24 תשובות
כן, באמונה שלמה
לא
לא
אני יודע שהוא קיים, ומאמין בו יתברך באמונה שלמה! איך אני יודע שאלוקים קיים?
נתחיל מזה שברור שלעולם אמור להיות בורא, שהרי העולם לא יכל לברוא את עצמו לבד. זה כמו להגיד שהדיו נשפך על הנייר בצורה אקראית ויצא מזה מכתב בעל תוכן חכם. יש משהו יותר הזוי מזה? הרי בעולם יש הרבה סימני חכמה, מה שאומר מאחורי זה עומד מתכנן. הספר "חובות הלבבות" (שער הבחינה) יכול לעזור לבחון את את סימני חכמה.
בנוסף לכך, יש לנו הוכחות שמראות שרק אלוקים יכול לעמוד מאחורי התורה, כי התורה לוקחת אחריות על הדברים אשר רק אלוקים יכול לקחת, ואם אותם דברים לא היו מתקיימים - העם היה מזהה שאותם דברים שהתורה לוקחת עליהם אחריות אינם מתקיימים, ולא היו מאמינים יותר בתורה, כי היו רואים שהכל נסתר.
אביא את ההוכחות הידועות ביותר והבסיסיות. הראשונה - זה עדות של עם שלם ששמע את קול במעמד של עם שלם עם מסמך מזמן האירוע שנכתב ונמסר לעם ע"י מי שכל עם ישראל שמעו את אלוקים מדבר עמו.
1. התגלות של אלוקים לעיני כל עם ישראל ששמעו את קולו. לא ייתכן שעם שלם ימציא לעצמו סיפור על התגלות של אלוקים שמחייב אותו בתרי"ג מצוות עד מסירות נפש ועוד יעבירו את "השקר" לבנים כאמת גמורה מבלי להגיד שהכל "לא אמיתי", חס ושלום. כמו כן, לא ייתכן שמישהו ישכנע אותם שזה קרה, כי העם אמור לדעת הם הם שמעו את קולו של אלוקים או לא. במידה ולא - וודאי שהם לא יקבלו את זה
2. הבטחות שרק בורא עולם שיודע הכל ושולט על הכל יכול לעמוד מאוחריהן: ברכה בשנה השישית לשומרי שנת השמיטה, הבטחה שהארץ לא תכבש בזמן העליה לרגל שהיא ריקה מגברים. שום איש לא יעיז לתת הבטחות לעם על דברים שאינם בשליטתו.
3. סימני טהרה בחיות טמאות: "תני דבי ר' ישמעאל (ויקרא יא) "ואת הגמל, כי מעלה גרה הוא" - שליט בעולמו יודע שאין לך דבר מעלה גרה וטמא, אלא גמל. לפיכך פרט בו הכתוב" (חולין נט ע"א).
"תנא דבי ר' ישמעאל (ויקרא יא) "ואת החזיר, כי מפריס פרסה הוא" - שליט בעולמו יודע שאין לך דבר שמפריס פרסה וטמא, אלא חזיר. לפיכך פרט בו הכתוב" (חולין נט ע"א).
"וכי משה רבינו קניגי היה? או בליסטרי היה? - מכאן תשובה לאומר אין תורה מן השמים" (חולין ס ע"ב).
"וכי משה רבינו קניגי היה? או בליסטרי היה? - מכאן תשובה לאומר אין תורה מן השמים" (חולין ס ע"ב).
5. יש עוד הוכחות. חשוב להדגיש שאנחנו לא טוענים שיש אלוקים כי זה כתוב בתנ"ך, אלא מסבירים למה רק אלוקים יכול לעמוד מאחורי התורה אשר נתן לעמו.
נתחיל מזה שברור שלעולם אמור להיות בורא, שהרי העולם לא יכל לברוא את עצמו לבד. זה כמו להגיד שהדיו נשפך על הנייר בצורה אקראית ויצא מזה מכתב בעל תוכן חכם. יש משהו יותר הזוי מזה? הרי בעולם יש הרבה סימני חכמה, מה שאומר מאחורי זה עומד מתכנן. הספר "חובות הלבבות" (שער הבחינה) יכול לעזור לבחון את את סימני חכמה.
