8 תשובות
חדמש כן
כן
מקווה שהיא ככה
הן לא רעים אליי אז לא
אנונימי
בתור האחות הגדולה במשפחה אני אומרת לך אל תקחי כל מה שאנחנו אומרים ללב.
אנחנו נמצאים בכמות לחץ מטורפת, שלפעמים אתם האנשים היחידים שאנחנו יכולים לפרוק את זה עליהם.
תחשבי שכל הציפיה תלויה בנו, אנחנו צריכים לדאוג לעצמנו ובנוסף גם לדאוג לכם לעיתים בגיל מאוד צעיר (אני התחלתי לדאוג לאחיות שלי כשהייתי בת 6) שזה אינטנסיבי.
ולא יודעת איך אצלך אני לא ידעתי איך עכשיו אני הולכת להישתלט על 4 ילדים קטנים כשכל אחד מושך לכיוון שלו, אז לעיתים הייתי צריכה להיות אלימה יותר כדי שיקשיבו לי כי אני לא אמא שלהם, אני לא באמת רשאית לחלק פקודות אבל אני כן האחראית, אז לפעמים איומים ולגרום להם להרגיש קטנים זה מה שנתן לי את הכוח עליהם, ומה שסחף אותם אחרי להקשיב לי כשממש הייתי צריכה שיקשיבו לי.
אין לך מה לקחת אישית, פשוט תביני שאנחנו סה"כ ילדים גם כן, ולהיות אח גדול זה להיוולד כשיש עליך שק, או שניים (במקרה שלי יותר) ואתה צריך לסחוב לעיתים את העול הזה על הכתפיים שלך לכל מקום, בלימודים, בבית, בצבא.. זה לא פשוט כמו שזה נראה. הלוואי עליי לפעמים שיהיה לי אח/ות גדול/ה שרק יקח ממני את כל האחראיות הזו.
אנחנו נמצאים בכמות לחץ מטורפת, שלפעמים אתם האנשים היחידים שאנחנו יכולים לפרוק את זה עליהם.
תחשבי שכל הציפיה תלויה בנו, אנחנו צריכים לדאוג לעצמנו ובנוסף גם לדאוג לכם לעיתים בגיל מאוד צעיר (אני התחלתי לדאוג לאחיות שלי כשהייתי בת 6) שזה אינטנסיבי.
ולא יודעת איך אצלך אני לא ידעתי איך עכשיו אני הולכת להישתלט על 4 ילדים קטנים כשכל אחד מושך לכיוון שלו, אז לעיתים הייתי צריכה להיות אלימה יותר כדי שיקשיבו לי כי אני לא אמא שלהם, אני לא באמת רשאית לחלק פקודות אבל אני כן האחראית, אז לפעמים איומים ולגרום להם להרגיש קטנים זה מה שנתן לי את הכוח עליהם, ומה שסחף אותם אחרי להקשיב לי כשממש הייתי צריכה שיקשיבו לי.
אין לך מה לקחת אישית, פשוט תביני שאנחנו סה"כ ילדים גם כן, ולהיות אח גדול זה להיוולד כשיש עליך שק, או שניים (במקרה שלי יותר) ואתה צריך לסחוב לעיתים את העול הזה על הכתפיים שלך לכל מקום, בלימודים, בבית, בצבא.. זה לא פשוט כמו שזה נראה. הלוואי עליי לפעמים שיהיה לי אח/ות גדול/ה שרק יקח ממני את כל האחראיות הזו.
בטח ואני מוציא אותם מגעילים
^^^בתור האחות הבכורה, אני מסכימה ומחזקת.
אני בגיל 4 או 5 הלכתי להחזיר את אח שלי מההסעה שמחזירה אותו מהגן (הוא היה בערך בן 3). כבר בגיל 8 הלכתי למכולת, ואחותי, שכבר מלאו לה 10 לפני כחודשיים, הלכה למכולת פעם אחת ואני הלכתי למכולת פעמיים בשבוע האחרון. להורים תמיד יש רף ציפייה גבוה מהבכורים, כאילו כל העולם על הכתפיים שלי. זה כאילו שכל מה שאני צריכה לעשות בחיי זה לטפל באחים שלי ולהיות חזקה בשבילם, לא משנה מי או מה. אני מרגישה פחות מועדפת ע"י ההורים שלי, כי אני כמעט תמיד צריכה לדאוג לאחים שלי, ושכל פעם שהם אומרים לי שהם אוהבים אותי, זה מרגיש לי כמו בולשיט אחד גדול. תמיד מצפים ממני לפחות לוותר לאחים שלי על כמעט כל דבר. לפעמים, כשאני צריכה להישאר בבית עם 3 האחים שלי, אני צריכה להתנהג קצת בכוחניות ולהרים עליהם את הקול כדי שיקשיבו לי. תמיד כשאני עושה משהו עם אחיות שלי, והוא מוגזם (נניח יצא לנו לבזבז 1000 שקלים מהחיסכון שלנו בחוסר תשומת לב, והרגשתי מאוד רע עם עצמי כששמתי לב לזה) אני האשמה שצריכה לסדר את העניינים.
אני בגיל 4 או 5 הלכתי להחזיר את אח שלי מההסעה שמחזירה אותו מהגן (הוא היה בערך בן 3). כבר בגיל 8 הלכתי למכולת, ואחותי, שכבר מלאו לה 10 לפני כחודשיים, הלכה למכולת פעם אחת ואני הלכתי למכולת פעמיים בשבוע האחרון. להורים תמיד יש רף ציפייה גבוה מהבכורים, כאילו כל העולם על הכתפיים שלי. זה כאילו שכל מה שאני צריכה לעשות בחיי זה לטפל באחים שלי ולהיות חזקה בשבילם, לא משנה מי או מה. אני מרגישה פחות מועדפת ע"י ההורים שלי, כי אני כמעט תמיד צריכה לדאוג לאחים שלי, ושכל פעם שהם אומרים לי שהם אוהבים אותי, זה מרגיש לי כמו בולשיט אחד גדול. תמיד מצפים ממני לפחות לוותר לאחים שלי על כמעט כל דבר. לפעמים, כשאני צריכה להישאר בבית עם 3 האחים שלי, אני צריכה להתנהג קצת בכוחניות ולהרים עליהם את הקול כדי שיקשיבו לי. תמיד כשאני עושה משהו עם אחיות שלי, והוא מוגזם (נניח יצא לנו לבזבז 1000 שקלים מהחיסכון שלנו בחוסר תשומת לב, והרגשתי מאוד רע עם עצמי כששמתי לב לזה) אני האשמה שצריכה לסדר את העניינים.
מצד אחד כן אם הם ממש מעצבנים אותי מצד שני לא יש לי גם אחים קטנים ושהם מציקים לי ואני מעיפה אותם אני מתחילה להרגיש רע בגלל זה וזאת תחושה ממש לא נעימה
לא הייתי מאחלת את זה לאף אחד
לא הייתי מאחלת את זה לאף אחד
באותו הנושא: