אני עייפה נפשית כלכך הדבר היחידי שעוצר ביני לבין מוות זה הפחד שאפאחד לא יבוא להלוויה שלי ושישכחו אותי אחרי חודשיים

מותשת*

אני לגמרי מבינה אותך אבל תאמיני לי שלעצור את זה כאן פשוט לא שווה את זה, החיים מלאים במכשולים אבל בסופו של דבר גם בדברים משמחים. התקופה הזאת בקרוב תגמר ויום אחד את עוד תצחקי על העובדה שחשבת על זה
אני בטוחה שאת בן אדם חזק ועוצמתי ותצליחי לעבור את זה בקרוב מאוד

ווא יאני בשוק שזה התגובות
אל תעשי את זה! זה לא שווה את זה! זה קשה עכשיו אבל זה יהיה קל יותר אחר כך!
יש משהו שאני תמיד אומרת כדי שאני לא יעשה את זה גם וזה זה: "אני לעולם לא יעשה את זה כי יש לי נפש חזקה".
גם אם אין לך חברים, משפחה ,אנשים שאת יכולה לדבר איתם זה לא אומר שאת יכולה לוותר רק כי את עייפה! תנוחי ותעברי הלאה את לא יודעת אם את תקבלי עוד הזדמנות כזאת(לחיות). אז אל.

שואל השאלה:
זה לא תקופה זה ליטרלי חיים שלמים של סבל פיזי ונפשי שלא נגמר אני לא רואה לזה סוף כל פעם שאני חושבת שזה משתפר זה נהיה חרא שוב

למה את בכלל עושה את זה?
כאילו מה כל כך קשה לך שזה גורם לך לפגוע בעצמך?
(אני באמת לא יודעת)

שואל השאלה:
אני נקשרת יותר מידי, אני מכאיבה לעצמי, אני עושה לעצמי את כל הבעיות, אני לא יודעת להמשיך האלה, ואני טו מאצ פשוט

אפשר לדבר איתך בפרטי? נראה לי אני יחפור פה חחח

שואל השאלה:
כן

חחח מה? איזה פחד מטופש, כמובן שהפחד הוא כאב

זה לא פחד מטופש יש משפחות שאשכרה לא מגיעות להלוויות של הקרובים אליהם..!

על ה*ין שלי מה יקרה איתי אחרי שאמות

צודק אבל יש כאלה שאכפת...

זה יאוש.. וזה באמת קשה
זה.. אוף וואו
אבל נקווה שזאת תהיה רק תקופה
את פשוט לא מאמינה ביכולות שלך
תעשי דברים שיספקו אותך