כתבתי עכשיו לעצמי ואני קצת בראש מה אתם חושבים על זה?

וואלה הבנתי על עצמי משהו
עד לא מזמן לא היה אכפת לי כמעט מאף אחד והייתי סוג של צבוע כזה הייתי אחד בפה ואחד בלב (כלפי חוץ אני הכי אמיתי שיש)
יענו הפה אומר משהו והלב אומר משהו אחר
אני ממש קר עמוק בלב ורק שתי חברים שלי יודעים את זה
הם מבינים כמה אני ביקורתי
לא משנה כמה אנשים היו אומרים שהם אוהבים אותי זה לא היה מעניין אותי
לא משנה כמה היו מחמיאים לי זה לא משנה יום אני ניראה ככה ויום אחר אני ניראה ככה כל המחמאות האלה זמניות
זה לא מזיז לי
אבל בזמן האחרון ניהיה לי אמפתיה
יש לי אינטיליגנציה רגשית ממש גובהה קל לי להזדהות עם רוב הסיפורים שמספרים לי ואני מדבר בקול אדיש למצב בזמן שאני מבין את הסיטואציות לפרטי פרטים
אנשים אוהבים את זה והם אוהבים לשמוע את העצות שלי וכל פעם הם בהלם ממני מחדש
ותמיד שעשיתי את זה לא באמת נהנתי מזה והרגשתי שאלה שמשתפים ככה את הבעיות שלהם הם חלשים כאלה הם פשוט משתפים מישהו שרק עכשיו הכירו בדברים הכי אישיים שלהם
אבל בתאכלס ראיתי אותם חלשים כי גם אני הייתי אחד כמוהם וכל פעם זה התנקם בי מחדש ושאני נזכר בזה אני חושב לעצמי שוואלה זה היה טעות לשתף ככה אנשים
גם רוב האנשים לא כמוני הם לא יודעים לשמור סודות
אבל בזמן האחרון אני מרגיש פתוח אני מרגיש שיש לי אמון באנשים יותר מבעבר אני מרגיש שוואלה אני פחות קר ויותר אכפת לי מאחרים
ואיכפת לי מה אנשים עוברים
אולי השינוי הזה לא טוב אף אחד לא באמת יודע
אני חושב שאם עכשיו אני יקבל סכין בגב כל האמפתיה תיעלם שוב
אבל אולי תמיד הייתה לי אמפתיה אבל הייתי פשוט קובר אותה מתחת למחשבות הקיצוניות שלי
וואלה ישלי בעיה של חשיבת יתר