ההורים שלי או שהייתי שומעת אותם רבים הייתי מתקשרת אליו או מסמסת לו ובודקת אם הוא ער והולכת אליו.
בדרך כלל אני מספרת לו מה קרה והוא עוזר לי להישאר שפויה ורגועה ורוב הפעמים כל מה שאני צריכה זה חיבוק ולפעמים זה מישהו לדבר איתו ופלג הוא הבן אדם הזה.
ועכשיו תכירו את עלמה, החברה הכי טובה שלי, אני ועלמה הכרנו דרך הפסיכולוגית שרצתה פעם לעשות משהו נועז ולהזמין את כל המטופלים שלה למפגש קבוצתי כשכל מפגש היה לפי גילאים כדי שנוכל להרגיש שייכים, אני ועלמה התחלנו לדבר ומסתבר שגם ההורים שלה היו רבים מלא והתגרשו, זה לא הכל! גם הקשר שלה ושל ההורים שלה לא כזה טוב. ותתפלאו לגלות שגם לה יש את החברה הזו שהיא תמיד יכולה לדבר איתה, בדיוק כמוני! רק שלי יש את פלג. אני מרגישה שכאילו אנחנו באותו מצב אבל בגרסה שונה, וזה פשוט מטורף!
אה ויש את המורה שלי למדעים, הוא המורה הכי כיפיי בעולם. אני אפשר לומר שהתלמידה האהובה עליו בלי להשוויץ כן? אני בדרך כלל מדברת איתו כל מה שקורה בבית והוא שמח לדעת שאני משתפת אותו בזה. ופעם אחת הוא אפילו אמר למורים בחדר המורים לרחם עליי אם אני מאחרת לשיעור. זה ממש מתחשב מצידו. בכל מקרה איפה הייתי? אה כן נזכרתי אני סיפרתי לכם מי אני. אז כשחופשת הקיץ הגיעה לא הייתי שמחה כמו כל הילדים. אני יכולה גם להסביר למה, כל יום אני שמחתי ללכת לבית הספר רק מסיבה אחת: כדי לא לשמוע את ההורים שלי רבים, אחרי שהם התגרשו המצב נהיה יותר גרוע, אמא שלי כעסה נורא ופשוט צעקה עלי ורבה איתי על שטויות וזה הרגע שמתאים ללכת לפלג, אז פשוט ארזתי תיק תוך כדי שצעקתי על אמא שלי שהמשיכה לריב איתי על כלום, ארזתי בגדים, מטען, אוכל ומים, מברשת ומשחת שיניים, שמיכה וכרית, קצת חטיפים, כסף, נעלים ודאודוראנט, וכמובן את המחברת והעיפרון שלי. ופשוט יצאתי החוצה והתחלתי לרוץ. אני לא יודעת לאן אבל פשוט לרוץ.
כשהרגשתי שאני רחוקה מספיק מהבית התקשרתי לפלג בבכי ושלחתי לו מיקום בוואטסאפ ושאלתי אותו אם הוא יכול לנסוע לפה והוא ענה שהוא חמש דקות שם, אני פשוט בכיתי וחיכיתי לו.
כשהוא הגיע הוא פשוט יצא מהאוטו ורץ אליי, הוא ראה אותי בוכה ושאל אותי "מה קרה?" "הכל טוב?" ולא יכולתי לענות לו מרוב בכי, והוא פשוט בהה בי כמה דקות כי פשוט לא יכולתי, אחרי כמה דקות התחלתי בלומר לו שאמא שלי חזרה מהעבודה
אנונימית
אהבתי כןכן
אהבתי מאוד!!!אבל כותבים שמיכה ולא סמיכה
שואל השאלה:
^ ידעתי שהיה משהו לא נכון אני פשוט נורא עייפה והמוח שלי לא ממש עובד אבל תודה רבה!
^ ידעתי שהיה משהו לא נכון אני פשוט נורא עייפה והמוח שלי לא ממש עובד אבל תודה רבה!
אנונימית
ממש נחמד!! אני אישית לא אוהבת לכתוב פרטים עליי כמו מה הגובה שלי וצבע העיניים בפתיחה, הכי כיף לגלות את זה דרך משפטים שדמויות אחרות אומרות לדוגמא- "תסתכלי על עצמך, את גבוה ואני נמוכה. אף אחד לא יכניס נמוכה למסיבה הזו, אני נראית בת 12."(דוגמא לא משהו אבל זה כמעט ארבע לפנות בוקר לא לשפוט) קיצר זה מקסים.
שואל השאלה:
^ גם אני חשבתי ככה בהתחלה אבל אני לא ידעתי איך לפתוח את זה אני בטוח אשנה את זה! זו לא שאלה זאת רק טיוטה
^ גם אני חשבתי ככה בהתחלה אבל אני לא ידעתי איך לפתוח את זה אני בטוח אשנה את זה! זו לא שאלה זאת רק טיוטה
אנונימית
וואו זה מהמם
בהתחלה במקום "כזה מושלם" יותר נכון לרשום "כאלה מושלמים"
באותו הנושא: