למה הטיעון של פרמינדס מסיק שלא ניתן להגיע לשינוי?

שואל השאלה:
למה היותך בים הוא יש? זה כמו לומר כשאני צובע את הגדר בצבע ירוק, הירקרקות של הגדר היא מושג חדש, אלא שהיא לא באמת מושג.

אם יש יש ואין אין, אז אין גבול בין יש לאין, כלומר הכל זה יש ואין לו גבולות - היש אינו מוגבל. אם היש לא מוגבל בכלל, אז כל הגבלה/חלוקה/הבדל/הבחנה היא אשלייתית, כי הגבלה זה להפריד משהו ממשהו אחר, אבל ליש אין אחר (אין אין!), יש את רק אותו. ליש אין חלקים, לכן הכל - אחד (זה אחת הטענות של פרמינדס עצמו).

השינוי דורש הבדל, חלוקה מסוימת כי שינוי חייב להיות ממשהו למשהו. אבל גבולות לא קיימות (אחרת היש היה מוגבל, מוגבל במה שלא הוא - כלומר באין, מה שלא אפשרי). אם אין גבולות, הבדלים, חלקים אז השינוי מדבר אחד לאחר אינו אפשרי, כי אין באמת הבדל בין דבר אחד לאחר.

שואל השאלה:
שוב פעם, מה מוגדר להיות השינוי ? אולי מתוקף ההגדרה הבעייתיות שלו נוצרת מסקנה בעייתית. למה שנגדיר את היש באופן הזה? במקום לומר שהכוס שמונחת על השולחן היא יש בכלל תכונותיה, נאמר שהכוס קיימת, החלקיקים שמרכיבים את הכוס לכוס קיימים, האטומים וכו'

^מה? לא הבנתי מה ניסית להגיד, נראה הבעיה היא שאתה חושב שיש הרבה ישים, לכן לכאורה אין בעיה בשינוי מיש אחד ליש אחר, אבל אצל פרמנידס זה שונה.

פרמנידס טוען שאין בסיס מטאפיזי להגבלות, כי האפשרות להגביל מבוססת על ההפרדה בין יש ואין, וזאת הפרדה שגויה.
לכן הוא טוען שבדרך האמת - הכל זה אותו אחד ולא מרובה. הפרדה שאנחנו עושים, כמו נגיד הפרדה בין כוס ולא-כוס היא אשליה (דרך הדעה). גם כוס ולא כוס - זה אותו דבר. זה למה שינוי לא אפשרי, כי הכל אותו דבר, יש רק דבר אחד (היש).

נגיד יש a ו-לא-a. כל שינוי ב-a מותנה באינטרקציה עם לא-a, אבל פרמידנס אומר ש-a לא יכול להתייחס ל-'לא-a', כי אין ביניהם שום קשר. בשביל ה-a, לא-a פשוט לא קיים. לכן a הוא פשוט יש, סטטי, ללא חלקים, ללא התחלה וללא סוף ואין בו שום שינוי.

היש אינו יכול לנוע אל תוך היש, כי הוא ישנו, והוא לא יכול לנוע אל תוך האין, כי האין איננו.