אני רוצה קצת לפרוק ולשמוע את דעתכם(:

השנה עליתי לכיתה ז' בהתחלה היה לי ככ רע אני באמת לא יכולה לתאר לכם את המצב שהגעתי אליו ואז פתחו חבורה וצירפו גם אותי, אנחנו חבורה כמעט משהו כמו שבעה שישה חודשים וזה מרגיש כאילו אנחנו מכירים שנים.
בשבעה חודשים האלה הרגשתי כל כך פתוחה איתם הם קיבלו כל אחד כמו שהוא זה היה כמו בית חם שהיה אפשר לברוח אליו כל כך כיף לי איתם ומצחיק איתם והיינו כמו ילדים קטנים(אנחנו עדיין אבל הבנתם למה אני מתכוונת), לא התעניינו כל כך באהבה זה לא היה הקטע שלנו אף פעם לא דיברנו על זה ברצינות או משהו.
ובחודש האחרון הם לא מפסיקים לדבר על זה, וכן אני מאוהבת במישהו כבר חצי שנה אבל אני לא מדברת על זה הרבה כי זה לא מעניין ואין מה לדבר על זה אני לא יודעת איך להסביר, אבל הם כל הזמן מחפשים ועושים ריפליי עם בנים/בנות(בקטע זוגי לא חברי) וזה מרגיש לא הם.. זה כבר לא כיף.. וכן אל תגידו לי עכשיו "אתם עולים לכיתה ח' זה חלק מההתבגרות" אבל אנחנו מיוחדים, הם מיוחדים, הם לא היו כאלה זה רק בחודש האחרון.
זה מעצבן..