ההורים שלי מתנהגים אלי לא יפה

כשאני אומרת להם שמגיע לי ולכולנו חופשה, אומרים שזו חוצפה.
כשאני אומרת הלוואי ובעזרת ה' נטוס בספטמבר במקום לומר אמן ולהיות אופטימיים וכן לקוות הם אומרים וואי עוד פעם את והטיסות שלך.
ממציאים תירוצים ללמה אי אפשר או ללמה אנחנו לא יכולים.
כל פעם למה לא. אין שום אופטימיות וההורים שלי מאוד פסיבים.
אפילו דרכונים אין ותוקף הויזה הוא עד ינואר..ואני לא מבינה למה לחכות.
משהו מזה צריך להזיז!! לעשות צעדים כבר!!
העיקר באים אלי בדרישות וחושבים שאני סופרוומן שצריכה לעשות הכל.
לטעמי זו ממש לא חוצפה ולא דרישה, כאחת שגם מציעה לעזור במה שהיא יכולה. לא אמרתי להם לכו תתקעו לבד ותעשו הכל לבד. אני באה מוכנה לעזור.

מה דעתכם על הסיטואציה? מה אפשר לעשות?