בנוסף לכך, יש לנו הוכחות שמראות שרק אלוקים יכול לעמוד מאחורי התורה, כי התורה לוקחת אחריות על הדברים אשר רק אלוקים יכול לקחת, ואם אותם דברים לא היו מתקיימים - העם היה מזהה שאותם דברים שהתורה לוקחת עליהם אחריות אינם מתקיימים, ולא היו מאמינים יותר בתורה, כי היו רואים שהכל נסתר.
אביא את ההוכחות הידועות ביותר והבסיסיות. הראשונה - זה עדות של עם שלם ששמע את קול במעמד של עם שלם עם מסמך מזמן האירוע שנכתב ונמסר לעם ע"י מי שכל עם ישראל שמעו את אלוקים מדבר עמו.
1. התגלות של אלוקים לעיני כל עם ישראל ששמעו את קולו. לא ייתכן שעם שלם ימציא לעצמו סיפור על התגלות של אלוקים שמחייב אותו בתרי"ג מצוות עד מסירות נפש ועוד יעבירו את "השקר" לבנים כאמת גמורה מבלי להגיד שהכל "לא אמיתי", חס ושלום. כמו כן, לא ייתכן שמישהו ישכנע אותם שזה קרה, כי העם אמור לדעת הם הם שמעו את קולו של אלוקים או לא. במידה ולא - וודאי שהם לא יקבלו את זה
2. הבטחות שרק בורא עולם שיודע הכל ושולט על הכל יכול לעמוד מאוחריהן: ברכה בשנה השישית לשומרי שנת השמיטה, הבטחה שהארץ לא תכבש בזמן העליה לרגל שהיא ריקה מגברים. שום איש לא יעיז לתת הבטחות לעם על דברים שאינם בשליטתו.
3. סימני טהרה בחיות טמאות: "תני דבי ר' ישמעאל (ויקרא יא) "ואת הגמל, כי מעלה גרה הוא" - שליט בעולמו יודע שאין לך דבר מעלה גרה וטמא, אלא גמל. לפיכך פרט בו הכתוב" (חולין נט ע"א).
"תנא דבי ר' ישמעאל (ויקרא יא) "ואת החזיר, כי מפריס פרסה הוא" - שליט בעולמו יודע שאין לך דבר שמפריס פרסה וטמא, אלא חזיר. לפיכך פרט בו הכתוב" (חולין נט ע"א).
"וכי משה רבינו קניגי היה? או בליסטרי היה? - מכאן תשובה לאומר אין תורה מן השמים" (חולין ס ע"ב).
"וכי משה רבינו קניגי היה? או בליסטרי היה? - מכאן תשובה לאומר אין תורה מן השמים" (חולין ס ע"ב).
5. יש עוד הוכחות. חשוב להדגיש שאנחנו לא טוענים שיש אלוקים כי זה כתוב בתנ"ך, אלא מסבירים למה רק אלוקים יכול לעמוד מאחורי התורה אשר נתן לעמו.
כן, ציווי דתי.
^ אבל מי שלא מאמין - לא יאמין גם בציווי הדתי... זאת הקושיא שהקשה הרב אלנחן ורסמן הי"ד בספרו "קובץ מאמרים ואגרות" (מאמר על אמונה) בדיון איך בכלל אפשר לצוות על האמונה.
מי שמאמין - לא צריך לצוות עליו, כי הוא כבר מאמין. מי שלא מאמין - גם אם תצוה עליו להאמין - הוא לא יאמין, כי הוא לא מאמין גם בציווי שמצוה להאמין.
התשובה היא שניתן לצוות על האמונה כי השכל מחייב אותה (כלומר, לא "תאמין כי ככה זה", ואין סיבה אמיתית ורציונלית להאמין) והציווי הוא לקבל את זה בלב, ולא לדחות מפני התאוות.
מי שמאמין - לא צריך לצוות עליו, כי הוא כבר מאמין. מי שלא מאמין - גם אם תצוה עליו להאמין - הוא לא יאמין, כי הוא לא מאמין גם בציווי שמצוה להאמין.
התשובה היא שניתן לצוות על האמונה כי השכל מחייב אותה (כלומר, לא "תאמין כי ככה זה", ואין סיבה אמיתית ורציונלית להאמין) והציווי הוא לקבל את זה בלב, ולא לדחות מפני התאוות.
