מה הזיכרון הכי טוב שלכם מהילדות?

כשהייתי קטנה אבא שלי תמיד היה אוסף אותי ולוקח אותי באוטו שלו שהשבוע בדיוק מכרנו, והוא היה שם שירים בפול ווליום ולוקח אותי לאכול כמה גאנק פוד שבא לי ותמיד היו לו סוכריות באוטו

הייתי באנגליה כל כמה שנים

שהכרתי את החברה הכי טובה שלי בגן לפני בערך 11 שנה ואנחנו עדיין החברות הכי טובות

שלא אהבץי עגבניות

שהיה לי קשר טוב עם אבא שלי
(הכל בסדר!!! אנחנו פשוט לא מדברים הרבה!!!)

שאני ואחותי הלכנו לבקר משפחה ופגשנו את הבנות דודות שלנו ופשוט היינו בחדר עם מזגן ורקדנו עם השיר גאמי בר.

שהייתה לי חברה הכי טובה שהייתי באה אליה כל יום לבית והיינו עושות הכל ביחד. היום אין דבר כזה והיא לא שמה עליי והשתנתה ממש

לוקחת לאח שלי את הקופסא עם החול לעצמי ואומרת לו "ביחד נתן ביחד"

ואוי יש לי מלא
והראשונה שכתבה הזכירה לי שכשהייתי קטנה אז בשכונה הקודמת היה לנו כזה חבורת ילדים שתמיד היינו יוצאים ביחד לבחוץ למטה ומשחקים (היום אנחנו כבר לא בקשר)

כל פעם אחרי הבית ספר ברוסית נגמר היינו הולכים לרבמד וקנו לי גבינה כזאת שאהבתי ונקניק

(הבית ספר לרוסית זה לא בדיוק בית ספר פשוט הלכתי לשם ללמוד רוסית כשהייתי בת שלוש וזה היה בערב אז תמיד קנו לי שם בקניון דברים טעימים)


למה מינוס מה עשיתי????

נסיה
ואי אני ז''ל פה
איזה בובה

חחח וואי איזו מתיקות^^^^
ולשאלה הבית הקודם שלי הוא נוסטלגיה אחת גדולה, אבל כשאני ואח שלי היינו קטנים יותר וגרנו שם הייתה לנו מן חצר כזו, והיינו משחקים בה כל יום באיזה משהו כזה שאח שלי כאילו גוסס ואני הולכת לקצה החצר ומכינה לו שיקויים שמרפאים אותו xd

כשגרתי במיאמי שנתיים . זו הייתה תקופה כל כך מהנה . היינו הולכים תמיד לצ'אקי צ'יז , לים והיו לי ולאחותי 2 חברות טובות שם והיינו נפגשות איתן הרבה

וגם שכבר חזרנו לארץ בבניין שלנו היינו חבורת הילדים של הבניין והיינו משחקים ועושים שטויות . דפקנו לשכנים בדלת וברחנו , הייתה לנו מסעדה מתחת לבניין אז היינו יושבים שם ביום שבת ומשחקים שאף אחד לא היה , היינו משחקים למטה..
היה כל כך כיף

אני חושב שהשכונה הישנה שלי

שבת בצהרים אצל סבתא שלי עם כל הבני דודים בונים מגדל בקפלות מי שזוכר מה זה ועושים משמרות שהקטנים לא יפרקו עד שיבואו כל המבוגרים בסעודה שלישית ונראה להם. צחוקים...

גרתי לבערך שנה אחת כשהייתי נראה לי בת שלוש או שנתיים וזה נראה לי הזיכרון הראשון שיש לי בחיים
ואני זוכרת את הבית שלי זה היה בית ממש קטן שעשוי מעץ שהיו בו בערך שלושה חדשים ובאמת גרתי שם זה לא היה בית עץ (על העץ)
ומחוץ לבית היה מלא דשה לפחות ככה אני זוכרת את זה כאילו זה היה שדה ענקי של שדה אבל אני מניחה שזה היה קטן יותר ממה שאני זוכרת כי אז הייתי ממש קטנה והכל היה גדול כל כך...
קיצר ממש אהבתי לשחק על הדשה הזה..

הייתי גרה בשכונה כזו שכולם ילדים בגיל שלי, היינו מחליפים מדבקות מהאלבום, משחקים קלאס ויוצאים לגינה ביחד, עשינו מאחורי הבית כמו מועדון כזה רק שלנו.. פשוט ימים טובים בלי דאגות...

ששיחקתי עם אחי והוריי בכל הבית במחבואים וואו יש לי המון זיכרונות

~נסיה~
חחחחח איזה חמודים
ולנושא:
לא יודע ממש...
לא זכור לי זיכרון ספציפי.

