אני היחידה שמרגישה שעם השנים המראה החיצוני (בבן זוג) ניהיה פחות ופחות חשוב?

כאילו, כשהייתי יותר צעירה המראה החיצוני היווה חלק מאוד חשוב בקריטריונים שלי, רציתי שהוא יהיה גבוה עם חיוך יפה ואף סולד, גוף חטוב ושיער יפה.
היום (16), אני פשוט מרגישה שזה תופס חלק כל כך יותר קטן בקריטריונים שלי ביחס לפעם.
אני לא אשקר, ברור שאם אראה בחור שנראה טוב ברחוב ליד בחור שנראה פחות טוב אני אשים את העין שלי על זה שנראה טוב.
אבל נניח שיצא לי לדבר איתם, ואני אראה שזה שנראה טוב לא כזה נחמד ודי יבש כזה ורציני מידי, אבל זה שנראה פחות טוב הוא נחמד ומכבד ומצחיק, אני אוטומטית אמשך יותר לזה שנראה פחות טוב.
אני כל כך שמחה שהשינוי הזה קרה, יש עוד מישהו פה שקרה לו כזה דבר?