^הרח"ק הקדים את אותו אלחנן, במענה שלו לרמב"ן שציווי על אמונה מכיל הנחת המבוקש מהטעם שהזכרת. ותשובתך אינה פותרת זאת, שכן גם היא מניחה את קיומו של אל מצווה. תשובה שתניח את הדעת תהא שמדובר בציווי דתי, שרק לאחר קבלת הדת כערך יש לשמרו, ולא בגינו לקבלה כערך. הדת מובילה לאמונה באלוהים ולא להפך.
קודם כל, אתה מזלזל בתלמיד המבוק של בעל "החפץ חיים", שאהת קורא לו בשמו כאילו הוא חבר שלך? היה אחד הרבנים הגדולים בתקופת השואה, ונספה בשואה על קידוש השם. אני מוחה נגד זה!
לעייננו: האם הרח"ק בעצמו קורא לזה "הנחת המבוקש"? כאילו מה, שלדעתו אנשים נדרשים פשוט להניח את קיומו של אלוקים ללא סיבה רציונלית?
לעייננו: האם הרח"ק בעצמו קורא לזה "הנחת המבוקש"? כאילו מה, שלדעתו אנשים נדרשים פשוט להניח את קיומו של אלוקים ללא סיבה רציונלית?
^מקבל, לא יישנה.
בלשונו של אריסטו כמובן, שזו הלשון השלטת בתחומי הלוגיקה בתקופתו. הוא אומר מה שאמרת אתה.. "מי שמאמין - לא צריך לצוות עליו, כי הוא כבר מאמין. מי שלא מאמין - גם אם תצוה עליו להאמין - הוא לא יאמין, כי הוא לא מאמין גם בציווי שמצוה להאמין.", קרי, כאשר ההלכה מצווה להאמין היא כבר מניחה במובלע שאנו מאמינים, שאחרת לא היינו מקבלים את הציווי. אפשר לטעון שאלוהים קודם לדת, כלומר אני קודם מאמין באלוהים כי זה דבר שהשכל מחייב (לא נתעכב על זה, אני זורם איתך), אך לא קיימתי זאת בשל הציווי. ממש כמו דברי הרמב"ם על הגויים המקיימים שבע מצוות בני נוח מחוכמתם ולא מהציווי, חכם, אך לא תקף. הפתרון היחיד לבעיה הזו הוא להניח לסוגיית האל ולבוא אל הדת מכיוון אחר, של ערך מחייב אותו האדם מקבל על עצמו.
בלשונו של אריסטו כמובן, שזו הלשון השלטת בתחומי הלוגיקה בתקופתו. הוא אומר מה שאמרת אתה.. "מי שמאמין - לא צריך לצוות עליו, כי הוא כבר מאמין. מי שלא מאמין - גם אם תצוה עליו להאמין - הוא לא יאמין, כי הוא לא מאמין גם בציווי שמצוה להאמין.", קרי, כאשר ההלכה מצווה להאמין היא כבר מניחה במובלע שאנו מאמינים, שאחרת לא היינו מקבלים את הציווי. אפשר לטעון שאלוהים קודם לדת, כלומר אני קודם מאמין באלוהים כי זה דבר שהשכל מחייב (לא נתעכב על זה, אני זורם איתך), אך לא קיימתי זאת בשל הציווי. ממש כמו דברי הרמב"ם על הגויים המקיימים שבע מצוות בני נוח מחוכמתם ולא מהציווי, חכם, אך לא תקף. הפתרון היחיד לבעיה הזו הוא להניח לסוגיית האל ולבוא אל הדת מכיוון אחר, של ערך מחייב אותו האדם מקבל על עצמו.
^ למה לא תקף (מה שכתבת בסוף)?
וואי כמה שאלות יש על זה, פשוט דברים שאני רוצה שיקרו קורים בקטע שדברים שאני מבקשת לא הגיונים בכלל שיקרו והם קורים
^^^^לא מחזיק, כי זה לא מתוך הציווי. אפשר לומר שאתה חכם משום שאתה מאמין באל, אך אתה אינך "חסיד".
^ יש שלבים באמונה. בשלב הראשון היה ברור לי שיש אלוקים (שכלית) בלי לדעת שיש בכל כזאת מצוה להאמין בו. עם הזמן התקרבתי לתורה (שלב שני). שבלב שלישי שהתחלתי ללמדח את התורה - הבנתי ששי כזאת מצוה, ויש לאו של "לא תתורו". אז התחלתי להאמין בזה גם מתוך ציווי. לא שנעצרתי בשלב הראשון.
