מי שהלך/הולך לפסיכולוג תכנסו

דבר ראשון זה ממש לא ככה
וכן עזר מאוד

זה עוזר כשאת מוצאת את הפסיכוחוג שמתאים לך
אני החלפתי איזה 4 עד שמצאתי אחת שממש התאימה לי והייתה בינינו כימיה טובה
וזה גרם לי להפתח יותר ולדבר בפתיחות
וכשאת מדברת על משהו שכואב לך (במיוחד אם את לא רוצה לשתף אף אחד קרוב) פסיכולוג הוא ניטרלי הוא לא ישפוט ולא כלום אז לדעתי זה משחרר

לא הרגשתי בנוח לכם הפסקתי
או לפחות אחת הסיבות

הפסיכולוג.ית לא יחקור אותך.. הוא ישאל שאלות אבל לא דברים לא במקום וחסרי טאקט.
שלי כן עוזרת לי, מאוד. אבל אני לא מספרת לה הכל אבל זה כבר מהסיבות שלי לא בגללה או משהו.

כן זה מאוד עוזר זה גם פחות מפחיד ממה שזה נשמע זה לא ידר בבום אתה נפצח ומתחיל לשפוך את הלב שלך זה מתחיל מדברים קטנים אתה מספר על עצמך על השגרת יום שלך ולאט לאט זה מתפתח אני מציעה לך לנסות ותראי שזה באמת לא כזה נורא אבל אל תוותרי אחרי פעם אחת תלכי כמה פעמים מקסימום לא הולך לך לא צריך

הרבה זמן (שנים) חשבתי ככה גם. פסיכולוג נראה לי בתור משהו די מיותר כי אני יודעת מה הבעיות שיש לי, אני לא צריכה שהוא יישב וישמע את זה ויגיד לי "ואיך את מרגישה לגבי זה?" או יגיד "אז נשמע שהרגשת שזלזלו בך" כי אני כבר יודעת את הדברים האלה.
אבל אני בת 22 ומרגישה שאני תקועה ולא יכולה להתקדם (מנטלית) אז עכשיו כשאני לא תלויה בהורים ולא צריכה להסביר להם למה ואיך אני הולכת לפסיכולוג באופן עצמאי כי אני רוצה. ואין להם מעורבות בזה
והאמת, זה כן עוזר. הוא לא יושב ושואל אותי איך אני מרגישה.
הוא מקשיב לי כשאני רוצה לדבר, אם אני לא רוצה לדבר על משהו אז הוא לא לוחץ בכוח. הוא מעודד אותי לדבר על מה שהוא חושב שאני צריכה לדבר כדי להוציא את זה, אבל אם זה יותר מדי הוא לא לוחץ.
ויש משהו בזה כשאת מדברת עם מישהו על הדברים האלה. פתאום הדברים מקבלים מקום והם לא נשארים מחשבות במוח שלך. הפסיכולוג יצר לי מרחב בטוח שבו אני יכולה לומר בקול רם מה אני מרגישה, מה אני חווה, כשעד עכשיו הרבה מהקשיים שלי לא אמרתי בקול כי אני מאמינה שהם לא חשובים או לא רלוונטים. מבחינתו הכל רלוונטי. גם אם נגמר לי החלב לקפה זה רלוונטי. ואני גם אחת עם בעיות אמון רציניות ותמיד חשבתי שיהיה לי בלתי אפשרי לשתף עם פסיכולוג כי לא באמת אכפת לו וזאת רק העבודה שלו. אבל הפסיכולוג שלי, כנראה נפלתי על אחד טוב, הוא לא כזה והוא כן מראה אכפתיות שהיא אמיתית ולא מזויפת. והוא אפילו מעודד אותי להגיד לו כשאני לא מאמינה לו כשהוא אומר שמעניין אותו לדעת.
אז הקשיים שלי מתחילים לקבל מקום ממשי בחיים שלי והם לא נשארים בגדר מחשבות שמתאספות לי במוח ומתנפחות. וזה תהליך של החלמה. כי כל ההדחקה והזלזול והשנאה העצמית שהתחילה אצלי מגיל צעיר ותקעה אותי במנטליות של ילדה צעירה ועכשיו לא מאפשרת לי להתקדם הלאה, עכשיו לאט לאט אני מתמודדת עם מה שקרה ובעזרה שלו אני מבינה שמה שקרה ומה שהרגשתי זה לא הגיע לי. כשבן אדם אחר, שלא מכיר אותך, אומר לך שהרגשות שלך לגיטימיים ושהקשיים שלך לגיטימיים, זה באמת שונה מאשר להגיד את זה לעצמך או שחברה/בן משפחה יגיד לך את זה.
אז בקיצור כן, זה עוזר. הלוואי הייתי מתחילה ללכת לפסיכולוג בגיל צעיר יותר, אבל אמא שלי אמרה לי שזה שטויות ואני לא צריכה אחד.
תריצי ב8 שנים והבעיות רק החמירו. אבל העיקר שעכשיו אני סוף סוף מקבלת עזרה שהגיעה לי.

הייתי שנה שעברה ולא עזר לי בכלל