13 תשובות
כלום, את פשוט יותר בוגרת.
לגמרי מבין אותך, אני כמוך לגמרי, אין בזה שום דבר רע. נתפלסף בפרטי?
וואו את פשוט תיארת אותי הרגע. את לא צריכה לעשות עם זה משהו, זאת תכונה מיוחדת מאוד( לטובה כמובן)
הייתי ככה בגילך חח
האמת ממליץ לך שלא לראות את כולם כנחותים חח
אצלי זה נפתר כשהלכתי ללמוד בבית ספר שכולם בו גאונים וככה לא הייתי יוצא דופן מדי
שואל השאלה:
אני לא רואה את כולם כנחותים
זאת באמת בעיה אצלי, אני לא מנסה להתנשא
אם שורף לך לפחות תעשה את זה בצורה מדוייקת
אנונימית
אני מכיר את ההרגשה,כל מה שאני יכול להציע לך זה להאמין.
ולנסות לעזור לאנשים קטנים,אני מאמין שרוב האנשים יתבגרו בסופו של דבר וכל אחד זקוק לזמן שלו,אבל בנתיים אפשר לנסות לעזור ולדבר עם אנשים גדולים יותר ולנסות למצוא משהו מעסיק.
כמובן שאפשר גם לחפש אנשים שאולי גם מרגישים כמוך.
יש עוד הרבה אנשים שמרגישים כמוך...רק תחפשי.
לא אמרתי שאת רואה רק המלצתי שלא תתחילי בזה
ומה הקשר שורף?
מהמם אני בדיוק כמוך והיה לי קשה להגדיר למה אני מרגישה שונה מבני נוער אחרים ושכאילו אין לי על מה לדבר איתם
נשמע לי מקסים, לחשוב על העתיד זה מאוד חשוב, מחשבות פילוסופיות מראות על אינטיליגנציה. :))
גם אני מרגישה ככה לפעמים.
עוד מגיל צעיר האמת, אני זוכרת שלא הבנתי את הקטע של רוב בני הנוער בבית הספר שלי.
לא הבנתי, למי אכפת מטיק טוק? למי אכפת כמה צפיות היו לך בסטורי? למי אכפת איזה סלב עשה מה? למי אכפת מהקראש שלך?
פשוט רוב תחומי העניין של בני הנוער בגילנו נראים לי כל כך רדודים.
אני חושבת על מי שאני רוצה להיות בעתיד
היו לי את הרגשות האלו ומאמינה שהם קיימים גם עכשיו אבל התווספה לי ביקורת עצמית לגבי זה מעל שאשמח לשתף כתגובה לשאלה שלך ולעצמי מהעבר. קודם כל נשמע כאילו את מעט מתייחסת לזה כבעיה, אז אם זה המצב, תדעי שזו לא, בעיני לפחות, אבל זה כן יכול להוביל אותך למצבים וגישות פחות נעימות, למשל, את יכולה להתנגד ולמרוד בסביבה שלך מתוך זה שאת מרגישה פחות "שייכת", וזה לא בהכרח דבר רע למרוד, אבל לפעמים רוב הסיבות לכך, קיימות בראש שלנו. לכן מה שאני הייתי מציעה, הוא באמת להתמקד בהתפתחות האישית שלך כמו שאמרת, ולדעתי זה יאפשר לך להסתכל גם על אנשים שפחות מתעסקים באותם תחומי עניין כמוך, כמעניינים, טובים, ומלמדים. חשוב לזכור שהרבה מהדברים הרעים שתמצאי באנשים אחרים, הם עם סיכוי גדול להיות קיימים גם אצלך, במקומות שאת לא רואה, ולכן לחשוף את עצמך לתוכן ואנשים (לא בהכרח שאת מכירה אישית, אלא פרופסורים, פילוסופים, וכו) שמאתגרים אותך, זה חשוב, בשביל לא להיות עיוורת לאותן חולשות, ולחזק את המודעות העצמית שלך, וגם בלי קשר, כדי ללמוד, לצבור לעצמך יכולות בדברים שאת אוהבת לעסוק בהם, כי יש מקומות בהם אינטיליגנציה לא מצליחה לבוא לידי ביטוי בביצועים. מאחלת לך בהצלחה, שתכירי את עצמך עמוקות ושתדעי להנות ולהיות שלווה עם עצמך.
היי. בהחלט הגיוני שאת בוגרת לגילך וזה הכול. זה מתנה וקללה לכל החיים, תלמדי לחיות עם זה ולווסת את זה וזו לגמרי מתנה
"כל בני האדם סבורים שחכמתם עולה כמה מונים על זו של ההמונים - דהיינו כל בני האדם מלבדם ומלבד עוד כמה מתי מספר אותם הם מאשרים בשל פרסומם או משום שדעותיהם תואמות את דעתם, שהרי זה טבעם של בני האדם, שכל כמה שיודו אולי כי רבים עולים עליהם בחריפות, או בעוז הביטוי, או בלמדנות, קשה להם להאמין כי אמנם יש רבים שהם חכמים כמותם. שהרי את חריפות שכלם רואים הם מקרוב ואילו את זו של אנשים אחרים רואים הם מרחוק." (לויתן, על האדם, יג', עמ' 86).