שהכרתי את החבקה הכי טובה שלי

טיסה ראשונה לחו"ל (לסלובניה בגיל 4)
התנחלתי להורים שלי במיטה ועשיתי מה שרציתי זה היה כלכך כיףף

הפירושקי עם בשר של סבתא שלי

והסקיי לופ בלונה פארק

כשהייתי ילדה קטנה, בת 6-7, אבא שלי ואני נשארנו ערים
ישבנו במרפסת ודיברנו, הוא ניגן בגיטרה ושר שירים שכתב והלחין..

ילדות בריאה.
בלי מדיה, בלי טלפונים ומחשבים.
ילדים נוסעים באופנים ילדות משחקות בחבל ובכדור,
רצים, מזיעים, לא רוצים לחזור הביתה מהרחבה. רדיו דולק כזה בשעות של הערב אמא מטאטאת את הבית, בריזה כזאת טובה...
ירקות חתוכים, אנרגיות טובות.
היו ימים.
אני רואה למשל את אחיות שלי איך דיסני מגדל אותם וזה כואב...

כלכך הרבה שוביניזם בפסקה אחת.. אבל בסדר
זה גם די מתנשא

אני וחברות בגן שעשועים ליד הבית שומעות שירים ברמקול ומתנדנדת.
ולפעמים הראשונות שפגשתי את הכלבים שלי (כל אחד בפעם אחרת)

פעם עוד בתקופה שהייתי בבית ספר היו לי בערך 10 חברים טובים מהכיתה שהיו קרובים לבית שלי אז תמיד היינו יוצאים לשחק בגן השעשועים ואז היו מצטרפים עוד מלא ילדים והיינו עושים צחוקים, משחקים מחבואים ועוד מלא דברים,היה כיף (:

יצאתי לתפוס פרפרים עם רשת ושמתי אותם בחדר
וכל החדר היה מלא בפרפרים ואז שחררתי אותם חח

(אף פרפר לא נפגע!)

זה יותר בכללי, כלומר אין לי ממש זיכרון של יום ספציפי או דבר ספציפי זה פשוט שאני זוכרת שהיינו כמעט כל יום קבוצה כזאת של ילדים משכונה והיינו משחקים מלא משחקים כאלה אז אלה זכרונות ממש טובים שלי אישית.

הייתי עושה תחרות ריצה עם הבנים בעיר אחרת.. הימים..

אני ואבא שלי היינו הולכים יד ביד בשביל שמסביבו המון דשא ופרחים, שרים פרפר נחמד ופרפרים לבנים וסגולים עפו סביבנו, השמיים היו כחולים, הכל היה ניראה מושלם. בכל מקרה עכשיו יש לו משפחה חדשה :)

כשהייתי קטנה ההורים שלי ולאח שלי הגדול טוב לי הפתעה והביאו אותי לדיסנילנד בצרפת והם סגרו לי את העיניים והסכימו לי לפתוח רק מתי שהגענו לארמון והייתי הכי מאושרת בעולם

וואו, יש מלא:
בשכונה הקודמת שגרתי בה, גרו גם 2 דודות שלי מצד אבא באותו בניין, יחד איתנו, סבתא שלי גרה בבניין ממול ודודה של אבא שלי גרה במרחק הליכה משם. בקיצור, היינו מעין קומונה משפחתית. בת דודה שלי שהיא בגילי, גרה קומה מעליי. אני ואותה בת דודה שבגילי היינו ביחד באותם גנים, באותו בית ספר, ואפילו באותה כיתה. בכללי, יש לנו הרבה בני דודים שיש להם בן דוד / בת דודה בגילם. הייתי חוזרת מבית הספר כל יום עם בני הדודים שהיו בגיל בית ספר (הלכנו כולנו לאותו בית ספר). סבתא שלי הייתה עושה לנו פעם בשבוע שיעור תפירה/בישול. מדי שבת היינו הולכים לבקר את הדודה של אבא שלי. המשפחה המורחבת היא משפחה דתית (המשפחה שלי לא כבר 4 שנים), אז היינו עושים ביחד את סעודה שלישית. היינו בונים סוכת 2 חדרים משותפת בסוכות. את ראש השנה היינו חוגגים ביחד. חגגנו (ועדיין חוגגים) ימי הולדת קבוצתיים. הייתי מבלה יותר בחוץ עם בני הדודים, כי לא היה לי טלפון. כל הטוב הזה נגמר כשעברנו משם, אבל אני הולכת לבקר את כל הטוב הזה לכמה ימים ביום ראשון ❤

כשפעם היו לי חברים

הייתי גרה במושב וכל הילדים היו כל כך מגובשים ולא הכרתי אף אחד עד שאיזה ילד קפץ מהחומה לבית שלי ואמר לי את הילדה החדשה נכון? ואמר לי בואי לשחק איתנו והרגשתי כל כך שייכת ושיחקנו מחבואים בכל הישוב באמת זה היה חוויה עד שעברתי משם

שהרביצו לי