אמא ואבא שלי מעדיפים את אח שלי יותר ממני (זה לא משהו שאני סתם מדמיין או מגזים כנסו בבקשה שנייה)

אח שלי בן 11 ואני בן 16, עזבו את זה שהם תמיד קונים לו מה שלי לא היה כשהייתי בגילו. הם גם תמיד נותנים לו מה שהוא מבקש, מה שהם לא היו עושים לי. הם תמיד היו מענישים אותי אם הייתי עושה משהו רע, והוא שעושה הרבה דברים רעים לפעמים הם אולי פעם אחת בחיים הענישו אותו. הם תמיד משווים בינינו בארוחות משפחתיות ומדברים על כמה הוא מושלם ולפעמים נזכרים להגיד מילה טובה עליי. היום נגיד יש לי קרב מגע וזה עולה כסף ואבא שלי יודע שהוא אמור להסיע אותי, ואז אח שלי מבקש ממנו ללכת איתו לפארק באותה שעה. ועכשיו אני יושב בידיעה שעוד 30 דקות יש לי קרב מגע ואין לי איך להגיע כי אבא שלי הלך עם אח שלי לפארק כי אח שלי ביקש, והאימון שלי יותר חשוב ואבא שלי ידע גם על זה קודם. וגם אח שלי כל יום הולך לפארק כמעט והוא בן 11 והוא יכל ללכת לבד (הוא הולך לבד לפעמים) אבל הוא היה חייב לבקש מאבא שלי דווקא היום. וזה מתבטא בהרבה דברים. אני יודע שהם אוהבים אותו יותר ממני.
אני מנסה להוציא מהם את זה ועושה להם הרבה פעמים קטעים של "תודו שאתם מעדיפים אותו יותר ממני" ואבא שלי אומר כל הזמן שאנחנו שווים בשבילם אבל נגיד אמא שלי מתחמקת.
ונגיד לפני שבוע אח שלי זרק בננה מהחלון על שכנה ואז היא באה והתלוננה ואמרה שהיא ראתה שהוא זרק עליה. ההורים שלי כעסו עליו, והוא אמר שזה לא הוא והוא לא יודע כלום והם האמינו לו (למרות שהשכנה קלטה בעיניים שלה שזה הוא) והיום פתאום אמא שלי דופקת לי "תגיד אולי אתה זרקת את הבננה מהחלון? אתה בטוח שלא אתה עשית את זה?"
נמאס לי אני נעלב מהם על בסיס יומיומי.
יש לכם עצות איך להסתדר?