אבל הפואנטה היא גם מי שעדיין לא עבר את כל השלבים האלה (נגיד לא קביל חינוך לדת או משהו כזה) אמור להיות ברור לו שיש אלוקים (שכלית). זה כולל גם את הגויים. לכם יש אשמה על אנשים שאינם מאמינים בקיומו.
אבל הפואנטה היא גם מי שעדיין לא עבר את כל השלבים האלה (נגיד לא קביל חינוך לדת או משהו כזה) אמור להיות ברור לו שיש אלוקים (שכלית). זה כולל גם את הגויים. לכם יש אשמה על אנשים שאינם מאמינים בקיומו.
^עזוב את ה"שכל מחייב", זה לא רלוונטי. הנקודה היא שאתה לא מאמין מתוך הציווי אלא מתוך סיבה אחרת (רציונל, למשל). אם כך אתה לא מקיים את הציווי הדתי, אלא פשוט מאמין במשהו שבמקרה תואם לציווי הדתי. ממש כמו אנשים חילונים ששובתים ביום השביעי לשם המנוחה.
כי אין סיבה שהדת האמיתית צתוה עלי להאמין במשהו שהוא לא אמיתי, לכן זה כן אמור להסתדר עם השכל (לפחות האמונה הפשוטה שאלוקים קיים). בשביל התחלה זה מעולה. אי אפשר לצפות מכח אדם שהוא היה בתוך הדת. במיוחד אם הוא לא חונך לזה. אז צריך סיבות רציוליות לכך.
לפחות אני לא מציג את הדת כמשהו שאורמ לך "תשקר לעצמך שיש אלוקים", ובגלל זה האפיקורסים טוענים שהדווקא המאמינים בורחים מן המציאות (ולא הם בעצמם).
לפחות אני לא מציג את הדת כמשהו שאורמ לך "תשקר לעצמך שיש אלוקים", ובגלל זה האפיקורסים טוענים שהדווקא המאמינים בורחים מן המציאות (ולא הם בעצמם).
^זה אמור להסתדר, אך לא לנבוע מ. ממש כמו שמצוות השבת כן יכולה להסתדר עם ההיגיון (מנוחה), אך אין אנו שומרים את השבת מטעם ההיגיון אלא מטעם הציווי.
גם אני לא מציג אותה כך.
גם אני לא מציג אותה כך.
^חושב שבאמונה זה שונה משאר המצות, כי היא הבסיס לכל המצוות.
מאמינה בו באמונה שלמה וגמורה! אבא שלך רוצה שתיהיה קרובה אליו, הוא רוצה להיות שם בשבילך, לשים לך בצלחת את האוכל המשובח ביותר, הוא תמיד יסלח לך על כל מה שתעשי והוא תמיד יקבל אותך בידיים פתוחות.
ככה גם אבא שבשמיים. רק מחכה שנתקרב אליו עוד ועוד
ככה גם אבא שבשמיים. רק מחכה שנתקרב אליו עוד ועוד
^^^^ דרך אגב, מה אתה חשובת על אמונתו של אברהם אבינו (עליו שלום!)? היר הוא הכיר את בוראו מפני השכל, ולא בגלל ציווי דתי (נולד בבית של עובדי עבודה זרה). האם זה מראה על פגם באמונתו, חס ושלום?
^להפך, אברהם הוא הדוגמה הטובה ביותר לציווי דתי. בכל מקרה לעניין זה תשובה אחת תוכל להמצא במדרש, "תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג הציץ עליו הקב"ה ואמר לו אני הוא בעל העולם" (בראשית רבה לט, א). אברהם תהה תהיה פילוסופית על העולם, שהייתה בגדר מטאפיזיקה בעלמא, ואז "הציץ עליו הקב"ה" וציווהו באמונה, ושם נהייתה זו אמונה שלא מכורח השכל אלא מכורח הציווי הדתי. שהרי אם היה זה מכורח השכל לא היה נצרך לקב"ה להגלות לאברהם, שלא מצינו שכל אחד שמעלה בליבו את הטיעון הטלאולוגי למציאות האל מגיע מכך לתובנה הדתית (כמובן שמדרש זה לא משקף את המציאות, אך הוא משקף עיקרון).
^ זה שלב הבא...
^מה הכוונה?
^^ קודם כל הכיר את הבורא בשכל,ואחר כך האמין בו ולמה שה' אמר.